בין אם יש צורך בראיה אקטיבית לבין אם יש צורך בראיה פאסיבית להכבדה (דיעות החלוקות בפסיקה), הנטל בהוכחת התנאים הנזכרים לעיל, רובץ לפתחו של מבקש העיקול, היינו התובעים (ראו רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (31.7.97)), כאשר נלמד מפסק דין זה כי על הראיה להיות ראיה אקטיבית להכבדה.
המלומד דודי שוורץ מציין שתוחלת ההכבדה שיש להוכיח בגדרי עיקול (בין אם אקטיבית ובין אם פסיבית – א"מ) היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים, ועל המבקש להראות "חשש סביר" להכבדה על ביצוע פסק הדין ( ד' שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים תהליכים ומגמות, עמ' 430-431; ראו גם רע"א 10076/07 בנק דיסקונט נ' ICC Industries Lnc (28.11.2007)), כאשר הכבדה איננה אך הוכחת כוונה להברחת נכסים/ לעתים מספיק במקרה של סכום תביעה גבוה שמבקש העיקול יראה כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען (ראו רע"א 903/06 דלק נ' גסטון אטיאס (19.3.2006)).
משכך, אין בזאת משום ראיה "להכבדה". בתאריכים נשוא התביעה הוא שימש יזם נדל"ן שהתקשר עם קבלני ביצוע לבניית פרויקטים שיזם.
אולם, וכאמור, קיים קושי להכריע כי מדובר דוקא בהתחמקות, בשים לב לכך שהתובענה הוגשה שנה לאחר גיבוש הנזק, הנתבע אינו פעיל באותו תחום עיסוק שעסק דאז אלא ביצע הסבה לעיסוקים אחרים והוא עצמו פעל והגיש הודעות צד ג' – מקום בו ייבחן בתיק העקרי האם פעל במהלך אותה שנה לסייע לתובעים אם לאו, משאם לא צלח מול קבלני המשנה, הרי שעתה פעל ושילם אגרה גבוהה בסך של 23750 ₪ (ותוספת אגרה בסך של 657 ₪) הנגזרת מגובה התביעה – 1,900,000 ₪ - כנגד אותם קבלנים והאישורים שקבל ממכון התקנים כמצג שהוצג לפניו בזמן אמת.
...
על פניו אין מדובר בנזק בלתי הפיך – ובמקרים כגון דא ייטה בית המשפט שלא להיעתר לבקשה למתן הסעד הזמני" (ראו עא 5191/15 מרים הכט אייזיק נ' יעקב צבי מורשת ( 31.8.15).
סיכומו של דבר, לא הוכח חשש להברחת נכסים.
סיכומו של דבר, התוצאה הכוללת היא כי אני סבורה כי במאזן הנוחות בין הצדדים ובשים לב לכך לקושי בבחינת הוכחת יסוד ההכבדה ובשים לב לקיומה של עילת תביעה לכאורית, הגם שעולות מולה טענות הגנה שאין להקל בהן ראש אך ספק אם יש בכך מתן פטור לנתבע בשל תפקידו ובכל מקרה דינן להתברר בהליך העיקרי לרבות טענת ההתיישנות –אני מורה על ביטול העיקולים.
