תביעת כתובה לאישה שנישאה בשנית

ד"ר ל' הביעה דיעה ברורה, שהובהרה לאחר מכן בשנית, שתהום פעורה בין הצדדים ואין כל סיכוי לחדש את הקשר בין הצדדים.

נקודות לדיון בפנינו איפוא תביעת גירושין של הבעל מחד ובקשה לשלום בית של הנתבעת מאידך – כשפועל יוצא מתביעתה הוא הנדון האם יש לחייב את הבעל בכתובה ואולי אף בפצוי לאשה לנוכח פירוק הבית מחמתו, שהרי היא עדיין טוענת לשלום בית גם עתה.

מסקנות ופסק הדין לאור מה שהעלנו בדבר הטלת האחריות לפירוק הנישואין על כתפי הבעל ותביעתה הכנה של האשה לשלום בית מחד, כאשר למגינת לב אין כל סיכוי סביר לשוב לשלום בית מאידך, וקריאתה לשלום בית נותרה כקול קורא במדבר וללא מענה וכהמשך להצעת בית הדין מיום 04.12.19 ולאחר שיקול הדעת, אנו פוסקים כדלהלן: תביעת הבעל לחיוב האשה בגירושין נדחית.

...

מסיבה זו אנו סבורים כי במקרה זה שתביעתה לשלום בית כנה, זכאית האישה לכתובתה – גם מעבר למה שהיא אמורה לקבל על פי חוק יחסי ממון.

משכך, מעבר לחלקה של האישה על פי דין בכתובתה ובתוספתה, ומעבר לחלקה על פי חוק יחסי ממון ברכוש, אנו סבורים שעל הבעל לפצותה כדי שתסכים לקבל את גיטה.

מסקנות ופסק הדין לאור מה שהעלנו בדבר הטלת האחריות לפירוק הנישואין על כתפי הבעל ותביעתה הכנה של האישה לשלום בית מחד, כאשר למגינת לב אין כל סיכוי סביר לשוב לשלום בית מאידך, וקריאתה לשלום בית נותרה כקול קורא במדבר וללא מענה וכהמשך להצעת בית הדין מיום 04.12.19 ולאחר שיקול הדעת, אנו פוסקים כדלהלן: תביעת הבעל לחיוב האישה בגירושין נדחית.

הגט הנדון בתשובות נחלת צבי ואגרות משה בספר נחלת צבי להגאון רבי גדליה פעלדער זצ"ל מטורונטו-קנדה חלק ב' עמ' 460 הביא נידון שהובא לפניו, וז"ל השאלה: "בעמדי בזה אמרתי לתת כאן מקום להאי שאילתא שבאה לפני באחד שבא לגרש אישתו חדשים אחדים אחרי הנישואין, ואחר טענות ותביעות מב' הצדדים לפני הב"ד התפשרו בד"ת שיסדרו גירושי ערכאות במקסיקו ואח"כ לאשרם ע"י הבתי משפט בניו יארק כנהוג וכן עשו ונתן לה גט פטורין כדת וכדין של תורה. אח"כ הלך הבעל ונשא אישה בא"י כדמו"י וחזר לעירו. הגישה אישתו הראשונה תביעה נגדו לבית המשפט הציוילי שלא התגרש בדיניהם, ומאשימה אותו בזנות עם אישתו, ודורשת גירושין אזרחיים. והוא טוען הלא סדרנו הכל בב"ד וע"מ כן נתן לה הג"פ כדמו"י ודורש להוציא הדבר מבית משפטם והיא אינה מקשיבה לדבריו וממשיכה במשפט, וטענתה בפיה כי היות שהיא ג"כ רוצה לגור בקנדה וע"פ חוק קנדאי היא עוד אישתו, לכן רוצה היא כעת בגט צוילי מהערכאות וזהו הדרך לקבלו, ע"י שתוכיח בבית משפטם שזנה, והיות שע"פ החוק הוא עוד בעלה, הלכה והאשימה אותו בזנות עם אישה אחרת (כלומר האי אישה שהיא אישתו כדמו"י) וטענתה שזה לטובתה כי אחרת צריכה להמתין ג' שנים. וטענתו מדוע לא דרשה האי גט אזרחי אז כשנתן לה הגט פטורין בבי"ד בניו יורק, דאדעתא דהכי נתן לה הגט פטורין אחרי שקיבלו כבר הגט ציוילי, וכעת שהוא כבר נשוי עוד גורמת לו צרות. האם יש איזה טענה או חשש על הגט לומר אדעתא דהכי לא נתגרשתי." בתשובתו כתב: "נכון שנתגרשו כדמו"י ובדעתו הי' להפטר ממנה בהנהו גירושין, וכעת שהיא תובעת ממנו הנהו גירושין ציוילים, יאמר שלא גירשה אדעתא דהכי כי בדעתו היה שהגט ממקסיקו גומר הענין ע"פ חוקי הממשלה. זה לא ניתן להאמר, שהרי ידע וקבל וסמך על הגירושין דמקסיקו, מיהו הכא אינם מתקבלים, ולכן אין להרהר ולהוציא לעז על הנהו גירושין ומגורשת היא ממנו ולא אגידא בי'. והנהו תביעות יש לפשר ביניהם ולסדר הענינים כפי הצורך בב"ד של ישראל ולא בערכאות של נכרים [...] דבערכאות של גוים יש עוון פלילי של הרמת יד בתורת משה". הגאון ר"ג פעלדער זצ"ל שאל שאלה זו את הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, ותשובתו מצויה בספר אגרות משה חלק אה"ע ח"ג סי' לז, וכתב: "מתשובת מהר"מ אלשיך שהביא הפתחי תשובה מוכרח דאין זה חשש ממש לדינא, אבל מסתבר שהוא בתביעת הכתובה שהוא כסף שחייב לה, שעל זה ודאי ליכא שום אומדנא שלא היה נותן גט אם תתבע מה שחייב לה, ואף גילוי דעת איתא שם בתשובה שאינו כלום, משום שוודאי סתם בנ"א רוצים לשלם מה שחייבין מדינא. אבל כשהיא תובעת דבר שאינו חייב לה מצד שיש לה כח מדיני המדינה, יש לחוש דאולי הוא כאנן סהדי שלא היה נותן גט אדעתא דהכי, ובפרט שהסכימה לפסק ב"ד לקבל הגט בסך שאמרו הב"ד. ואם תובעת אותו גם שיענשוהו על החטא שנשא אישה אחרת, הרי לפי תביעתה לא יועילו לו כלום הגט פטורין, דהרי אף שרוצה ליקח אישה, לא יוכל בשביל שלא יניחוהו מדיני המדינה, שעל דעת זה הוא עוד יותר אומדנא שלא היה נותן גט. אבל מטעם אחר יש לידון שלא יוכל לטעון כן ולבטל את הגט, דהרי דיני המדינה ודאי היו ידועים גם לו, והיה לו לחוש ולהתנות שאם תתבע בדיני המדינה בין טענת ממון בין טענת עונש לא יהיה גט, שאף בלא תנאי כפול היה מועיל מצד שהוא גם אנן סהדי, עיין בתוספות קידושין דף מט. אבל כיון שלא חשש להתנות זה חזינן שהיה לו טעם שלא היה חושש לזה, אולי חשב להישאר בא"י או טעמים אחרים, עכ"פ כיון דודאי ידע מזה ולא חשש להתנות ודאי גמר בדעתו ליתן הגט אף שאיכא חשש זה ואין יכולין לבטל הגט אף שתובעת דבר שאינו חייב ואף שתובעת לענשו. ואם האמת שלא ידע שתוכל לתבעו בדיני המדינה איכא חשש גדול על הגט לענ"ד, אבל מסתמא יש לנו לתלות שידע מדיני המדינה ואין יכול לבטל הגט" העולה מתשובות אלו של הנחלת צבי והאגרות משה, שביחס לנידון זה של היתנערות מהסכם הגירושין, המביא לחיוב הבעל בסכומי כסף שאינו חייב, והמכבידה על יכולתו של הבעל להנשא מחדש, לכאורה היה מקום לטעון טענה שאדעתא דהכי לא גרשה.

אמנם בספר בינת אדם בשער בית הנשים סימן לב הכשיר גט שניתן לאחר הטעה שקדמה לסידור הגט בנידון שבו האישה השלישה חפצים לטובת הבעל לפני הגט, ולאחר הגט נמצא שרימו את הבעל והשלישו עבורו חפץ רע. למרות ההטעיה הבינת אדם מכשיר את הגט, ומדמה את ההטעיה למקרה ההטעיה בגט מוינה המפורסם, שהוכשר על ידי הרבה פוסקים, שם הטעו בעל שכיב מרע שיגרש את אישתו בהבטחה שאם יעמוד מחוליו תינשא לו האישה בשנית, ולבסוף סרבה האישה להנשא לו לאחר החלמתו.

...

עוד נטען בסעיף 95 לעתירה, שנאלצה "לקנות את הגט" באמצעות ויתורים על זכויות המגיעות לה עפ"י דין, ובנסיבות אלו: "יש להורות על בטלותו של הסכם הנחתם תחת איום מפורש בעגינות, מטעמים של עושק, כפייה ותקנת הציבור". עוד טענה האשה באמצעות בא כוחה: "כפי שבשני העשורים האחרונים התפתחה לה תביעת הנזיקין בגין סרבנות הגט, כך יש לפתח את דיני החוזים המשפחתיים, ולהורות על בטלותם של הסכמים שנחתמו תחת סרבנות גט מוצקה, כבנידון דידן, שברור שאלמלא ענייני הגט לא הייתה מסכימה העותרת להעביר הסמכות מערכאה לערכאה". בסיום העתירה, לאחר שעלו טענות משפטיות נוספות לשלול את סמכות בית הדין לדון בתביעת המזונות, ביקשה האשה: "ככל שתתקבל טענת העותרת [...] יש להורות גם כן כי פסקי הדין של ביהמ"ש לענייני משפחה מהימים [...] יעמדו על כנם". בסופו של דבר, בדיון בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ ובעקבות הערות ביהמ"ש משכה העותרת את עתירתה.

בדעת המיעוט הביא מדברי החלקת יואב, ובנידון דנן עפ"י מסקנת החלקת יואב שלא זכתה להתייחסות בדעת המיעוט, אין מקום לפסול את הגט, בנידון דנן בסופו של דבר לאחר שלוש שנות פירוד הבעל כבר רצה להתגרש, לאחר שנוכח שלא יוכל לחזור לאשתו הנחרצת בעמדתה להתגרש לאחר שהתברר לה שהוא הערים עליה קודם לנישואין, רק ביקש הסכם הוגן עבורו.

וגם ביחס לשליח הולכה, בנידון כזה ממש של הגט מיאסי, מלבד מהרש"ם, שאר הגדולים שהשיבו ולא הסכימו עם הוראת מהרש"ם, וקבעו שאמירת הבעל שהגט ללא תנאי מתייחסת גם לשליח, ולא עלתה על דעתם הטענה שהעלה כעת עמיתי, "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי". בהתאם לכל האמור נימוקי דעת הרוב והמסקנה הלכה למעשה עומדים בעינם ללא שינוי.

ביחס לגט שסודר על ידי שליח הולכה, בו יש גם תפקיד לבית הדין בירושלים, ודאי שיש לחוש לסברה שהשליחות מבוטלת כשנמצאת הטעיה, מכח הסברה שלתקוני שדרתיך ולא לעוותי, השליח נשלח לתקן ולא לקלקל, כדברי המהרש"ם. דעת המיעוט מסקנה בהתאם לאמור, בית הדין פוסק ברוב דעות כי הגט כשר, ולכן עיכוב הנישואין יבוטל.

לדבריהם האשה היא שהחליטה שאין סיכוי לחיי הנישואין ועזבה את הבית לאחר שהודיעה למשפחת הבעל שפניה לגירושין, או אז הבעל יצר קשר עם אשה אחרת שהרתה וילדה לו. בעיניין הנימוק המרכזי של בית הדין – שהאשה ויתרה על חלק מכתובתה, שב הבעל על האמור בנימוקי בית הדין שאין מייצגה השני של האשה יכול לחזור ולתבוע בשם מרשתו תביעה חדשה של מיליון ש"ח (ושל הצמדה) והרי זה בכלל המקרים שעליהם נאמר שבעל דין לא יכול להיות "טוען וחוזר וטוען". הבעל מתייחס גם לטענתו בדבר הכתובה המוגזמת שבה לא עסק בית הדין, כאמור.

האשה מאריכה בדברים ופורסת בשנית בפני בית הדין הגדול את הטענות שנטענו בבית הדין האיזורי.

...

מאידך גיסא אין מחלוקת בין הצדדים שהגורם לגירושין הוא הבעל שביקש את הפסקת הקשר בשל רצונו להביא ילדים לעולם, שכן הבעל טען שהוא הגיע למסקנה שיש להתגרש לאחר שהאישה הפילה שלוש פעמים.

שאר טענות הבעל להפסד הכתובה – לא מצא בית הדין שיש בהן ממש כדי להפסיד לאישה את כתובתה לאור הסכום שתובעת האישה עבור כתובתה, וכפי שיתבאר.

מסקנה המורם מכל האמור: דעת רוב ככל הפוסקים ראשונים ואחרונים וכן נקטו רבותינו הספרדים שכן דעת מרן השולחן ערוך דמועילה מחילה בפה בלא קניין אפילו היכא דנקיט שטרא בידיה, ובפרט שיש אומרים שבכתובה "מקולי כתובה שנו כאן" וגם בעל העיטור יודה דמהניא מחילה היכא דאוחזת בכתובתה.

הרב יצחק אלמליח הרב יעקב זמיר פסק דין הערעור נדחה.

נשוי בשנית.

אין אישה אשר תדע שבעלה אינו מעוניין להביא ילדים לעולם או אינו יכול להביא ילדים לעולם שתסכים להנשא לו, כל אישה הנישאת מחכה בכליון עיניים מתי תביא ילד לעולם.

וז"ל השטמ"ק פרק אף על פי פ"ה: כ"כ הרמ"ה ז"ל דאע"ג דאדחייה ליה מתני' דמורדת הוו מתני' דמורד על אישתו כדקיימא קיימא, דהא לא עבדא רבנן תקנתא אחריתי דקי"ל כת"ק, והני מילי כל כמה שלא תבעה גירושין, אבל היכא דתבעה גירושין מחמת דמריד עליה מתשמיש מתרינן ביה למהדר ביה ממרדיה אי ציית ציית, ואי לא, איכא לפלוגי דאי אישתמוטי קא משתמיט, עד ששה חדשים מוסיפין לה על כתובתה, מכאן ואילך יוציא ויתן לה כתובה ולא סגיא לה בתוספות דרוצה אישה בקב וכו'.

...

משכך, על הבעל וב"כ להפקיד בבית הדין בתוך 10 ימים סך של 7,500 ש''ח בהתאם להחלטת בית הדין מתאריך 12.6.2014: "לאחר העיון בית הדין נעתר למבוקש, על האשה וב"כ לדאוג להבאת 2 החוקרים לדיון, אם הימצא ויוכח כדברי החוקרים בית הדין יחייב את הבעל בכל ההוצאות כולל הוצאות החקירה ועריכת הדו"ח." עם הפקדת הסכום בית הדין יורה לב"כ האשה להעביר את החומר לב"כ הבעל.

ואולם, הנתבעת עמדה על טענתה ולפיה דין התביעה להדחות במלואה, ומכאן, פס"ד זה. עיקר טענות הצדדים: טענות התובע: בנסיבות עסקינן מיתקיים שינוי נסיבות מהותי למן היום בו נחתם ההסכם כך שבין היתר עת גיבשו הצדדים הסכמותיהם הקטין היה בן שנה וכיום הוא בן 9.5 שנים; בנוסף, נישא בשנית ונולדו לו 2 ילדים נוספים (בני 6 ושנה), וכולם מתגוררים בביתו יחד עם בנה של אישתו מנישואיה הקודמים.

כך גם סכום המזונות מגלם בתוכו את כל הוויתורים שערכה, כך למשל על מזונות אשה, כתובה, תוספת כתובה ואיזון זכויות הפנסיה; למעשה כיום מבקש התובע, לשנות רק חלק מתנאי ההסכם שאינם נוחים לו תוך שנצמד למילוי תנאים אחרים בהסכם שהיו נוחים לו והיטיבו עמו.

...

ואולם, הנתבעת עמדה על טענתה ולפיה דין התביעה להידחות במלואה, ומכאן, פס"ד זה. עיקר טענות הצדדים: טענות התובע: בנסיבות עסקינן מתקיים שינוי נסיבות מהותי למן היום בו נחתם ההסכם כך שבין היתר עת גיבשו הצדדים הסכמותיהם הקטין היה בן שנה וכיום הוא בן 9.5 שנים; בנוסף, נישא בשנית ונולדו לו 2 ילדים נוספים (בני 6 ושנה), וכולם מתגוררים בביתו יחד עם בנה של אשתו מנישואיה הקודמים.

לאחר שבחנתי את כלל השיקולים הצריכים, ובכלל זה זכותה של האם לקבל את יומה בבית המשפט אגב ניהול ההליך, אל מול התנהלות האב, לרבות ניסיונו לגשר על הפערים ולהגיע להסכמות; ולאחר שנתתי דעתי לגובה דמי המזונות ששולמו על ידי האב, הפער בין דמי המזונות שנקבעו בהסכם, בהחלטת המזונות הזמניים ובפס"ד זה, והתרשמתי שלא יהיה בקיזוז בכדי לפגוע במילוי צרכיו של הקטין, מצאתי שמקרה זו נופל בגדר אותם מקרים בהם יש להורות קיזוז דמי המזונות ששולמו ביתר, באופן רטרואקטיבי.

על אף שהתרשמתי שלא יהיה בקיזוז בכדי לפגוע בקטין כמו גם שכל צרכיו ימולאו, למעלה מן הצורך, אני קובעת שהקיזוז יעשה מחלקו של האב בהוצאות החריגות ולא מתשלומים שוטפים.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה, ובהתאם לכך, אני קובעת שהתובע יהא חב בתשלום דמי מזונות עבור הקטין בסך של 1,500 ₪ לחודש.