תביעת לשון הרע בגין האשמת הטרדה מינית

5.9.14 נספח 20 למוצגי יעל (להלן – י/20) במועד זה פירסמה נעה בלוג באמצעות דף הפייסבוק שלה, אשר עניינו ביקורת כנגד מנהלות דף "אחת מתוך אחת" אשר לדבריה נלחמות "מלחמת חורמה בפגיעות מיניות – רק כאשר אלה מכוונת כלפי האנדרדוג המועדף עליהן". לדבריה – "טורפות מיניות בנות 38 הן מקבלות בברכה". בהמשך כותבת נעה כך: "המהות של הדף הזה, התכלית שלו, היא בדיוק אבל בדיוק מה שאמר חצרוני. נשים מרירות שמבקשות להפוך הטרדה מינית, תקיפה מינית ואונס – ללא פחות מסמל סטאטוס. נשים שנהנות לישחות במיץ זבל הקורבנות שלהן. דחויות כנראה היו מאז ומתמיד, וכעת באמצעות הקורבנות הזו הן מבקשות להיות פופולאריות, ופופולאריות מסוג זה הן מבקשות לכפות על כולנו הנשים, ומי שאינה מזדהה עם המסר "אחת מתוך אחת", אינה אחת משלנו, אחת מהחבר'ה. דוגמא לאחת כזאת היא אותה יעל אילני, אשת קידום תוכן ולשעבר (?) בעלת טור ב"וואינט יחסים", שבחרה להתעסק איתי, להוציא דיבתי, לאיים עליי, ולאיים במרומז גם על אימא שלי.

עוד כותבת יעל באשר לתלונה שהגישה נעה כנגדה במישטרה: "ובכן, אם היו רוצים להגיע לחקר האמת היו צריכים לשאול אותה איך בדיוק היא מכירה את הבחורה שהיא מגישה נגדה את ההאשמות האלה. בהנחה והיא היתה אומרת "אה, יעל תובעת אותי בדיוק על הוצאת דיבה" אני רוצה להאמין שהמשטרה היתה חושבת פעמיים.

עוד מוצא אני, בשים לב לשלל הביטויים נשוא הליך זה, להפנות את תשומת הלב למתח שבין בין גידוף לבין דיבה: "סינון קללה כלפי אדם, קבל עם ועדה, עלול לבזותו עד-מאד, ועל כן להוות משום "לשון הרע". עם זאת, לא כל גידוף, ולא בכל הנסיבות, יקים עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע.

...

באשר לשלל הפרסומים בהם כינתה יעל את נעה בשמות משפילים ופוגעים, כגון "שטנית", "פסיכית", "אשה מסוכנת", "מטורפת ומפחידה ברמות" וכדו', סבורני כי מתקיימת בעניין זה הגנת תום הלב, שכן דברים אלו נכתבו בשלהי שנת 2014 (ואף לאחר הגשת תביעה זו) ולאחר מסכת בלתי פוסקת של פרסומים חמורים מצדה של נעה כנגדה, לרבות האולטימטום - י/14-15 לפיו נעה לא תפסיק לכנות אותה "פעילת זכויות פדופיליות" עד שתצהיר בפומבי על שינוי דעתה ועמדתה ותביע את התנצלותה.

הנזק הנפשי הזמני שנגרם לנעה בעקבות אירועי התביעה, בשים לב למצבה הנפשי ערב אירועים אלו, ולכך שלא נגרם בעקבות כך נזק כלכלי בדמות אובדן הכנסה וכיו"ב. סוף דבר לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הצריכים לעניין, והבאתי בחשבון את הנזקים שנגרמו לכל אחת מן הצדדים, את תרומתה של כל אחת מהן לפרשה ואת כלל הנסיבות הרלבנטיות המפורטות לעיל, הגעתי למסקנה כי דין שתי התביעות להתקבל באופן חלקי.

לאור כל האמור, אני קובע כי לסילוק מלא ומוחלט של התביעות ההדדיות, תשלם נעה לביא ליעל אילני סך של 28,000 ₪.

נימוקי יפורטו בתמצית בשים לב לכך שעסקינן בתובענה בסדר דין מהיר (ראו תקנה 82 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018): עוולת פירסום לשון הרע מעוגנת בסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, ולצורך הקמתה על התובע להוכיח קיומם של שני יסודות.

פירסום באינסטגרם לטענת התובע, הנתבעת לא הסתפקה בהגשת התלונות במישטרה והחלה להפיץ את האשמות השקריות כנגדו בקרב חברים, שכנים ומכרים משותפים, וכתוצאה מכך פירסמה חברה משותפת פוסט בזו הלשון (צורף לתצהירו של התובע): "רחל (בת זוגו של התובע, א.ש.) מה שמעתי שדוד שלך (התובע, א.ש.) לקח את הבת של מורן (הנתבעת, א.ש), והוציא את אבר מין ואמר לילדה תינגעי לי בזין ממש קבלתי שוק לילדה קטנה קחה לעשות ילדה לו משקרת דוד אתה היסתבחתה ממש עצוב". הנתבעת הכחישה בעדותה כי סיפרה אודות מקרה ההטרדה המינית הנטען למאן דהוא, ועדותה זו לא נסתרה (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 13-14).

...

די בכך כדי לדחות את טענות התובע בעניין זה. למעלה מן הדרוש, מצאתי להוסיף כי דין הטענה בהקשר זה להידחות לגופה מהטעמים הבאים: כעולה מסעיף 1 לחוק, במוקד הדברים העשויים להוות לשון הרע יעמוד אדם קרי, יחיד או תאגיד.

נוכח האמור לעיל, דין התביעה, ככל שהיא נוגעת, לתכתובת הוואטס אפ להידחות גם כן. סיכום אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת סך של 2,000 ₪ עבור הוצאות ההליך הכוללות שכר טרחת עורך דין.

בעקבות החלטה זו, התובע הגיש תביעה במסגרתה נתבעו הסעדים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 60,000 ₪; פיצוי בגין לשון הרע בסך 200,000 ₪; תמורת הודעה מוקדמת בסך 10,000 ₪; השלמת פצויי פיטורים בסך 70,867 ₪; תשלום דמי חגים; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה בסך 50,000 ₪; תשלום עבור עבודה בשעות נוספות בסך 200,000 ₪; ופדיון חופשה.

הנתבעת פירסמה ברבים את דבר פיטוריו בשל האשמה בהטרדה מינית, ובכך פגעה בשמו הטוב וביכולתו לשוב ולמד במוסדות אקדמיים בעתיד.

הנתבעת טענה להגנת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע הקובע כי "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפירסום עניָן צבורי; הגנה זו לא תשלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש." במקרה דנן, הנתבעת לא פירסמה שהמתרגל שפוטר הטריד מינית, אלא שניהל קשר אינטימי עם מי שהיתה סטודנטית שלו.

...

התובע לא התייחס לטענות אלו בתצהירו או בסיכומיו, וגם לא הצביע על תלוש כלשהו בו הופחת השכר בגין ימי חג. לכן, דין הרכיב להידחות.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, תביעתו של התובע נדחית על כל רכיביה.

בנסיבות אלו, נוכח דחיית התביעה וגובה הסעדים שנדרשו, כמו גם ההליכים הדיוניים בתיק, ישלם התובע לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

טענות הנתבע ביחס לכל פירסום ופירסום ביחס לכל הפרסומים דלעיל מוענקת לנתבע הגנה עפ"י חוק מהטעמים של: א- העדר שם טוב לתובעת, ב- העדר קיומה של לשון הרע בכל הפרסומים, ג- הגנת פרסומים לפי סע' 13 לחוק, ד- הגנת אמת בפירסום ועניין צבורי בפירסום לפי סע' 14 לחוק, ה- כל הגנות תום הלב לפי סע' 15 לחוק, ו- אשם תורם והתנהגות תורמת של התובעת ב-100%.

האם לנתבע הגנות לפי סע' 13-15 לחוק – על אף מסקנותיי כי מדובר ב"לשון הרע", הנני מקבלת את טענת הגנת "אמת בפירסום" של הנתבע וכן הגנת "תום הלב". אמנם עילת סגירת תיק המישטרה הנה העדר עניין לציבור ולא חוסר אשמה אולם היא מלמדת על כך שמדובר בהפרת הוראות החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, ברף הנמוך ביותר, אם בכלל.

לא בכדי, סע' 15 (10) לחוק הקובע כי: " הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון-הרע שפורסמה קודם לכן", ובהקשר זה טען הנתבע, כי אילמלא חמל על התובעת, היה מגיש נגדה תביעת לשון הרע בגין התלונה נגדו ובגין הפרסומים השונים שלה נגדו".

...

באותה כתבה מתארת התובעת תיאורים מיניים הנוגעים לה, באופן מפורש למשל: "תיארתי לה את התנוחה האהובה עלי – נראה לי שהוצאתי עליה פטנט", כן כתבה כי בפגישה לצורך השתתפותה בתכנית טלוויזיה בערוץ 12 השיבה למלהק כי אצלה ישנן "13 שעות רצופות של סקס", וכן תיארה עצמה כ"פאם פאטאל",Femme fatale, תיאור של אישה הידועה בשימוש במיניותה לצרכיה, לעיתים אף להשפיע על אחרים לפעול לפי רצונה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך 1,000 ₪.

ג) הגשת תלונה למישטרה נהנית מהגנה שנקבעה בסעיף 15 (8) לחוק איסור לשון הרע וזאת כאשר מדובר בהגשת תלונה בתום לב. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"א 788/79 ריימר נ' רייבר, פ"ד לו (2) 141, 146 – 147: "אדם המתלונן בפני משטרה שלפי אמונתו בוצעה ע"י פלוני, זכאי להגנת החוק, גם אם מסתבר כי אמונתו מוטעית היא, שכן בנסיבות אלה ראוי הוא, כי האינטרס הפרטי של הנפגע יפנה דרכו לאינטרס הציבורי, שאם לא כן יחששו בני הציבור להגיש תלונות". לפיכך, גם אם בסופו של דבר מתברר כי אין בתלונה ממש, אין מקום להגיש תביעה בגין פירסום לשון הרע רק בגין הגשת התלונה.

ט) לסיכום עניין זה: הנתבעת לא הוכיחה, כי התובע הטריד מינית מי מהנשים שהיו בטיול בארה"ב ולפיכך לא יכולה להנות מהגנת "אמת בפירסום". הגנת תום לב – סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע: א) בפסה"ד ברע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר תק – על 2006 (4) 1410 ציין כב' השופט ריבלין (סעיף 32 לפסה"ד) מספר שיקולים שיש לקחתם בחשבון.

(7) כאשר טופלים על אדם האשמות באשר להטרדה מינית וביצוע מעשים מגונים במספר נשים, מה עוד שמדובר במדריך טיולים לחו"ל אשר נוסע לחו"ל עם קבוצות מאורגנות, אין צורך לעמול קשות, על מנת לשכנע את ביהמ"ש שניגרם לו נזק.

...

ט) לסיכום עניין זה: הנתבעת לא הוכיחה, כי התובע הטריד מינית מי מהנשים שהיו בטיול בארה"ב ולפיכך לא יכולה ליהנות מהגנת "אמת בפרסום". הגנת תום לב – סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע: א) בפסה"ד ברע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר תק – על 2006 (4) 1410 ציין כב' השופט ריבלין (סעיף 32 לפסה"ד) מספר שיקולים שיש לקחתם בחשבון.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.

ב) הנתבעת תשלם לתובע סך 115,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (8/2/06) ועד התשלום בפועל.