תביעת חוב של ספק כנגד חברה בפירוק

כמובן, וכאמור לעיל, השיקול המנחה את בית המשפט בתפקידו כ"מעין מפקח" הנו שמירה על קופת הפרוק הקיימת, באופן העושה צדק ושויון גם עם הצדדים שבעבר זכו כדין בהליך נגד החברה בפרוק, או אלה הטוענים שעל פי דין ובכפוף לבירור המשפטי, החברה חייבת להם כספים.

זאת ועוד, עיון בדברי ההסבר להצעת חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי מעלה כי הראציונלים לשמירה על עקרון זה נועדו למנוע את פגיעה בעקרון השויון שבין הנושים, שמא אחד הנושים ינסה להקדים פרעון חובו במהירות ועל חשבון יתר נושי התאגיד, שמירה על אפשרות שקום התאגיד, ניהול כלל התביעות בעיניינה של החברה תחת הליך אחד באופן יעיל ומהיר, וכן חסכון במשאבים שפוטיים (ראו: דברי הסבר להצעת חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח הממשלה 1027, 627-626).

זאת כדי לאפשר לבחון את מצבו הכלכלי של החייב ולנהל את ההליכים באופן מאוחד, המתייחס לכלל חובותיו של החייב.

בשים לב להגדרה הרחבה שהעניק המחוקק למונח חוב ולשינוי הנזכר בכל הנוגע להכרעה בתביעות חוב על-ידי הנאמן, מורה סעיף 213 לחוק כי: "היה חוב עבר חוב שאינו קצוב, ישום אותו הנאמן". ואולם, ככל שבידי הנושה חוב בר תביעה בהליך, אין בכך כדי למנוע ממנו לעתור בבקשה למתן היתר להמשך ניהול הליכי תביעה פרטניים בהם נקט נגד חדל הפרעון.

רביעית, ספק בעיניי אם ניתן לראות בחוב הנטען על-ידי המבקשת כחוב בלתי קצוב.

...

שנית, ולגופו של עניין, לא מצאתי כי הבקשה נמנית על אותם מקרים חריגים בגינם יש להיעתר לבקשה למתן היתר להמשך ניהול הליכי תביעה פרטניים כנגד חדל הפירעון.

חמישית, לא שוכנעתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום למבקשת עינוי דין כטענתה, קל וחומר שעה שהגישה הודעות לצד ג' גם כנגד חברת שחר תמיר ניהול פרויקטים בע"מ לגביה נטען כי ערבה אישית לעמידת החברות בהתחייבויותיהן על פי ההסכם.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

עוד מבקשת המשיבה להדגיש כי מינוי מנהל מיוחד לחברה שהייתה בבעלות המבקש איננה רלוואנטית לתביעה, כאשר במצב הראייתי שיצר המבקש בפועלו (אי מסירת תלושי שכר; תשלום במזומן; אי ניהול דו"חות נוכחות) מעלה ספר רב אם קיימת למשיבה אפשרות להגיש תביעת חוב כנגד החברה או כי קיימת למשיבה עילת תביעה כנגד החברה שבפרוק.

הסעיף מונה את המקרים המצדיקים הרמת מסך על ידי בית המשפט: "(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השמוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

בית הדין הארצי לעבודה קבע בעיניין זה כדלהלן- "הכלל הוא כי חברה הנה תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו. יחד עם זאת – יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב, ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, להיתחמק מהתוצאות של מעשיו. אולם בתי המשפט נזהרים מ"הרמת מסך", ונוקטים בדרך זו רק שעה שהוכחה למעלה מכל ספק תרמית – בין בעת הקמת החברה, בין בעת פעילותה, ובין בסיום פעילותה, הן בפרוק והן על ידי הפסקת פעילותה למעשה".

...

לשיטתו של המבקש, בנסיבות אלו אין יריבות בין הצדדים ודין התביעה להידחות על הסף תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

מן הכלל אל הפרט לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לה וכן בכתב התביעה, שוכנענו כי המקרה דנן איננו בגדר מקרה חריג אשר מצדיק סטייה מהכללים המשפטיים שנקבעו זה מכבר, כפי שהובא לעיל, ונפרט.

סוף דבר לאור כל המקובץ, דין הבקשה להידחות.

ביום 7.1.2019 ניתן במסגרת ההליך נושא העירעור דנן צו פירוק כנגד חברת אלמקס הנדסה ח-11 בע"מ (בפרוק) (להלן: החברה), והמשיבים 2-1 מונו כמנהלים מיוחדים כלליים לחברה (להלן יחדיו: המנהלים).

המנהלים, מצידם, טענו בתגובתם מיום 26.7.2020 כי המערערת "אינה נושה כלל ובודאי שאינה במעמד מובטח", וכי היא מחזיקה בשיעבוד שנירשם במירשם רשם החברות "ללא כל רישום או זכות על המקרקעין ואשר נמצא כי אין מכוח רישום השיעבוד חוב כלל". עוד הדגישו המנהלים כי המערערת "מעולם" לא הגישה בקשה לאכיפת שיעבוד, בקשה למימוש הבטוחה הנטענת על ידה או תביעת חוב.

] ביחס לחוב לגביו טוענת [המערערת] לנשייה רגילה, המועד להגשת תביעות חוב חלף ומשלא הוגשה על ידה תביעת חוב, גם חובה הרגיל הנטען מוטל בספק.

...

ביום 22.1.2019 הגישו המנהלים בקשה להורות על קבלת הצעות מקבלנים לשם השלמת הבנייה בשני הפרויקטים, ולאחר שבית המשפט קמא נעתר לבקשה זו, הגישו המנהלים ביום 16.7.2020 בקשה לאישור מתווה לסיום ביצועו של אחד משני הפרויקטים באמצעות קבלן מבצע שאינו המערערת (להלן: המתווה).

משכך, אין בידי לקבל את טענת המערערת כי יש טעם לפגם בהתייחסותו של בית המשפט לסוגיה זו בהחלטתו.

אף לא שוכנעתי כי התבטאויותיו של בית המשפט בהחלטת אישור המתווה מעידות על "נעילת" דעתו בשאלת מעמדה של המערערת.

מן הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה ועמו נדחית גם הבקשה להפסקת הדיון בהליך שמתנהל בפני בית המשפט קמא.

נפסק כי מימצאי פסק הבורר הנם חלוטים ומשכך מהוים השתק פלוגתא המונע הכרה בתביעת החוב של גיל נגד החברה שבפרוק.

עוד נטען על ידי המנהל המיוחד כי הוא הפחית באופן משמעותי את נשייתו של גיל בחברה שבפרוק על אף הספיקות שהיו לו ביחס לחוות דעת טל. בהקשר זה נטען כי ההבדלים בין הכרעת החוב הראשונה לבין הכרעת החוב השנייה נובעים מכך שב"סיבוב הראשון" סבר המנהל המיוחד שהייתה השבחה מצידו של חנן ביחס לשווי החברה שבפרוק ואילו ב"סיבוב השני" חנן לא הביא ראיות כלשהן להשבחה ולמעשה אף הוכיח במו ידיו שלא הייתה כל השבחה.

...

הטענות הנוספות שהעלה גיל, דינן להידחות משום שמדובר במיחזור של טענות שהועלו בעבר וכבר נדחו שלוש פעמים: תחילה בפסק הבורר, לאחר מכן בפסק הדין משנת 2015 ולבסוף בפסק הדין משנת 2018 שאימץ את פסק הדין משנת 2015.

סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל, הכרעת החוב השנייה של המנהל המיוחד מבוטלת בזאת.

בכפוף לכך, שני הערעורים נדחים.

זאת לאחר שהוגשו לבית משפט קמא שתי בקשות שונות למתן תוקף של פסק דין בימים 16.6.2022 ו-7.7.2022, אשר הובילו לספקות ביחס לזהותם של בעלי המניות של המבקשת; העברת מניות של המבקשת בתקופת הפרוק; מיופה כוחם של בעלי המניות; ובאשר לזהותו של מי שעומד מאחורי ההסדר המוצע.

לאחר מכן, יגיש המנהל המיוחד לבית משפט קמא פסיקתא לחתימתו הכוללת הוראות לעניין ביטול צו הפרוק נגד החברה בפרוק והעברת מניותיה לחברת השקעות.

כאמור, במסגרת ערעור שהגיש כונס הנכסים על תביעת חוב של החברה בפרוק, הגיעו כונס הנכסים והמפרק לפשרה שגם הממונה היה צד לה ואשר ניתן לה תוקף של פסק דין על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 23.11.2020.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים.

בהתחשב בכך; כמו גם בכך שהמבקשת לא ביססה חשש שלפיו אם יועברו הכספים, לא ניתן יהיה להשיבם ככל שבסופו של דבר ייקבע שיש להשיבם לידיה (כאשר בשלב זה נדחו טענותיה על-ידי בית משפט קמא, וכלל לא נטען כי בכוונתה לנקוט בהליכים אחרים) – אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא לפיה אין לעכב את העברת הכספים לידי כונס הנכסים.

לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.