תביעת חוב סמכות להארכת מועד הגשתה

" בעב"ל 59462-12-15 מאלו – המוסד לביטוח לאומי, 24.8.18 נפסק: "שוכנענו כי תקנה 125 לתקנות בית הדין חלה גם על תקנה 1(ב) לתקנות המועדים, ומאפשרת לבית הדין סמכות להארכת המועד להגשת תביעה לבית הדין על החלטת המוסד. להסרת ספק נבהיר את המובן מאליו, כי מתן הארכת מועד להגשת תביעה לבית הדין אינו פוגע בהוראות החוק העוסקות בתשלום הרטרואקטיבי, ובדרך זו נשמר איזון עם התכלית המדגישה כי זכויות סוציאליות נועדו למימוש בזמן אמת ולא בדיעבד. אשר לאמות המידה להפעלת הסמכות - ראוי שאלו תיקבענה עקב בצד אגודל בהלכה הפסוקה העתידה לבוא, בהתבסס בין היתר על אמות המידה שנקבעו בפסיקה לצורך יישום הסמכות הקבועה בתקנה 125 לתקנות בית הדין בנושאים אחרים (והשוו: חמי בן נון וטל חבקין, העירעור האזרחי (מהדורה 3, 2012), בעמ' 170-182)), ובשינויים המחויבים בהיתחשב בתכליתו של חוק הביטוח הלאומי כחקיקה סוציאלית.

לכך יש להוסיף כי לכל הפחות מינואר 2015, מועד בו התובע הגיש את התביעה הראשונה לבית הדין (בנושא החוב), התובע היה מיוצג.

...

בנסיבות אלה, אם התובע עמד בפני ועדה מדרג ראשון שדנה בהמשך הנכות לאחר תום תקופת הזמניות, וכל זאת לאחר שכבר הודע לו על אי תשלום הגמלה בשל קיומו של חוב, לא מצאנו כי טענת התובע כאילו לא ידע שניתנה החלטה רפואית חדשה בעניינו, היא טענה סבירה או משכנעת.

העובדה שהתובע היה מיוצג עוד מתחילת שנת 2015, מהווה נימוק נוסף למסקנה לפיה השיהוי בהגשת התביעה בנושא הערר על החלטת ועדה מדרג ראשון, שהתכנסה בספטמבר 2012, אינו סביר.

סוף דבר – התביעה נדחית.

כללי : לפני ארבע בקשות מטעם ההחייב/המערער להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעות חוב של המנהלת המיוחדת (כיום נאמנת) בארבעה תיקי ערעור: פש"ר 62167-02-20 – ערעור על הכרעת חוב בתביעת הנושה בנק הפועלים.

לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, שמורה לבית המשפט הסמכות להורות על הארכת המועד להגשת הליך ערעורי, אולם זאת רק בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". כב' השופט גרוסקופף שב והבהיר ברע"א 3010/18 עביד נ' יניב אינסל עו"ד, פסקה 10 (פורסם בנבו, 7.10.2018) כי: "שאלת קיומם של "טעמים מיוחדים" נבחנת על רקע מכלול נסיבותיו של כל מקרה והאיזון הראוי בין השיקולים השונים.

...

לאור זאת ובהעדר ראיה אשר סותרת טענה זו של החייב, אני מקבלת את גרסתו בעניין זה וקובעת בהתאם כי מנין הימים להגשת ערעור על הכרעות החוב חל מיום 30.12.2019.

סיכום : מן המקובץ לעיל, דין הבקשה להארכת מועד להתקבל.

אני מאשרת הגשת הערעורים עד למועד הגשתם בפועל.

במסגרת כתב ההגנה שהגיש ביום 4.3.19 טען הנתבע כי התביעה הוגשה באיחור של 4 שנים ממועד יצירת החוב, כך שמדובר בהחלטה חלוטה.

אשר לטענת ההתיישנות – לפי הילכות דולאני (עב"ל 33351-11-12 דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי (26.9.17) ומאלו (עב"ל 59462-12-15 מאלו נ' המוסד לביטוח לאומי (24.8.18)) לבית דין זה סמכות להאריך מועד להגשת תביעות וערעורים שהוגשו לבית-דין זה ביחס להחלטות המוסד לביטוח לאומי, וזאת בהתקיים "טעם מיוחד" להארכת מועד.

...

הנתבע הגיש תחילה בקשה לסילוק על הסף בטענה כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת היעדר עילה, שכן החוב נודע לתובעים עוד ביום 3.11.14 וכל כן מדובר בחוב חלוט.

אשר לטענת התובעים לזכאות המנוחה לקצבת ניידות מלאה לתקופה שבין ספטמבר 2014 למרץ 2017 –אנו סבורים כי יש לקבל את הטענה בחלקה.

משכך, אנו סבורים כי יש להחיל קביעה זו אחורנית למועד בו נגנב הרכב, ולקבוע כי התובעים זכאים לקצבת ניידות בגין המנוחה כחסרת רכב לתקופה שבין ספטמבר 2104 ועד מרץ 2017 מועד בו החלה להשתלם לה הקצבה כאמור.

סוף דבר התביעה מתקבלת בעיקרה תוך שאנו מורים כך: החוב שנקבע בהחלטת הנתבע מיום 8.1.15 וקוזז לאורך השנים מהקצבאות השונות (לצורך ההבהרה- הן של המנוחה והן של אימה) כך שלא בוטל בהחלטות השונות של הוועדה לביטול חובות – מבוטל בזאת, והתובעים זכאים להחזר בגין סכום זה. התובעים זכאים לתשלום של קצבת ניידות בגין המנוחה כחסרת רכב לתקופה שבין 9/14 ועד 3/17.

בכל הנוגע להארכת המועד להגשת ערעור על הכרעה בתביעות חוב, החילו בתי המשפט את תקנה 528 לתקסד"א הישנות, שעניינה הוא בסמכות בית המשפט להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (ע"א 3932/21 אלי בוארן נ' כונס נכסים הרישמי, פסקה 14 (נבו 11.08.2021) (להלן: "בוארן"); רע"א 3010/18 שריף עביד נ' יניב אינסל עו"ד, פסקה 10 (נבו 07.10.2018); פש"ר (מחוזי ת"א) 4584-08-18 חיים אברהמי נ' עו"ד עופר שפירא גלעד ליפקר דגן הנאמנים לחייב בפשיטת רגל, פסקה 20 (נבו 17.10.2019); פש"ר (מחוזי ת"א) 33124-04-19 דורון זהבי נ' כונס נכסים רישמי תל אביב, פסקה 26 (נבו 30.06.2019)).

...

משכך, דינם של הערעורים להידחות על הסף.

בנסיבות אלה אין מנוס אלא להעביר את הענין למשטרת ישראל על מנת שתחקור בדבר.

בטרם אורה כן, מבוקשת התייחסותו של החייב, תוך 15 יום, לאפשרות זו. סיכומו של דבר – הערעורים נדחים על הסף מחמת האיחור בהגשתם.

מאחר וסעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע מועד של 6 חודשים מעת שניתן צו הכנוס לשם הגשת תביעות חוב, ומאחר וסעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע תקופה בת 12 חודשים להגשת תביעה לגימלה מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, אזי לדידו של הכנ"ר, הסמכות להארכת המועד בתקופה שבין 6 חודשים ל-12 חודשים מיום מתן צו הפרוק נתונה בידי בעל התפקיד, ואילו מעבר לכך הסמכות הנה של המל"ל בלבד.

...

היעלה על הדעת ששיקול הדעת של המל"ל בעניינים כאלה רחב הרבה יותר מזה של בית המשפט? מטעמים אלה אין בידי לקבל את התיזה הפרשנית אותה הציג הכנ"ר בעמדתו, לפיה המפרק מוסמך להאריך תביעות חוב עד לתקופה של 12 חודשים ממועד צו הפירוק, ואילו המל"ל מוסמך להאריך מועד להגשת תביעות חוב מעבר לתקופה של 12 חודשים.

יחד עם זאת, השאלה הנשאלת כאן היא לא האם המנהלים המיוחדים פעלו כדין כאשר האריכו את המועד באופן קולקטיבי ושלא על פי החלטה מנומקת בכתב, אלא האם המל"ל היה רשאי לעשות דין לעצמו ולקבוע שתביעות החוב נדחות על הסף מחמת האיחור בהגשתן.

סיכומו של דבר, הואיל והמל"ל לא פנה לבית המשפט בבקשה לבטל את החלטת המנהלים המיוחדים להאריך את המועד להגשת תביעות החוב של המבקשים, אלא סילק אותן על הסף תוך חריגה מסמכותו, יש לבטל את החלטת המל"ל לסילוק על הסף, ולהחזיר את תביעות החוב לשם בדיקתן לגופו של עניין בידי פקיד התביעות.