תביעת כתובה בגין גירושין שיזם הבעל

בפני ביה"ד תביעת האישה לכתובה ותוספתה, וטענה מקדמית של הבעל לשעבר לפיה האישה ויתרה על הכתובה בהסכם הגירושין.

עיקר טענות האישה וב"כ: · הבעל יזם את הגירושין, וב-8/2018 הודיע לה שהוא נחוש להתגרש.

...

כמו כן, מאחר שהבעל לשעבר הוא זה שדרש את הגירושין, יש לראות בהסכמתו לגרש ולדון בכתובה אח"כ, כהבעת רצון להתגרש בין אם ייפטר מחיוב הכתובה בסופו של דבר ובין אם יחויב.

מסקנה לאור כל הנ"ל, ביה"ד קובע: טענתו המקדמית של הבעל לשעבר, שוויתור האשה על כתובתה תקפה, למרות שהסכם הגירושין לא אושר וחזרה בה לפני הגירושין, נדחית.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏1027186/10 בבית הדין הרבני האיזורי אשדוד לפני כבוד הדיינים: הרב אריאל שוייצר, הרב אלימלך וסרמן, הרב עידו שחר התובעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד רפי שדמי וטו"ר הרב חיים והב) הנתבע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד יעקב סידי ועו"ד עדו דיבון) הנידון: פשרה בתביעת כתובה בגירושין מחמת מריבות הדדיות פסק דין

במענה לטענת האיש שהאישה פגעה בפרנסתו כאשר תמכה בעובדת שלו שפוטרה והדריכה אותה להגיש כנגדו תביעה בבית דין לעבודה, טוענת האישה שהיתה בקשר טוב עם כל עובדיו של הבעל, ועובדת זו פנתה אליה מיוזמתה כדי שתסייע לה כנגד התעמרותו של האיש.

כל זה לא מנע ממנה להגיש באותו יום ממש, כימעט במקביל, תביעה למדור ומזונות לביה"ד שבה טענה את ההיפך הגמור, שאין לה כל רצון להתגרש מבעלה, ועל אף כל מה שארע ביניהם מעולם לא חדלה לתמוך בו, והיא מאמינה שאף לבעל אין רצון ועילה להתגרש ורצונה ומגמתה לשקם את היחסים עם האיש ולחזור לחיי שלום בית.

...

טענת האיש נדחית, השינוי שעליו כותבת האשה לא כלל גירושין אלא לימודים אקדמאים שתחילה האיש תמך בהם, ורק אחר כך התנגד והאשה סירבה לקבל את תכתיביו.

מסקנתנו היא שמהפירוד בפועל ואילך האיש קיים קשר זוגי קבוע ופומבי עם בת זוגו, וחלק ניכר מהזמן התגורר עימה בביתה בגבעתיים.

לאור כל האמור, ולאחר עיון ושיקול דעת ביה"ד פוסק: האיש ישלם לאשה לסילוק כלל תביעותיה בבית הדין סך כולל של 100,000 ש"ח. התשלום כאמור, בתוך 90 יום.

לפי זה, ה"ה בכל מקרה שאשה מחליטה על דעת עצמה לפרק את חיי הנישואין והגירושין מחמתה נמי דינא הכי, שאדם לא נותן סתם 'מתנות חינם' תוספת כתובה אם האשה מחליטה על דעת עצמה סתם לעזוב את הבית ולא מעמידה עצמה ליתן לו 'חיבת ביאה' עיי"ש. השאלה הצריכה להישאל היא מה הדין בגוונא שהפרידה הנה ביוזמת הבעל, האם גם כאן נאמר שמאחר ואין לו 'חיבת ביאה' הוא ייפטר מתשלום תוספת הכתובה או לא – על כך נדון להלן.

זה לשון התוס' שם: "כי הא ודאי כפינן. פר"ח דכל הנך דכופין מחמתה דווקא מנה ומאתים אית לה אבל תוספת לית לה דאדעתא למיפק לא אוסיף לה... ור"ת מפרש דלכל מילי הוי תנאי כתובה (ככתובה)". מבואר אם כן שדעת רבנו חננאל היא שאע"ג שהבעל הוא בעצם הגורם לגירושין מחמת מומו וכדו' מ"מ כיון שהאשה היא זו שתבעה אותו לגירושין, אין הוא חייב ליתן לה את כל הכתובה אלא רק את המאתיים זוז, וכן סוברים גם הרי"ף הרמב"ם והרא"ש. סיבת הדבר כדלעיל שאנו אומדין בדעתו בעת שהתחייב תחת החופה, שכל מה שהתחייב בסכום הכתובה זה רק כמתנה מחמת 'חיבת ביאה', ומאחר והוא יודע שרק הוא יחליט מתי הם יתגרשו והגירושין לא יבואו מחמתה, לכן הוא הסכים ביום חופתו להתחייב בכל סכום הכתובה כולל תוספתה.

...

לאור האמור טוען הנתבע שיש לדחות את תביעתה לאלתר לאור העובדה שהגירושין הגיעו מחמתה.

פסק הדין לאור הדברים האמורים ולאחר עיון ושיקול הדעת אנו מורים בזאת כדלהלן: בית הדין מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את כתובתה ותוספתה.

בפועל על הנתבע לשלם לתובעת סך 180,000 ש"ח לסילוק תביעתה זו. הנתבע ישלם הסכום הנ"ל תוך 30 יום.

רפאל זאב גלב – דיין גם אנו מצטרפים למסקנה.

אגב השיחות וההקלטות, הובאו לבית הדין תמלילי שיחות בין הבעל לאשה, כאשר הבעל יוזם את השיחה ומקליט אותה, ומנסה לנצל את תמימותה של האשה.

עיין במה שכתב בהגהות אשר"י (כתובות פרק י"ג הלכה ה'), והרמ"א (אבן העזר סימן ע סעיף יב) הביא דבריו להלכה, וזה לשונו: "וכן מצאתי בתשובת רב פלטוי גאון וז"ל, והיכא דארגילו קטטה, אם היא מרגלת, כמורדת הוי ואין לה כלום, ואם הוא מרגיל, יש לה כל כתובה [...]". אם כן כאשר בית הדין מתרשם שהבעל הוא זה שגרם ביחסו לאשה למערכת יחסים שלילית בתוך הבית, אין לידון את האשה כמורדת, ואין להפסידה כתובה, ובפרט לאור העובדה שבפועל הבעל הוא זה שתבע גירושין.

...

לא מצאנו אמנם בכל התמלילים כל דבר שיכול לסייע לטענותיו, כולל השיחה מתאריך י"ב בחשון תשע"ט (21.10.18), בה הבעל מבקש שלום בית, והאישה מסבירה שאין זה אפשרי.

הנתבע שם – הבעל, עונה בהתאם לפרוטוקול: "התביעה מקובלת עלי ואני אבדוק את האפשרויות". בית הדין פוסק כי הנתבע – [ג'] ישלם לאחיו סכום של 100,000 ש"ח. הבעל גם הלך לפני רשם בית המשפט לאשר את הבוררות.

הבעל במהלך חייו התנהג באלימות כלפי גורמים שונים, למרות זאת סברה האשה לתבוע שלום בית אילמלי הגיש הבעל תביעת גירושין, הגשת הבקשה לביטול הסכם הממון הייתה מתוך תחושה שהבעל נוהג בה כבנייר, משתמש וזורק, ע"י שותפות מלאה סברה כי יתייחס אליה בכבוד ובזהירות, מכיוון שאין בהסכם הממון סעיף מפורש המבטל את הכתובה הרי שחיובי הכתובה שרירים, הסכם הממון הוא כחוזה שכירות בעלמא ואין כאן כפל חיובים.

ללא ספק הבעל מחוייב בכתובה בשל יוזמות אלו, כל מעשי התובעת הם ניסיונות לבטל את רוע הגזרה ואין בהם כל נקיטת עמדה אקטיבית להליך הגירושין.

...

החלטנו שהיא יוצאת ללמוד וחוזרת כל ערב, אחרי זה היא אמרה שהיא רוצה לישון בת"א אצל אחותה, אחר כך שאני לא יודע איפה היא ישנה, היא רצתה לצאת עם חברה שלה 5 פעמים בשנה לסקי בחו"ל. אחרי זה שהיא הסכימה לא להקליט ישבנו לדבר, ואז ראיתי שהיא מקליטה אותי, אמרתי לה שהיא מקליטה אותי היא לקחה את הטלפון וברחה.

) בספר פסקים וכתבים להגרי"א הרצוג חלק ז' אה"ע סי' צט כתב כדלהלן: "ובאמת הלא זו שאלה כללית הקיימת מאותם הימים שהחוק נותן לאלמנה חלק שליש בנכסים, ושום אדם לא חקר ולא דרש ולא ערער בה. והנה נפסק בש"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף ו' מתשובת הריב"ש (סימן ת"פ) שאם ציווה בפירוש שתהא ניזונת מנכסיו לא הפסידה כשתובעת כתובתה שזהו המובן של הצוואה שתיזון שלא מתנאי בי"ד ואין ההגבלות של תנאי הבי"ד נוהגות בה. ואפשר לומר שגם זה כך שמובטח לה חלק בירושה שלא בתנאי בי"ד אלא בחוק הממשלה, ואע"פ כן הוא כותב לה בכתובתה תנאי בי"ד שתיזון מנכסיו, הרי זו תוספת על המובטח לה מהממשלה. או שנאמר שנכתב עפ"י התורה בסיכוי שלא תבקש לירש שלא כדין תורה ורק על מנת כך, אך באמת לעניין מזונות אעפ"י שלא כתב כמו שכתב, וצריך לומר שזהו כעין תנאי כדי שלא תקבל מהממשלה, ודבר זה צ"ע". הרי שהגרי"א הרצוג ז"ל הציג בפנינו את השאלה העקרונית, האם מאחר שהבעל יודע את הוראות החוק, ולמרות זאת מצא לנכון להתחייב בהתחייבויות המעוגנות בהלכה, משמע שאלו שתי התחייבויות נפרדות ויש לממש את שתיהן ואין זיקה בין אחת לשנייה, או שמא מלכתחילה לא התחייב על דעת כן שבסופו של דבר אשתו תזכה בכפל זכויות, זכות הלכתית וזכות חוקית.

סיכומו של דבר בנסיבות בהן עם הגירושין הבעל אמור להיות מחויב בתשלום שני סכומים גבוהים – הסכום הנקוב בשטר הכתובה בצירוף הסכום כתוצאה מאיזון המשאבים עפ"י חוק שמחויב הבעל להעביר מזכויות הממון שצבר – קיימת אומדנא מוכחת שמלכתחילה לא התחייב את שתי ההתחייבויות יחד, מאחר שמימוש שתיהן ירע את מצבו הכלכלי באופן קיצוני, בה בשעה שאצל אשתו המצב הוא להיפך.