ביחס לבני זוג שאינם מעוניינים זה בזה, דהיינו מורדים זה בזה מחיוביהם אחד כלפי השני, ובכל זאת אחד מהצדדים אינו מוכן להתגרש, כגון במקרה שלפנינו, ידועים דברי רבינו ירוחם (מישרים, חלק ח נתיב כג) שכתב:
"וכתב מורי ה"ר אברהם בן אשמעאל כי נראה לו שאישה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה, והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט, מיסתברא דאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא, אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו, לאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מה דיהיב לה מדיליה, דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה."
זהו בעצם המקרה שלפנינו, למרות שהאישה אינה רוצה להמשיך ולחיות עם הבעל, בכל זאת אינה מוכנה עתה להתגרש.
בנסיבות תיק זה, הפירוד בין הצדדים הוא רב הרבה יותר מאשר הוקצב בדבריו של רבינו ירוחם שם.
על דינו זה של רבינו ירוחם הסתמכו גם בפסקי דין רבניים (חלק יא עמוד 95־89, בית הדין הרבני האיזורי תל אביב יפו, בפני כב' הדיינים: הרבנים ח"ג צימבליסט, ע' אזולאי, ש' דיכובסקי שליט"א בעיניין הקשר שבין העברת רכוש להסכם הגירושין) וכתבו:
"כשהבעל והאישה שניהם מורדים זה בזה, כופין או על כל פנים מחייבים את הבעל לגרשה."
והביאו דברי רבינו ירוחם הנ"ל, והוסיפו (בעמוד 95):
"הואיל וכאמור אף הוא אינו חפץ בשלום בית ואף הוא מורד בה, אם כן מן הדין הוא חייב לגרשה, וכמו שהבאנו מדברי רבינו ירוחם שבכגון זה כופין אותו לגרשה, ואף אם לא נגיע לידי מדה זו של כפייה, מכל מקום יש לחייבו לגרשה, וכל כהאי גוונא כבר פסק הרמ"א (אבה"ע סימן קנד סכ"א בהגה) וז"ל 'ובכל מקום דאיכא פלוגתא אם כופין או לא, אע"ג דאין כופין לגרש מ"מ כופין אותו ליתן כתובה מיד'."
הרי שאף אם נאמר שאין לכוף במורדים זה בזה, על כל פנים נוכל לחייבם בגט.
בית הדין דנן אינו מיתעלם מפסיקת הכתובה ע"י הרכב בית דין קודם, בסך 50,000 ש''ח, אך סבור שבנסיבות העניין, בהם הבעל הודה שבגד באישתו כמה פעמים ומתברר שהוא זה שפירק את חיי הנישואין, ולא כהצהרותיו כיום שהכיר את האישה השנייה רק כמה שנים לאחר התביעה לגט, ממילא זכותה של האישה לידרוש אף פיצוי מעבר לכתובתה לשם קבלת הסכמתה להתגרש.
...
לאחר שתתקבל הסכמת הבעל לתשלום כתובה ופיצוי לאשתו בסך 100,000 ש''ח, בית הדין ישקול זימון הצדדים לדיון נוסף לסידור גט.
הרב יצחק אושינסקי
גם אני מצטרף למסקנה.
הרב ישראל דב רוזנטל
מסקנה
בית הדין מאמץ את תביעת האשה לקבלת כתובתה בסך 50,000 ש''ח כפי שנפסק לה בעבר, וכן פיצוי כספי בסך 50,000 נוספים, לשם קבלת הסכמתה לגירושין.
לאור האמור, נדחית תביעת הבעל למתן היתר נישואין לנישואי אשה נוספת על פני אשתו.
