תביעת ידועה בציבור ובת נגד קרן פנסיה

לאחר פטירתו, הוגשה מצד הגב' גלינה פדורובסקי - מי שטוענת להיותה הידועה בציבור שלו (להלן: "התובעת") ומצד הגב' יוליה שוארץ - בתו מנישואיו הקודמים (להלן: "הנתבעת"), תביעות לקבלת הכספים שנצברו לזכות המנוח בקרן הפנסיה.

בתגובת התובעת בעיניין זה, שהוגשה בתאריך 09.02.17, ציינה, כי בבית המשפט לעינייני מישפחה אכן מיתנהל הליך משפטי בתביעה שהגישה הנתבעת נגדה ונגד בתה, מיחסיה עם המנוח, הגב' ליאורה פדורובסקי (להלן: " הבת ליאורה") אך, לטענתה, ההליך שם אינו קשור לתיק נשוא התביעה דנן ואינו דן בשאלת היותה הידועה בציבור של המנוח, משכך ומשאין הליך מקביל אחר ומשההליך הנוסף אינו משליך על התביעה כאן אין להתלות את ההליכים.

...

באשר לטענת התובעת לניהול משק בית משותף- התובעת מבקשת להרים הנטל המוטל עליה ביחס למגוריה עם המנוח וניהול משק בית משותף איתו באמצעות תצהיריה ועדויות עדים המקורבים אליה ואשר לא הותירו עלינו רושם מהימן ומבלי שצרפה ולו בדל ראיה אובייקטיבית למגורים במשותף ושיתוף כלכלי ולכן לא מצאנו אותה כמי שהרימה את הנטל הנדרש; ונפרט: למנוח ולתובעת לא היה חשבון בנק משותף (עמ' 66 שורות 22-24 לפרוטוקול) ולטענתה באשר לאופן בו התנהל משק הבית המשותף ומי שילם מה ואיך חולקו ההוצאות: "למנוח היה ישראכרט, לדוגמא משכנתא וכל היתר בתשלומים היה משולם באמצעות כרטיס האשראי שלו, כשהגעתי אליו החלטנו שנאסוף כסף בצד לחופש, אני שילמתי ארנונה, מים, וגם מזון. יש לי גם הוכחות שאפילו עבור 2 דירות שילמתי בו זמני - ארנונה ומים" ביחס לחשבונות הארנונה ומים, העידה התובעת, כי שילמה במזומן כי אין לה כרטיס אשראי (עמ' 64 שורות 5-14 לפרוטוקול).

משלא עשתה כן ניתן אפוא לקבוע כי לא קיימים מסמכים התומכים בגרסתה.

לסיכום- לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם הרב שמצאנו בסיכומי הקרן, הרינו מורים על דחיית תביעת התובעת להכיר בה כ"ידועה בציבור" של המנוח.

בכל הקשור לתביעת הנתבעת (ק"ג 43179-04-17) שאוחדה עם תביעת התובעת, ראוי לשים לב כי במסגרת סיכומי הנתבעת היא לא חזרה על הסעד של "לחייב את הנתבעת (הכוונה "הקרן" א"י) לשלם לתובעת (הכוונה לנתבעת - א"י) את הכספים המגיעים לה כמוטבת המנוח ו/או כיורשת עפ"י צוואה" אלא ביקשה, במסגרת סעיף 80 לסיכומיה כי יקבע "לנוכח כל המקובץ לעיל ושעה שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי קיימה משק בית משותף המבוסס על שיתוף כלכלי עם המנוח, אף לא עלה בידיה להוכיח כי נתקיימה ביניהם זוגיות אמיתית לרבות, קיום יחסים אינטימיים כבעל ואישה לכל דבר וענין הרי שיש לדחות את התובענה לאלתר". לפיכך ולמען הסר ספק יובהר כי אין בעובדה שדחינו את תביעת התובעת כדי לקבוע, אוטומטית, את זכאותה של הנתבעת לפנסיית שאירים או לזכויות אחרות מקרן הפנסיה, כאשר ברור כי זכאותה זו ו/או זכויותיה הנ"ל תיבחן/תיבחנה עפ"י התנאים והדרישות שבתקנות הקרן ועפ"י ההסדר התחיקתי הרלוונטי, לגביו לא טענו הצדדים.

דיון והכרעה בראשית הדברים יודגש כי עצם ההכרה של המוסד לביטוח לאומי בתובעת כידועה בציבור של המנוח "אין בה כדי לשקול בהליך כנגד קרן הפנסיה". זאת בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 92-10, חוה ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי (7.4.11) (להלן: "עניין חוה ביטון"), לפיה אין בקביעה שהמערערת שם הוכרה לעניין מבטחים כידועה בציבור כדי לשקול בהליך כנגד המוסד לביטוח לאומי, בזו הלשון: "כמו כן צדק בית הדין האיזורי בקובעו כי בפסק הדין שניתן בהליך אותו ניהלה המערערת כנגד מבטחים, בו הוכרה כידועה בציבור של המנוח, אין כדי לשקול בהליך כנגד המוסד לביטוח לאומי. המוסד לא היה צד להליך שניהלה המערערת כנגד מבטחים, ומשכך, אין המוסד מחויב בקביעותיו." (דגש שלי – י.כ.) בעניינינו, על אותו המשקל, קרן הפנסיה לא הייתה צד להליך של התובעת מול המוסד לביטוח לאומי ומשכך קרן הפנסיה אינה מחויבת בקביעות המוסד לביטוח לאומי.

וממילא המבחנים להכרה של ידועה בציבור לעניין המוסד לביטוח לאומי אינם זהים למבחנים להכרה של ידועה בציבור בתביעה לעניין קרן פנסיה.

או הייתה ידועה בציבור של המנוח לאחר חודש זכאותו הראשון לקיצבת זקנה והתגוררה עימו לפחות שנתיים רצופות עובר לפטירתו, ככל שבמועד הפטירה הגיעה בת הזוג לגיל קצבת זקנה.

...

כפועל יוצא מכך, אנו קובעים כי התובעת אינה זכאית לקצבת שאירים של המנוח.

סוף דבר התביעה נדחית.

משנדחתה התביעה, תשלם התובעת לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בחודש יוני 2010 המערערת הגישה תביעה כנגד קרן הפנסיה "מבטחים" להכיר בה כידועה בציבור של המנוח (ק"ג 12407-06-10, מותב בראשות כב' השופטת צדיק).

גם אחרי שהילדים התחתנו ועזבו את הבית המשכתי כל הזמן לטפל בבעלי לבד ללא עזרה, גם בבית וגם בבתי החולים, עד שהוא נפטר ממחלת הסרטן.

...

לאור האמור לא שוכנעתי כי אי הגשת התביעה לקבלת קצבת שאירים במועד הקבוע בחוק נובעת מסיבה שאינה בשליטתך.

לטענת המשיב, יש לדחות את הערעור.

נזכיר כי על פי הפסיקה (פרשת חסון שהוזכרה לעיל)- "אכן, לפי סעיף 50 לחוק רשאי הממונה להאריך את התקופה להארכת התביעה "אם האיחור בהגשת הבקשה חל עקב סיבות שלתובע לא היתה שליטה עליהן". הממונה ביכר שלא לעשות שימוש בסמכות זו, משהגיע למסקנה כי האיחור בהגשת התביעה לא חל עקב סיבות שלמערערת לא היתה שליטה עליהן.

נוכח הסכמת המערערת ואף לאור הנסיבות המיוחדות בעטיין גב' שוורץ לא יכלה להתייצב, בשים לב לכך שהוגש תצהיר זהה ובאישור בית הדין, אנו דוחים את כל הטענות המבוססות על העובדה כי מר שמיר הוא שהעיד ולא גב' שוורץ.

סוף דבר – הערעור נדחה.

מאחר שלמנוח היו זכויות ממקום העבודה בקרן מבטחים, שעם פטירתו זיכו את אלמנתו בקיצבת שארים, הגישה הידועה בציבור של המנוח תביעה כנגד קרן הפנסיה מבטחים לזכות בזכויות המוקנות לאלמנתו של המנוח, כמי שחיה עמו בשנות חייו האחרונות.

אולם יוכל בעל דין לבוא ולטעון שמאחר שמדובר בתביעה כנגד יורשי עזבונו של המנוח, יש להחיל את הכלל שטוענים ליורש כל מה שיכל המוריש לטעון, מה שכלול במושג התלמודי "טענינן ליתמי (ליורשים)". בנתבעים שלפנינו מצויות בנותיו של המנוח, יורשות העזבון, והן היורשות החוקיות וההלכתיות של המנוח גם ללא הצוואה.

...

האם היינו נענים לדרישתה? מצד אחד, ברור שאין לאשה "זכות להתאלמן" ולקבל את זכויותיה של אלמנה כאשר בעלה בחיים, ולכך בדיוק מיועד הסכום הקבוע בכתובה, לומר שזהו הפיצוי שתקבל האשה ותו לא, אך מצד שני יכולה האשה לטעון שהסכמתה להינשא לאדם זה הייתה מתוך הנחה שידאג לרווחתה לכלל חייה, ושזוהי בדיוק תקנתו של רבנו גרשום מאור הגולה, שלא ניתן יהיה "לזרוק" לאשה את דמי כתובתה ולגרשה בעל כורחה, אלא יהיה על הבעל לפייס אותה ולפצות אותה על העוול שגרם לה בכך שהביא במעשיו לפירוק הנישואין ולהשארתה בודדה בשלב מתקדם של חייה, כאשר אין קופצים רבים המבקשים לשאתה ולדאוג לצרכיה! מסתבר, שלא התכוון רגמ"ה בתקנתו לחייב כל בעל המבקש להתגרש ליתן לגרושתו סכום השווה למדורה ומזונותיה של גרושתו לשארית ימיה, אלא לוודא שהאשה מסכימה שאין מנוס מגירושין.

על פי עקרון זה סבורני שעל ביה"ד לחייב את העיזבון לשלם לאלמנה סכום חד־פעמי השווה לכפל סכום הכתובה לאחר הצמדה.

כאן על ביה"ד לפעול מכוח האמור בשו"ע חו"מ יב, ה כי במקום שאין הדבר יכול להתברר, על ביה"ד לעשות "דין כעין הפשרה". הרב מאיר כהנא אף אני מצטרף למסקנה העולה מדברי ידידיי הרה"ג לוז שליט"א והרה"ג כהנא שליט"א, שבנידון שלפנינו יש לעשות פשרה קרובה לדין.

לצורך כך, על הראשונה לעמוד בשני תנאים אותם מציבה קרן הפנסיה אשר לפי הוראותיה פועלת הנתבעת: האחד, עליה להוכיח כי הייתה "ידועה בציבור" של מר משה און ז"ל (להלן:"המנוח").

התובעת לא פנתה למוסד לביטוח לאומי בתביעה להכיר בה כידועה בציבור של המנוח.

מיום 25/4/10 ועד ליום 29/4/10, שהתה התובעת בדירתו של המנוח מהטעם שמר טל הורה לה להשאר בדירה מאחר ועובדי מחלקת הרווחה היו אמורים לבוא לבקר את המנוח, בשל תלונה שהגישה התובעת כנגד ילדיו.

צוואת המנוח כבר נקבע בפסיקה, כי אין בן הזוג המנוח יכול להעניק לבת זוגו, זכות אשר אין היא זכאית לה מכוח תקנון קרן הפנסיה [ע"א 233/98 שושנה כץ - קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים ואח', פ"ד נד(5) 493, ע"ע 496/09 ורדה בר-און - קופת הפנסיה לעובדי הדסה בע"מ (פסק הדין מיום 1/7/10)].

...

היתה בנסיבה האוביקטיבית הנ"ל להביא לשינוי מסויים, אותו מצאנו כסביר וכמתקבל על הדעת, אשר לא היה בשליטת אף אחד מהצדדים ואשר בא לידי ביטוי בהפחתת האפשרויות של התובעת להיפגש עם המנוח וללון עימו במצבו הבריאותי.

בנקודה זו נציין כי לא מצאנו גם שנסיעתה של התובעת להודו (בחודש 10\2), ולמשך חודש היה בה כדי לנתק את מגוריהם המשותפים של התובעת והמנוח מהגדרת הנתבעת.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטענות התובעת וחרף טענות הנתבעת, ומשהצליחה התובעת להוכיח כי הינה עומדת בשני התנאים אותם הציבה הנתבעת והם כי הייתה "ידועה בציבור" של המנוח וכי גרה עימו במשך לפחות שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר (10\12\20).