בהסכם צוין כי שירותיו של המערער כיועץ נשכרים "שלא על בסיס של בלעדיות";
השני נחתם במהלך חודש מאי 2010, ולפיו המערער "יספק לחברה שירותי תאום פרוייקטים, ניהול לוגיסטי, מטלות ומשימות נוספות אשר יתעדכנו מעת לעת ע"פ הסכמת הצדדים", וזאת בתמורה לתשלום חודשי בסך 8,000 ₪ + מע"מ וכנגד העמדת רכב צמוד שהמשיבה תישא בהוצאותיו (להלן "הסכם הריטיינר").
להשלמת התמונה אוסיף, כי בין הצדדים נחתם בשעתו הסכם נוסף ביום 7.3.2010 הדומה בתוכנו להסכם הראשון, אך הוא מתייחס לארבעה פרוייקטים מסוימים שצוינו בנספח שלו וכן נחתם ביניהם הסכם אחרון ביום 25.5.2010 להקמת חברה משותפת שתעסוק בתחום האנרגיה הסולרית להפקת חשמל, שבעקבותיו הוקמה חברה משותפת בשם "סולארג'", וביום 27.10.2011 העביר המערער את כל מניותיו בחברה זו למשיבה.
ממסמכים אלה (מוצגים 405 ו-406) נראה כי אכן שגה בית משפט קמא בנימוקו זה לדחיית תביעתו זו, אולם המערער מיתעלם מהנימוק הנוסף בפסק הדין המפנה לרישת סעיף 3.1 להסכם, לפיו עמלת השיווק תשולם, "במידה והחברה תבצע אחד או יותר מהפרוייקטים המאושרים [הדגשה במקור] בהסכם לפיו תתקין מערכת סולרית, וזאת בין בדרך של התקנה באמצעותה או באמצעות גורם אחר מטעמה, יהא היועץ זכאי לעמלה כמפורט להלן...".
מכך עולה, ללא ספק, שזכותו של המערער לקבלת עמלה קמה רק אם העסקה מתבצעת בפועל.
...
משאין חולק שעסקת ההתקנה לא יצאה בסופו של דבר לפועל , המערער אינו זכאי לכל עמלה בגין עסקת ההתקנה.
משום כל אלה אני סבור שאין להתערב בסכום ההוצאות שנפסק בבית משפט קמא, ומנגד אין לפסוק הוצאות למשיבה בקשר לערעור זה, למרות שהוא נדחה ברובו הגדול.
מסקנה
לאור כל האמור לעיל אציע כדלקמן:
חלף הסכום שנפסק למערער בסעיף 29 רישא לפסק הדין (סך של 19,656 ₪) יבוא הסכום 95,564 ₪, לפי הפירוט הבא:
עסקת תורג'מן - 10,764 ₪ (9,200 ₪ + מע"מ),
עסקת רמת חובב - 2,900 ₪ (אגרת רכישת מסמכי המכרז),
עסקת גן נר - 81,900 ₪ (70,000 ₪ + מע"מ).
שלומית יעקובוביץ, שופטת
התוצאה
על דעת כלל חברי המותב, הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שחלף הסכום שנפסק למערער בסעיף 29 רישא לפסק הדין (סך של 19,656 ₪) יבוא הסכום 95,564 ₪.