בשל כך ביקש לסטות מחלוקה שויונית על פי סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון ולקבוע כי "...התובעת לא עמדה במבחן "המאמץ המשותף בנוסף לסיבות אשר מתוארות ...ולא מגיע לה דבר וחצי דבר מהדירה שנרכשה על ידי התובע ומכספו עמלו עליו עבד שנים רבות".
"יש לחלק התמורה מהדירה ו/או לאזנה שלא בחלקים שוים שכן לא מגיע לנתבעת פרס על היתנהגותה".
תלונות האשה על אלימות הוגשה כשנתיים לאחר הנישואין ו "...אם המצב היה חמור כל כך מדוע לא קמה ועזבה הנתבעת אז?" האיש תרץ תהייה זאת בנוחות של האשה שאמה תגור עימם, היא תעשה שימוש ברכושו וכספו "למזלו של התובע הבחין בכך כבוד השופט ברינגר וזאת בדיון שהתנהל בפניו ביום 16.1.2017, דיון שניפץ את תלונתה של הנתבעת, בית המשפט לא האמין לסיפורי העלילות שניסתה היא בעורמתה לרקום והכל לאחר שקבלה יעוץ שפטי לעשות כן".
"סיבוב נוסף עשתה בפעם האחרונה הנתבעת אשר נועצה גם הפעם בשרותי עו"ד לצורך הגשת תלונה ...והכל בתלונת שוא אשר למרבה הצער הצליחה והתובע הורחק מביתו ל-4 חודשים . העובדה הכואבת יותר כי התובע הורחק גם מהקטינה בטענה שכבר מחודש 10.2020 הוא אינו מתראה איתה,...".
האיש שב והפנה אצבע מאשימה כלפי האשה ליתרת החובה בחשבון המשותף שנוצר בעטיה שעה שהוא "כלל לא היה מודע מה קורה בחשבון והנתבעת ניהלה אותו כרצונה, התובע סמך על הנתבעת אך היא ניצלה זאת כהרגלה לרעה וגרמה לנזקים כלכליים אדירים במשיכות כספים גדולות ובהלוואות אשר אין התובע יודע לאן הן הלכו אך הן היו לצרכיה של הנתבעת בלבד כפי שיוכח בראיות...". האשה עשתה שימוש בכספי החשבון המשותף, בכרטיסי אשראי, "...נטלה הלוואות, שילמה עבור בני משפחתה עבור ביתה מנישואיה קודמים והכניסה את משק הבית בשנה וחצי האחרונות שבהן הצטרף לחשבונה לסחרור...".
בשים לב לאמור ביחס לרכוש טען האיש :
את הדירה יש לפרק ולתת לו זכות ראשונים.
מבחן המאמץ המשותף אינו רלוואנטי לענייננו "מדובר בשגיאה משפטית צורמת, שכן, כידוע עסקינן בחוק יחסי ממון ובאיזון משאבים מכוחו. מן המפורסמות כי מבחן המאמץ המשותף רלוואנטי זה אך כאשר עסקינן בנכס הרשום זה אך ע"ש אחד הצדדים, קרי, נכס חצוני, שהיה קיים בבעלות אחד הצדדים ערב הנישואין, בתוך כך יש לבחון האם הצד שהנכס החצוני רשום על שמו התכוון לשתף את הצד השני בנכס חצוני".
בסיפא להגנתה ביקשה האשה לפסוק על חלוקת הרכוש על פי תביעתה שלה באופן לא שוויוני כמובא לעיל.
משלא נחתם הסכם ממון בין הצדדים ולא נטען וגם לא הוכחה הפרדה רכושית בין הצדדים אין בתקופת הנישואין תשלומים או הוצאות מ'החשבון שלי' מ'חשבון פרטי שלי' או כל ורסיה אחרת של תשלום, לכאורה, חצוני למערכת הכלכלית של הצדדים.
...
תביעת האיש:
עיקר טענות האיש בתביעתו:
עובר לנישואים הוא עמד על עריכת הסכן ממון "...אך הסופו של יום (כך במקור) אהבתו ורצונו להקים משפחה הכריעו אותו והוא לא עשה כן...". יחד עם זאת חיי המשפחה היו חשובים לו ולכן "...לא שם ליבו לנורות האזהרה ביחסיה של הנתבעת אליו וברצונה למשוך זמן ולצבור זכויות על גבו וחשבונו ...כיום שהתובע מתבונן מהצד מבין הוא את שיטת עבודתה...והדבר הכואב לו מכל הוא כי יצלה את טוב ליבו ואהבתו אליה שהיא בכלל לא מתעניינת בו אלא רק בממונו...".
במסגרת תקופת הקשר הראשונה של הצדדים בשנת 2011 הביאה אותו האישה לשלם עבורה סך של 60,000 ₪ לכיסוי חובותיה בלשכת ההוצל"פ ובנוסף העביר לה במזומן סכומים נוספים "...והיא שילמה כך לטענתה חובות איתם הגיע כבר לקשר עם התובע". לסיכום פרק זה של הקשר טען האיש "...בשלב זה הכושי עשה את שלו – הכושי יכול והצדדים נפרדו".
עם חידוש הקשר ביניהם ולמועד נישואיהם הגיעה האישה עם חובות ונושים רבים "...ושוב התובע משמש כקרש הצלה ...התובע שביקש להתחיל דף חדש עם נישואיו לנתבעת, כיסה את כל חובותיה בסך של 100,000 ₪..." מכספי מכירת הדירה הקודמת.
דין עתירת האיש להשבת מחצית הלוואות אלו להידחות.
בשים לב לאמור לעיל הטענה נדחית.
הגם שמועד פירעונם של חלק מהסכומים הוא לאחר מועד הקרע בפריסה בכרטיסי אשראי משעה שנלקחו בזמן החיים המשותפים לטובת התא הכלכלי בקשתה להשבת החזר בעבורם נדחית.
