תביעת יורשים להחזר פרמיה ביטוח נגד חברת הביטוח

זוהי תביעה כספית, אשר הועמדה על סך של 39,793 ₪, ועניינה החזר תשלומי הפרמיה שנגבו מהתובע, שלא כדין לטענתו, בגין פוליסת ביטוח חיים שמספרה 5189873 (להלן: "הפוליסה/פוליסת הביטוח").

נדגיש כי לא אותה פניה שלך בנושא בכתב או טלפונית הקודמת לפניה זו. כמו כן היית בכיסוי בטוחי ובקרות ארוע בטוחי סכום הביטוח היה משולם ליורשים.

לא למותר יהיה לציין בהקשר זה, כי על חברת הביטוח, הנתבעת, מוטלת חובה להחזיק ברשומות ובתיעוד ביחס לפוליסות קיימות, לרבות באשר לאלה שסולקו או שבוטלו, וזאת כל אימת שקיימת, ולו רק תאורטית, אפשרות להגשת תביעה מכוח הפוליסה הרלוואנטית.

הכרעה במערכת היחסים שבין התובע לנתבעת: על כל האמור – דין תביעת התובע כנגד הנתבעת להיתקבל בחלקה תוך שיושת על התובע אשם תורם בשיעור של 10% מכלל הפרמיות ששולמו ביתר, היינו מהסך של 39,793 ₪.

...

בהעדר ראיות לסתור אני קובעת כי התובע הוכיח טענתו זו והיא מעידה על ידיעת הנתבעת אודות בקשת הביטול.

התוצאה היא שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 35,814 ₪.

תוצאה סופית: תביעת התובע כנגד הנתבעת מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובע סך של 35,814 ₪.

ב - ההליך התביעה הוגשה נגד חברת הביטוח הפניקס, מבטחת התובעת, לאחר שדחתה את תביעת התובעת לפצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבה.

גם פנייתו של מר אבראהים עמאש למר ג'באר עמאש בבקשה כי יסיע אותו לרופא, כדבריו, מעידה על כך שג'באר עמאש הורשה לנהוג על הרכב.

(1) לא ניתנה הודעה לפי סעיף 17, והדבר נעשה בכוונת  מירמה; (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר השינוי.

קביעת מיגבלת גיל בפוליסת הביטוח נעשית מכוח בחירה של המבוטח, "המבקש לתפור את מידותיה של הפוליסה לצרכיו". בבחירתו לכלול מיגבלת גיל בפוליסה, "הוא מעצב את גבולות הסיכון המוסכם והכיסוי הבטוחי, ותוחם את גבול אחריותה של המבטחת." ועוד, הגישה "לפיה המבוטח זכאי לכסוי בטוחי (ולו יחסי) גם במצבים של אי עמידה במגבלת גיל, אף שהמבוטח בחר באופן מודע במוצר בטוחי מוזל שאינו מעניק כסוי שכזה – חותרת תחת היסוד ההסכמי העומד בבסיס חוזה הביטוח; אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק העוסקות בשינויים בסיכון; ומטילה על כתפי חברות הביטוח אחריות לשלם תגמולי ביטוח בגין סיכונים שלא שוקללו על ידן בעת קביעת גובה הפרמיה." אף שקולי מדיניות תומכים בתוצאה זו. דא עקא, דעת הרוב (כב' השופטים ד' ברק-ארז וע' גרוסקופף) קבעה כי שימוש ברכב תוך הפרת מיגבלת הגיל עולה כדי החמרת סיכון, ולפיכך יש לבחון את תוצאותיו בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק חוזה הביטוח.

...

לא שוכנעתי כי השימוש ברכב תוך סטייה מתנאי הפוליסה בוצע בשל טעות רגעית או הזנחה.

משכך, דין התביעה להידחות – וכך אני קובעת.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאותיה בסך 1,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪.

ברקע תביעה כספית על סך של 473,487 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעים להשבת הכספים שנגבו ממנה על ידי נתבעות 1-2 כפרמיות ביטוח, על פירותיהם.

התובעת, על פי כתב התביעה, נימנתה על הזכאים שהצטרפו לתכנית הפנסיה הגרמנית באמצעות האירגון, במסלול בו ההלוואה שניתנה לה פוצלה בין הנתבעות 1 ו-2 ותשלומי פרמיות הביטוח, החזר ההלוואה ותשלומים נוספים נגבו על ידי נתבעות 1 ו-2 מהכספים שהתקבלו עבורה מגרמניה.

בפועל, כפי שפורט בפסק הדין בעיניין ע"א 909/16 פרי נ' סידרנסקי (27.2.2019) (להלן:" עניין סידרנסקי") הכספים שנגבו על ידי הנתבעות 1-2 לטובת תשלום פרמיות הביטוח לא שולמו לחברת ביטוח חיצונית, אלא נותרו בידי פרי.

קבוצת התובעים שנכללו בהסדר הפשרה, הוגדרה בסעיף 4 להסכם הפשרה כדלקמן: "עם חברי קבוצת התובעים נמנים כל לקוחות הנתבעים שנטלו הלוואות מחברי BGF ו/או מחברת BGA (נתבעות 1-2 כאן - א.ב.) לצורך מימון התשלום הרטרואקטיבי של פרמיות, שכ"ט ופרמיות ביטוח, ושילמו קרן ו/או ריביות ו/או עמלות ו/או פרמיות מתוך הרנטה החודשית להם הם זכאים מן הרשויות בגרמניה, וכן שאיריהם ו/או יורשיהם ו/או חליפיהם של מי שהיו לקוחות והלכו לבית עולמם". אותה הגדרה נקבעה בפסק הדין שאישר את הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית (ראו; סעיף 6.1 לפסק הדין).

...

מכל האמור, דין התביעה נגד כל הנתבעים בתיק זה שהיו צד לתובענה הייצוגית להידחות על הסף.

סיכום התביעה נדחית נגד נתבעות 1-2.

בהינתן שנתבע 3 היה צד לתובענה הייצוגית ולהסדר הפשרה שאושר במסגרתו, התביעה נדחית גם כנגד נתבע זה. אין צו להוצאות.

אם טענת הראל הייתה מתקבלת, למעשה כל ביטוח חיים, יכול שלא ישולם שכן המבוטח נפטר ואינו יכול לתבוע ולשיטת הראל גם לא יורשיו שאינם מוטבים.

מדובר בבית שנרכש מכספם של ליב ועלי סילברמן הנ"ל, לרבות תשלומי החזר המשכנתא החודשיים והפרמיה המשולמת לחברת הביטוח בגין ביטוח הדירה וביטוח החיים.

הינה, אילו הוחלפה השיטה, והנתבע הוא שהיה מגיש את תביעתו נגד התובע, הנהנה מכד היה זה האחרון.

לא זו אף זו, בהסכם ההלוואה נרשם במפורש כי"הבנק פטור מלדרוש או לתבוע מחברת הביטוח את תשלום תגמולי הביטוח כאמור ולא יהיה אחראי לאי תשלום תגמולי הביטוח על ידי חברת הביטוח מכל סיבה שהיא"- ראה סעיף 23(ב)(3.2).

...

משלא הועלו טעמים מיוחדים המצביעים על כך ששיהוי המבקש בנקיטת ההליך המשפטי נגרם בעטיין של נסיבות חיצוניות מוצדקות, אין עילה להארכת מועד, ודין הערעור להידחות" " בעניין בר"מ 1299/02 תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופת חולים לאומית [4] העירה השופטת ביניש בבית-משפט זה כי ישנן נסיבות שבהן יש להעדיף את מועד הידיעה של בעל-הדין על פסק-הדין, וכי גם לשיטתם של אלה המעדיפים עמידה דווקנית על החלתו של כלל ההמצאה, קיימים חריגים מובהקים לכך (ראה בש"א 1890/00 הנ"ל [1] המוזכר לעיל). בגדר חריגים כאמור נכלל מקרה שבו הוכח כי בעל-דין ידע בפועל על החלטתו של בית-משפט שניתנה בעניינו, והוא לא נקט בהליך על-פיה במועד. בנסיבות אלה לא יוכל להסתתר מאחורי טענת היעדר המצאה, ולא יישמע בטענה כי השתהותו בנקיטת ההליך השיפוטי מוצדקת בשל היעדר המצאה כדין של ההחלטה לידיו." לפיכך גם שיחה בעל פה יכולה לענות על דרישת הכתב.

כפי שפורט לעיל הוכחה לטעמי ידיעת המבוטח על ביטול הפוליסה ולפיכך התביעה נדחית.

ויודגש, בכל מקרה נוכח מצג השווא, המרמה וחוסר תום הלב סבורני כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר: התביעה נדחית.

ההליך לפני בית משפט קמא ביום 22.11.2017 הגישו המערערים, האחים לבית סילברמן (להלן- התובעים, המערערים), תביעה כספית על סך 915,000 ₪ כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן- הראל), בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן- בנק לאומי, הבנק) ומעלות סוכנות לביטוח בע"מ (להלן- מעלות), בה עתרו – לחייב את הראל לשלם לבנק לאומי את מלוא תגמולי ביטוח החיים המגיעים לאחרון כמוטב על פי פוליסת ביטוח חיים, שערך מר מגנוס רוטשילד ז"ל (להלן- המנוח) אצל הראל להבטחת תשלום משכנתא שנטל מבנק לאומי לרכישת דירת מגורים ברחוב יהלום 96 בשערי תקווה (להלן- הדירה), ואשר את הזכויות בה הוריש בצוואתו לתובעים; לחייב את בנק לאומי לשלם לתובעים כל סכום ששלמו לו על חשבון תשלומי החזר ההלוואה החודשיים, מאז פטירת המנוח ביום 23.11.2014 ועד למתן פסק דין; לחילופין – ככל שתידחה התביעה כנגד הראל, לחייב את בנק לאומי למחוק מספריו את ההלוואה שנטל המנוח לצורך רכישת הדירה, כאילו ניפרעה במלואה, ולבטל את השעבודים הרובצים על הדירה, זאת בנוסף להשבת תשלומי החזר ההלוואה, ששולמו על ידי התובעים מאז פטירת המנוח, לידם (ראו כתב התביעה - נספח להודעת העירעור).

עוד הוסיפה כי "צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי הפוליסה בוטלה כדין" משהוכח באופן חד משמעי, על יסוד שיחות הטלפון, שהתקיימו במהלך החודשים מאי-יולי 2013, בין נציג הראל (רן) לבין מר סילברמן והמנוח, כי הושגה תכלית סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח - יידוע המבוטח בדבר חוב עקב אי תשלום הפרמיה, אורכה להסדרת התשלום, התראה על ביטול הפוליסה - והוענקה למבוטח ההגנה שבקש המחוקק לקבוע מפני ביטול הפוליסה, מה גם שלשיטתה "הקלטות שיחות טלפוניות עונות לדרישת הכתב לפי חוק חוזה הביטוח". בהתייחס לטענת המערערים לפיה אף לא מילאה אחר הוראת סעיף 15(ב) לחוק חוזה הביטוח ועל כן אין תוקף להודעתה בדבר ביטול הפוליסה, השיבה כי דינה להדחות מכמה טעמים: הוכח (כך לשיטתה) משלוחם של שלושה מכתבי התראה לבנק בדואר רשום; אף אם נפל פגם בהתנהלותה ומכתבי ההתראה לא הגיעו ליעדם "אין בכך כדי לגרוע מתקפות הודעת הביטול, ולכל היותר יכול היה פגם זה להקים לבנק תביעה" כנגדה; "אי קבלת הסכמת הבנק לביטול הפוליסה אין בו כדי למנוע ביטול הביטוח ולכל היותר הדבר מקים עילה לבנק לתבוע את חברת הביטוח"; נציג הבנק, מר וייס, אישר בעדותו כי גם אם מכתבי ההתראה היו מתקבלים בבנק, לא היה האחרון ניכנס בנעלי המבוטח ומשלם את הפרמיה, כך ש"ממילא אין משמעות לקבלת/אי קבלת מכתבי הראל אצל הבנק".

...

עוד הוסיפה כי "צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי הפוליסה בוטלה כדין" משהוכח באופן חד משמעי, על יסוד שיחות הטלפון, שהתקיימו במהלך החודשים מאי-יולי 2013, בין נציג הראל (רן) לבין מר סילברמן והמנוח, כי הושגה תכלית סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח - יידוע המבוטח בדבר חוב עקב אי תשלום הפרמיה, אורכה להסדרת התשלום, התראה על ביטול הפוליסה - והוענקה למבוטח ההגנה שביקש המחוקק לקבוע מפני ביטול הפוליסה, מה גם שלשיטתה "הקלטות שיחות טלפוניות עונות לדרישת הכתב לפי חוק חוזה הביטוח". בהתייחס לטענת המערערים לפיה אף לא מילאה אחר הוראת סעיף 15(ב) לחוק חוזה הביטוח ועל כן אין תוקף להודעתה בדבר ביטול הפוליסה, השיבה כי דינה להידחות מכמה טעמים: הוכח (כך לשיטתה) משלוחם של שלושה מכתבי התראה לבנק בדואר רשום; אף אם נפל פגם בהתנהלותה ומכתבי ההתראה לא הגיעו ליעדם "אין בכך כדי לגרוע מתקפות הודעת הביטול, ולכל היותר יכול היה פגם זה להקים לבנק תביעה" כנגדה; "אי קבלת הסכמת הבנק לביטול הפוליסה אין בו כדי למנוע ביטול הביטוח ולכל היותר הדבר מקים עילה לבנק לתבוע את חברת הביטוח"; נציג הבנק, מר וייס, אישר בעדותו כי גם אם מכתבי ההתראה היו מתקבלים בבנק, לא היה האחרון נכנס בנעלי המבוטח ומשלם את הפרמיה, כך ש"ממילא אין משמעות לקבלת/אי קבלת מכתבי הראל אצל הבנק".

לפיכך, סבורה אני כי דין הערעור ככל שעניינו בדחיית התביעה מכוח החלתה של הדוקטרינה להתקבל.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ככל שעניינו בדחיית התביעה כנגד הראל ולהשיב את התיק לפניו על מנת שישוב ויכריע בשאלה "האם הנתבעת (הראל) נהגה על פי הוראת סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח", על שני תתי סעיפיו, על יסוד הראיות שבאו לפניו ובראי כל קביעותיי.

התוצאה הערעור מתקבל.