תביעת חוזית בגין עיצוב תפריטים למסעדות

כפי שעולה מכתב התביעה, ההפרות הן כדלהלן: שינוי מבנה בעלות בנתבעת ללא קבלת הסכמת התובעת כנדרש; אי המצאת ערבות בנקאית; איחור קבוע בתשלום דמי זיכיון; אי המצאת דוחות רווח והפסד כמתחייב מן ההסכם; אי תשלום קנסות שהוטלו לפי הוראות ההסכם; העידר ביטוחים כנדרש לפי ההסכם; העידר רישיון עסק כנדרש לפי דין ולפי ההסכם: אי הכנסת תנייות בהסכם השכירות של הנתבעת מהבעלים של הנכס בו נוהל הסניף, כפי שהנתבעת הייתה מחויבות לפי הסכם הזיכיון; שעבוד מניות הנתבעת ללא אישור התובעת; אי התאמת מחשבי הסניף למקובל ברשת, ואי חיבורם למחשב התובעת; העלמת הכנסות מהתובעת; אי דיווח על הליכים משפטיים וניהול הליכים כאלה בשם התובעת בלי ידיעתה; ליקויים בשירות הלקוחות בסניף; ליקויי תברואה וניקיון בסניף; העידר אחמ"שים במשמרות; ליקויים בטריות המזון, כמו גם בטיבו ואיכותו; צימצום תפריט הסניף, והגשת מנות בנגוד לנהלים; האצלת סמכויות אסורה, זניחת הניהול השוטף והיעדר נוכחות בסניף; עימות עם הבקר מטעם התובעת ואי מילוי הוראותיו; פירסום ידיעות בתקשורת, שאינן מדויקות וללא תאום עם התובעת; והוצאת דוכן ביריד שנערך ברחוב עמק רפאים ללא אישור התובעת וללא היתר כדין.

לפי רכוז הממצאים נימצאו בביקורות אלו, בין היתר הממצאים הבאים: טבח מיתלמד ללא ביגוד מתאים, אוכל מקולקל, בכלל זה סלטים חמים מקולקלים, מכונות שונות אינן נקיות, מטבח לא נקי, עובדים לא מגולחים, חזית מסעדה לא נקייה, מקררים לא מסודרים ולא נקיים, ומוצרים הדורשים קרור שנמצאו מחוץ למקרר.

כאשר "המבחנים הם בעיקר לאור אופי ההגבלה, היקפה, הזכויות הקנייניות עליהן היא באה להגן, תחום וזמן תחולתה, אם נועדה ההגבלה להגן על סודות מקצועיים או מסחריים אשר נרכשו עקב היחסים המשותפים בין בעלי-הדין, וכדומה שיקולים העשויים ללמד אם בנסיבות המקרה המסוים עשוי צד אחד להפיק הנאה יתירה מבלי שיהיה זכאי לכך מבחינת היחסים החוזיים שביניהם מבחינה כוללת" (ע"א 365/74 "טרומאסבסט" חברה להרכבת לבנים טרומיים בע"מ נ' זכאי, פ"ד ל(1) 793, בעמ' 797)".

דא עקא, שכאמור, הנתבעת נותרה באותו מקום, כשהיא מותירה את הסניף בעיצוב דומה, בוחרת בשם דומה, ומגישה בו מוצרים שאינם שונים מהותית מאלו הנמכרים על ידי התובעת, בעיקר מיגוון רחב של וופלים ברטבים מיוחדים ו"קישוטים".

...

ואכן, לוּ המסקנה הייתה כי רכישת חלקו של ליאור היוותה הפרה של ההסכם עם התובעת שזיכתה את התובעת בקבלת פיצוי מהנתבעים, היה על צד ג' (ליאור) לשפות את הנתבעים בהתאם להוראת סעיף 7 הנזכר.

התביעה שכנגד – נדחית, וכך גם ההודעה לצד ג'.

כאמור, דין הודעת צד ג' להידחות, אך מי שתישא בהוצאות צד ג' תהא התובעת, אשר תשלם לצד ג' הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

בפברואר 2020, רש"ת שלחה מכתב לקפה קפה וביקשה ממנה לבצע תיקונים טכניים וכן להעביר לידיה רשימת תפריטים למסעדה ותוכנית תפעולית ברמת הפרוט הנדרשת בטופס הזמנת ההצעות למכרז.

מדובר בהרשאה חוזית למתן שירותים של ניהול מסעדה והפעלתה לתקופה של כחמש שנים.

בית המשפט קבע באותו עניין, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, שכן ממילא אין בידיה זכות קנויה להמשיך בבצוע העבודות נשוא המיכרז מעבר לתקופת החוזה עימה וכי עומדת למבקשת האפשרות, ככל שתזכה בעתירה העיקרית, לתבוע פיצוי בגין נזקיה, אם ייגרמו ויוכחו.

...

דין טענות המבקשות לעניין מאזן הנוחות, ובכלל זה לעניין פיטורי העובדים, להידחות מאחר שלמבקשות אין זכות קנויה לספק את השירותים מושא המכרז ולכן טענותיהן בנדון אינן רלוונטיות לבחינת מאזן הנוחות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, על נספחיהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר הבקשה נדחית.

התובעים אף הסתמכו על מצג הנתבעים לפיו יגיעו למרכז הספורט לא רק מנוייו, אלא גם תושבי השכונה, והשכונות המתפתחות הנבנות לידה, שייהנו משירותי המסעדה המפוארת הממוקמת ליד בריכה, וצופה אליה, הנושאת זיכיון של רשת אפרופו ותפריט של אותה רשת.

לגוף העניין טענו הנתבעים כי אין ממש בגירסת התובעים לפיה אנשים מכובדים מן היישוב, בעלי תפקיד ממרכז הספורט, עושים כל שביכולתם לרקום מזימות, להזיק, להציק ולסכל את הצלחת המסעדה, שיש להם עניין בשגשוגה, עד כדי טיפוס על עמודי חשמל להסטת פרוז'קטורים, הקמת פרוזדור הליכה שמטרתו איננה לרווחת המתרחצים אלא להיתנכלות בתובעים והחשכת שבילי תאורה במתכוון שעה שעוברים בהם ילדים ותינוקות.

אם בשנת 2001 כבר ידעו התובעים בודאות כי הוטעו במצגים הטרום חוזיים, מדוע המתינו עוד שנתיים עד להגשת התביעה בגין עילה זו? למען הזהירות אציין כי לא נטען כי יש למנות את מועד ההתיישנות מיום מתן פסק דין זה. קודם, הוזכר פסק הדין הנ"ל בהקשר של ההתיישנות, וידיעת התובעים, במשך שנים רבות, על מסמכים התומכים, לשיטתם בטענת ההטעיה ומצאתי כי פסק הדין אינו מאריך או קוטע את תקופת ההתיישנות.

...

ההסדר הדיוני וקביעה זו, מהווים, לשיטת התובעים- מעשה בי- דין המחייב גם בהליך זה. התובעים טוענים כי הכניסו לעסקם שותפים בעלי ניסיון בתחום ההסעדה (תובע מס. 5), עריכת אירועים (תובעת מס. 4) ואדם נוסף, שהזרימו מאות אלפי דולרים, שיפרו את המנות המוגשות, ייעלו והגבירו את כמות האירועים, התפרסו בשיווק מוצלח עד שהעבירו את העסק מהפסד לרווח תפעולי, למרות המיתון ששרר באותה עת. כל האמור לעיל נקטע ונגדע עקב סיכול ממוקד של הנתבעים בתובעת, המחייב את השבת השקעותיהם.

בתביעת הנתבעת כנגד התובעים, בה עתרה לחיובם בפיצוי בגין אי פתיחת המזנונים ובהשתתפות בהוצאותיה בגין סגירת מרפסת ומזגנים, נקבע: "הנכס נותר ברשות התובעת והשקעותיה של הנתבעת 1 בו כולל ההשקעה בתוכניות לשם הגשת הבקשה לעיריית תל אביב נותרו ברשותה- זמינות לשימושה של התובעת ככל שתחפוץ." טוענים הנתבעים כי אם ימצא בית המשפט לחייבם בהשקעות שנותרו בידי הנתבעת, יש לחייב את התובעים בדמי השימוש במשך 3.5 שנים.

לנוכח כך- נדחית הודעת צד ג'.

סוף דבר: הנתבעת 1 תשלם לתובעים סכום של 300,000 ₪.

עניינינו בתביעה שטרית ע"ס 200,000 ₪, שבליבה מחלוקת אודות זכאות לפצוי חוזי מוסכם בגין הפרת הסכם זכיינות להפעלת מסעדת מזון מהיר.

לשיטתו, הנתבע העתיק והשתמש שלא כדין במוניטין ובידע של התובע, שאותם רכש במסגרת הזכיינות, על ידי העתקת תפריט המסעדה ועיצוב הסניף.

שיעור הפצוי הראוי נסיבות העניין, כפי שיפורט, מבססות את ההצדקה להתערבות בית המשפט בשיעור הפצוי הראוי לתובע, חרף ההסכמה החוזית על פיצוי מוסכם בסך של 200,000 ₪, ומתקיים בענייננו התנאי שנקבע בסעיף 15(א) לחוק התרופות, הקובע שבית המשפט רשאי להפחית את סכום הפיצויים המוסכמים אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה (ראו: ע"א 8506/13 זאבי תיקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [מופיע במאגרים , 23.8.2015]).

...

הנתבע לא ביסס די הצורך את טענותיו לכך שלא הייתה הפרה של ההסכם ואדרבה, מסתברת יותר המסקנה שהייתה הפרה, כפי שצוין.

סוף דבר לאור כל האמור, התביעה השטרית מתקבלת בחלקה הקטן ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 65,000 ₪.

לאור כך שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן בלבד, הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור מתון, של 8,000 ₪ בסך הכל.

תפריטים התשתית לחיוב היא הסכם נספח ב' לכתב התביעה מיום 23.6.03 שכותרתו "הצעת מחיר לעיצוב תפריטים". בנספח ב' הנ"ל מופיע מחיר של 1,500 $, ובסוגריים "בארטר". בהערה 3 בהסכם נרשם כי חתימה על מסמך זה מהווה אישור והזמנת עבודה, על מיסמך זה מופיעה כאמור חתימה של הנתבע 2.

"נקודת המוצא המקובלת היא, שאחריות חוזית היא אחריות מוחלטת, במובן זה שהיא קמה בדרך כלל במלוא היקפה בלא תלות באופי ההפרה, בהלך מחשבתו של המפר או בנסיבות אחרות. עם זאת, אין פירושו של דבר כי לא ניתן להתחשב בחוסר תום-לבם של שני הצדדים לחוזה" (ר' עא 3912/90 EXIMIN S. A, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ מז (4) 64, עמוד 66;81 ב-ג (להלן: "עניין איטל סטייל").

בהסכם בין הצדדים לא היתה כל התניה לגבי מסעדה מסוימת ולכן אין מקום להעלות טענה זו. אשר על כן תשלם הנתבעת 1 לתובעת סך של 1,200$ +מע"מ, סכום זה יומר לשקלים על פי השער היציג ביום הגשת התביעה.

...

התובעת עיצבה כמבוקש תפריט בצורת דף הפעלה לילדים והעבירה אותו לנתבעים להערותיהם, קיבלה את השגותיהם, שינתה בהתאם לדרישותיהם ובסופו של דבר גיבשה עם הנתבעים סקיצה סופית של דף הפעלה לילדים.

אשר על כן, בהתאם להלכה שנקבעה בעניין שמואל רונן לעיל, בהתחשב ביחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ובאנטרס ההסתמכות של התובעת, אני קובע כי אחריות הצדדים תחולק ביניהם כך: בעבור עיצוב התפריטים שהוזמנו ע"י הנתבעת 1, תשלם הנתבעת 1 80% מהסכום הנקוב בהסכם.

בהסכם בין הצדדים לא היתה כל התניה לגבי מסעדה מסוימת ולכן אין מקום להעלות טענה זו. אשר על כן תשלם הנתבעת 1 לתובעת סך של 1,200$ +מע"מ, סכום זה יומר לשקלים על פי השער היציג ביום הגשת התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 800 ₪ + מע"מ סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.