תביעת חוב של איגוד ערים לעינייני ביוב נגד מועצה מקומית עראבה

בית המשפט המחוזי בחיפה 22 במאי 2023 ת"א 63762-05-17 איגוד ערים לעינייני ביוב (אזור כרמיאל) נ' מי הגליל-תאגיד המים והביוב האיזורי בע"מ בפני כבוד השופטת עפרה ורבנר התובע: איגוד ערים לעינייני ביוב (איזור כרמיאל) ע"י ב"כ עו"ד זוהר פדובה ועו"ד הילה שלם - נגד - הנתבע: מי הגליל-תאגיד המים והביוב האיזורי בע"מ, ח"פ 514291574 ע"י ב"כ עו"ד יצחק אנידג'ר ועו"ד ארז דר לולו פסק דין

לגירסת איגוד ערים, כמות השפכים שמזרים מי גליל למט"ש הנה כ-50% מכלל כמויות השפכים המוזרמות למט"ש. רקע עובדתי ב-2001 הורו המשרד להגנת הסביבה ומנהלת הביוב לאיגוד ערים לחבר למט"ש כרמיאל את מועצה מקומית דיר חנא, מועצה מקומית עראבה ועיריית סחנין (להלן: "הרשויות הנוספות"), וזאת על-אף שאינן חברות באיגוד ערים, ועל-אף שלא הישתתפו בעלויות הקמת המט"ש. אחת הסיבות המרכזיות לחיוב החיבור האמור היתה שאלולא חיבורן למט"ש, שפכי היישובים היו מוזרמים לנחל חלזון, ובכך היו גורמים לזיהום סביבתי חמור, לרבות זהום מקורות המים של כרמיאל והישובים הסובבים.

באשר לטענות הצדדים בנושא שיעור הריבית שיש להוסיף לחוב של מי גליל, נוכח העובדה כי איגוד ערים אכן חייב את מי גליל בחיוב ביתר של מליוני ₪, ואף הגיש את התביעה בהיעדר נתונים נדרשים בהתאם לנהלים החלים על הצדדים, על-פיהם יש לערוך את התחשיב (דבר שגרם להמשכות ההליכים המקדמיים על-מנת לברר במידת האפשר את הנתונים הנדרשים), קרי למחלוקת שבין הצדדים היה בסיס,ולמי גליל היו טענות של ממש באשר לתחשיבי איגוד ערים, נכון יהיה להורות שהסכום האמור יישא הפרישי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, ולא על בסיס חוק הרשויות המקומיות.

דיון נרחב בנושא אופן שערוך החוב לאיגוד ערים קיים בפסק-דינה של כב' השופטת תמר שרון נתנאל ב-תא"ק 1090/07 איגוד ערים לעינייני ביוב אזור כרמיאל נ' מועצה מקומית מג'דל אל-כרום ואח' (17/5/2016) בפסקות 44-62 לפסק-הדין.

...

בסופו של דבר סבר שטראוס כי לא ניתן לייחס את העלות העודפת בגין צריכת חשמל לאיכות השפכים.

חוות-דעתו של דנקמפ, באשר לנזק שבא לידי ביטוי בעלויות הכספיות בגין הזרמת השמנים והשומנים מקובלת עלי בהיבט העקרוני, אולם לא בכל הקשור לייחוס כל תוספת העלויות לנזק מהזרמת שמנים ושומנים מקו הכפרים.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובגין ההתחשבנות בהתייחס לתשלומים שמי גליל היו צריכים לשלם לאיגוד ערים בגין טיהור השפכים בהתייחס לתקופה שנתבעה, ישלם מי גליל לאיגוד ערים סך 918,494 ₪.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 63762-05-17 איגוד ערים לעינייני ביוב (איזור כרמיאל) נ' מי הגליל - תאגיד המים והביוב האיזורי בע"מ בפני כבוד השופטת עפרה ורבנר התובעת: איגוד ערים לעינייני ביוב (איזור כרמיאל) ע"י ב"כ עו"ד זוהר פדובה ו/או עו"ד נטע-לי מימון ו/או אח' - נגד – הנתבעת: מי הגליל-תאגיד המים ו הביוב האיזורי בע"מ, ח"פ 514291574 ע"י ב"כ עו"ד ארז דר לולו ועו"ד גלית ביק-כהן ו/או אח' החלטה

הנתבעת מספרת שירותי מים וביוב לשבע רשויות מקומיות: עריית סחנין, מועצה מקומית דיר חנא, מועצה מקומית עראבה, מועצה מקומית בענה, מועצה מקומית דיר אל אסד, מועצה מקומית מג'ד אל כרום ומועצה מקומית נח'ף. התובע מספק שירותי טיהור שפכים באמצעות מכון טיהור שפכים כרמיאל (להלן: "המט"ש"), בין היתר, לנתבעת.

לטענת התובע, מעת שהנתבעת החלה פעילותה בתאריך 1/10/10, הנתבעת נכנסה בנעלי הרשויות בכל הקשור בהפעלת מערכות המים והביוב שלהן, וכל הזכויות והחובות של הרשויות המקומיות, בקשר למערכות המים והביוב, הועברו לנתבעת.

בגין שפכי הרשויות המקומיות החברות באיגוד חויבה הנתבעת בהתאם לתעריף ל-מ"ק שפכים הקבוע בחוק (חוק עזר לאיגוד ערים לעינייני ביוב (איזור כרמיאל) (אגרת ביוב) (תיקון), התשס"ז-2007 ו-חוק עזר לאיגוד ערים לעינייני ביוב (איזור כרמיאל) (הזרמת שפכי תעשיה למערכת הביוב) (תיקון), התשס"ז- 2007).

ככל שהנתבעת מודה כי לא היו מדי מדידה תקינים, וכי במהלך התקופה הרלבנטית לתוקפם של הנהלים, היה צריך לערוך את התחשיב לגבי הרשויות שלהן אין מדי מדידה תקינים, בהתאם לאומדן, תבהיר הנתבעת עניין זה. הנתונים הנדרשים בהתאם לנוהל 2011 בנוהל 2011 שאושר על ידי מועצת איגוד ערים לביוב (איזור כרמיאל) ב-9/1/12, אושר סעיף הדן במעבר לחיוב לקוחות לפי כמות המים הנרכשת ממקורות, כאשר צוין כי הסיבה לכך הנה קושי בתחזוקת מדי ספיקה במוצאים הראשיים של לקוחות האגוד (עיין סעיף 4 לנוהל).

לא ברור לבית המשפט מה תיתרום רשימה של מפעלי תעשיה כזו או אחרת לקידום הוכחת עילת תביעתו של התובע, כאשר למט"ש בכרמיאל מוזרמים שפכים לא רק מהרשויות המקומיות שלהן מספקת הנתבעת שרותי מים וביוב, ומכל מקום הנתבעת טענה כי רשימת בתי העסק הרלבנטים בתחומי הרשויות שהנתבעת אמונה על אספקת שרותי מים וביוב לתושביהן מפורטת בתוכניות הניטור לשנים 2014-2016 שצורפו כנספח 3.41 לתצהיר גילוי המסמכים של רואה חשבון ראמי חזאן (תצהיר מיום 24/7/18).

...

מעבר לאותם פרמטרים שהנני סבורה כי הינם רלבנטים לצורך עריכת תחשיב לפי הנהלים, אין מקום להיעתר לבקשה כללית להמצאת כל ההתכתבויות בין הנתבעת לבין הרשויות שלהן היא מספקת שרותי מים וביוב.

מאידך, ככל שהתובע יוכיח כי אכן בבדיקות שעשה בנקודות בצנרת שרלבנטיות אך ורק לנתבעת, דהיינו לפני ההתחברות לצנרת הכללית עם רשויות אחרות, היו ריכוזי שומנים גבוהים מעבר למותר, וכן ככל שהתובע יוכיח כי ריכוזי שומנים אלה גרמו לו להוצאות טיפול נוספות מעבר לשפכים הרגילים, לא ברור מה הרלבנטיות האם השומן הגיע ממפעל X או ממפעל Y ככל שהמדובר בצנרת השפכים של הנתבעת, וככל שהנתבעת אחראית על השפכים בצנרת זו. לאור האמור לעיל, אינני סבורה כי יש מקום ליתן צו כמבוקש על ידי התובע, אולם הנני מורה לנתבעת להמציא לתובע התכתבויות בין הנתבעת לבין הרשויות שהיא מספקת להן שרותי מים וביוב בהתייחס לשנים 2014-2016 באשר להזרמת שפכים מזוהמים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2090/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר העותר: איגוד ערים לעינייני ביוב (איזור כרמיאל) נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - משרד הפנים 2. מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה 3. מדינת ישראל - משרד התשתיות הלאומיות 4. עריית סחנין 5. מועצה מקומית עראבה 6. מועצה מקומית דיר חנא עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד גיורא בן טל; עו"ד אלעד שרף בשם המשיב מס' 1: עו"ד דנה בריסקמן ][]פסק-דין

בעתירה נתבקשו 4 סעדים: הסעד הראשון מכוון נגד משרד הפנים ובו מתבקש משרד הפנים לפעול לפי הוראותיו הוא בעיניין קזוז כספים המגיעים ממשרד הפנים לרשויות מקומיות והעברתם ישירות לידי העותר, שהוא איגוד ערים לעינייני ביוב (איזור כרמיאל); הסעד השני מכוון נגד המשרד להגנת הסביבה ובו מתבקש המשרד להגנת הסביבה לחדול מפעולות אכיפה נגד העותר; הסעד השלישי מכוון נגד המשרד לתשתיות לאומיות ובו מתבקש המשרד לתשתיות לאומיות לפעול למתן הלוואות למשיבות 6-4 (שהן רשויות מקומיות) לשם הרחבת המכון לטיהור שפכים כרמיאל; הסעד הרביעי מכוון נגד המשיבות 6-4 עצמן ובו הן מתבקשות לפעול לפי פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי וליטול הלוואות מהמשרד לתשתיות לאומיות.

העותר לא הסתפק בהודעה זו וטען בתגובה מטעמו כי מההודעה לא ברור מה דינם של חובות "ישנים" שנצברו במהלך התקופה בה לא הופעל הנוהל וכי בהודעה גם לא היתייחס משרד הפנים לסוגיית הרחבת מכון הטיהור ולקיחת הלוואות על ידי הרשויות המקומיות שהיא "הבעיה העיקרית". ואולם, הסעד שהופנה בעתירה נגד משרד הפנים עסק בהפעלה שוטפת של נוהל הקזוז ולא הייתה בו כל היתייחסות או דרישה לגבי חובות "ישנים". כמו כן לא עסק הסעד שכוון נגד משרד הפנים בסוגיית הרחבת מכון הטיהור ולקיחת הלוואות, סוגייה המתוארת כעת על ידי העותר כ"עיקרית".

כך, למשל, העותר טוען לחוסר תאום בין רשויות הממשלה השונות ואף על פי כן, ככל העולה מן העתירה, לא פנה הוא ליועץ המשפטי לממשלה בניסיון ליצור תאום כאמור (והשוו: סעיף 1 להנחיה מס' 6.1201 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה הקובע כי "מן הראוי להמנע, ככל הניתן, מהתדיינות בבית-משפט לצורך יישוב סכסוכים משפטיים, בעניינים אזרחיים, בין המדינה לבין תאגיד שהוקם על-פי דין"; כן השוו לסעיף ג(3) להנחיה מס' 6.1001 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה הקובע כי "במקרה של חילוקי דיעות [...] פתוחה הדרך לכל ניסיון של שיכנוע ושל ערעור [...]. ההחלטה הסופית והמחייבת בנושא היא של היועץ המשפטי לממשלה" (ההדגשה הוספה) כאשר באותה הנחיה נקבע כי גם עתירה היא "תביעה").

...

]השופטת מ' נאור: עתירה זו מערבת עניינים שונים, חלק מהעתירה התייתר; בחלק אחר מדובר בעתירה מוקדמת; ובחלק נוסף קיים לעותר סעד חלופי כך שבסופו של דבר דין העתירה כולה להידחות על הסף.

ואולם, בעניינים אלה אין מחלוקת כי לעותר סעד חלופי כך שגם בעניין זה אין מקום להתערבותו של בית משפט זה. סיכומו של עניין אין מקום להתערבותנו באף לא אחד מן הסעדים שביקש העותר ועל כן דין העתירה להדחות על הסף.

העותר טוען כי "רק כינוס של כל המשיבים תחת קורת גג אחת של בית משפט נכבד זה [...] ייתכן ויביא מזור לבעיות של [העותר]" ואולם, לא מצאנו כי בשלב זה יש לכך בעניינו מקום.

העתירה נדחית אפוא על הסף.

לבקשה לאישור הסדר הנושים הוגשו מספר התנגדויות בכתב: ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) (בש"א 11006/07), איגוד ערים לענייני ביוב (אזור כרמיאל) (בש"א 10880/07), החברה למשק וכלכלה של השילטון המקומי בע"מ (בש"א 10881/07), וכן ע"י נושים שונים ותושבים המתגוררים בשטחה של המועצה (בש"א 10683/07, בש"א 10767/07, בש"א 10862/07, בש"א 11059/07).

בהתנגדותם של איגוד ערים לעינייני ביוב (איזור כרמיאל) ושל החברה למשק וכלכלה של השילטון המקומי בע"מ נטען כי גובהן הכולל של תביעות החוב, העומד על סך של כ-320 מליון ₪ אינו סביר לרשות מקומית בסדר הגודל של עראבה ויש חשש סביר כי מרבית החובות אינם אמיתיים.

באשר לנושים של המועצה אשר הגישו נגדה תביעות נזיקיות בבתי משפט לפני מועד תחילת הקפאת ההליכים, הרי שתביעתם תבורר באמצעות הגשת תביעות חוב לנאמנים תוך שההליכים בבתי המשפט מעוכבים.

...

משכך, אני דוחה את בש"א 10456/07, בש"א 10784/07, בש"א 10402/07, בש"א 10343/07, בש"א 10661/07.

הנחתי היא שהדיון בפני הנאמנים ימנע הגשת תביעות סרק או תביעות שלו היו מוגשות לבית המשפט – היו נדחות בהעדר אחריות או נזק.

הנאמנים יודיעו דבר החלטתי זו לתובעים שם. המזכירות תמציא את ההחלטה לנאמנים שידאגו להפצתה בין באי כח הצדדים שנכחו בדיון ביום 15/7/07 והן לגורמים רלוואנטיים אחרים.

בפני ערעור על החלטת המשיבים-הנאמנים לתקופת הקפאת ההליכים של המועצה המקומית עראבה (להלן בהתאמה-המועצה ו-הנאמנים)-בתביעת חוב שהגיש המבקש, איגוד ערים לענייני ביוב (איזור כרמיאל) (להלן-האיגוד).

גם בהתנגדות שהמציא האגוד ליו"ר אספת הנושים הרגילים לא העלה טענות מפורשות נגד סיווגו בקבוצת הנושים הרגילים (ספקים/אחרים) לצורך ההצבעה על ההסדר והסתפק באמירה כי אינו נושה רגיל רצוני לאור מערכת היחסים המיוחדת בינו לבין המועצה.

אף בקשתו החילופית של האגוד להכיר בנשייתו כנשייה "בדין קדימה" לפי סעיף 354 לפקודת החברות דינה להידחות-גם אם ניתן להסיק מהוראת סעיף 10 לחוק איגוד ערים, התשט"ו-1955, מסעיף 6 לצוו איגוד ערים ומסעיף 1 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962, כי מעמדו של האגוד כמעמדה של רשות מקומית גם לפי סע' 354(א)(3)(א) לפקודת החברות, אין בתוצאה זו כשלעצמה כדי להעניק לחוב המועצה כלפיו דין קדימה.

...

אין להעתר לבקשת האיגוד להכיר בו כנושה מיוחד של המועצה הזכאי לתשלום מלוא החוב; ככלל, חוב שלא נקבע גביו בדיני חידלות הפירעון באופן מפורש כי הינו חוב שיש להעדיפו על פני חובות אחרים של הגוף חדל הפרעון, בין כ"חוב מובטח" ובין כ"חוב בדין קדימה", יש לסווגו כ"חוב רגיל לא מובטח" ולהכפיפו לעיקרון השויון בין הנושים-דהיינו תשלום דיבידנד לפי עיקרון השוויון בין הנושים בכפוף לסולם דיני הקדימה.

כן נדחית טענת "שעבוד ראשון". "רשות מקומית", כנושה בגוף חדל פרעון, אינה נהנית באופן אוטומאטי מ"שעבוד ראשון" במובן סעיף 11א' לפקודת המסים (גביה).