תביעת חוב בפשיטת רגל בגין שטר חוב ושיקים מוחזרים

חברת גליליי בריאות שיווק והפצת מזון בע"מ (להלן: "חברת גליליי") הנה חברה פרטית נוספת אשר הוקמה ב- 2011 על ידי הנתבע ועל ידי דורון במטרה לפצל את עסקי חברת הרועה, כך שחברת הרועה תעסוק בייצור מוצרי החלב ואילו חברת גליליי תעסוק בהפצה ושיווק של מוצרי החלב של חברת הרועה.

דא עקא, ובנתיים ניתן ביחס לדורון צו לעיכוב הליכים בגין הליכי פשיטת רגל ובהחלטה מיום 20.1.13 עוכבו ההליכים בתיק זה כנגדו.

לפיכך, אם יוכח שהשטר נימסר בהסכמה עם התובעת שנועד להבטיח חוב בסך של 200,000 ₪, חוב שנפרע, עשויה התביעה להידחות.

במכתב זה אין זכר לשטר החוב, אין בקשה להשבתו, ולא זו בלבד שאין הכחשת ערבותם האישית של הנתבע ודורון, אלא שנאמר כך: "באם לא נעמוד בהתחייבותנו זו במלואה ובמועדה, אז אנו הח"מ מחויבים בזאת לערוב בערבות אישית בלתי מוגבלת לחובות החברה כלפיכם כאמור לעיל או כפי שיהיו בעת הדרישה לפרעון – לפי הגבוה." ההיתחייבות המפורשת לערבות אישית בלתי מוגבלת מתיישבת עם גרסת התובעת בדבר מהותו של שטר החוב ואיננה מתיישבת עם גרסת הנתבע שלפיה הוגבלה הערבות בשטר החוב ואף פקעה.

...

אם יוכח שהחוב של חברת גליליי נמוך מהחוב הנקוב בשטר החוב הרי שבכך עלולה התביעה להידחות.

אשר על כן אני דוחה את התנגדות הנתבע וכפועל יוצא מכך רשאית התובעת להמשיך בהליכי ההוצל"פ כנגד הנתבע בתיק מספר 34-10749-11-0.

ממילא שנוכח היעדר התנגדות והתייצבות של חברת גליליי עצמה ולמען הסר ספק נדחית גם התנגדות חברת גליליי.

לטענת התובע, הסכם ההלוואה נחתם לאחר שהוא היתעניין ברכישת דירה, בבניין שאותו אמורה הייתה להקים חברה בבעלות הנתבעת 2.

יוצא, שעד שלא ניתן פסק הדין בהליכים הקודמים, לא השתכללה עילת התביעה של התובע כנגד טל. לכך יש להוסיף שמאחר שהסכם ההלוואה, והבטוחות שבו, נועדו לשמש בטוחה במקום בטוחה לפי חוק המכר דירות, ממילא המועד למימוש הבטוחות האלה, ובכלל זה דרישה מטל להחזיר לתובע את הסכום האמור, לא הגיע אלא כאשר ההסכם לבנית הדירה בוטל, והיה ברור איפה שהדירה לא תיבנה.

אוסיף, שאין כל משמעות לשאלה אם טל כלל את החוב ברשימת החובות מושא הבקשה לפשיטת רגל.

אין לעניין זה שום משמעות: "כאשר עסקינן בחוב שאיננו בר הפטר, אין כל נפקות לשאלה אם הוגשה תביעת חוב מבעוד מועד אם לאו. ההפטר חל על חובות ברי הפטר בין שהוגשה עליהם תביעת חוב ובין שלא הוגשה, ובאותה מידה ממש, ההפטר אינו חל על חובות שאינם ברי הפטר, בין שהוגשה בגינם תביעת חוב ובין שלא הוגשה" (פש"ר(מחוזי תא') 1501/02 אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין נ' כונס הנכסים הרישמי , פורסם בנבו , 26.12.16).

לאור המסקנה שהגעתי אליה, לפיה מועד היוצרות החיוב, והחוב, הוא רק לאחר שניתן צו הכנוס, דומה שאין צורך להכריע בשאלה זו. יחד עם זאת, אציין בהקשר זה כי מהראיות כפי שהובאו בפני טל אכן עשה מעשה מרמה כלפי התובע, לא רק בכך שקבל את הכסף תוך שהוא עוקף את הוראות חוק המכר (דירות), אלא גם בכך שרימה את התובע כאשר הציג לו מצג כאילו יש ערבה לשטר החוב, בעוד שהערבה כלל לא חתמה על הערבות, וטל הוא שחתם במקום המיועד לחתימת הערבה.

...

לטענתו, בסופו של דבר ולאחר הליכים נוספים, ניתן ביום 14.1.20 פסק דין, המורה על ביטול ההתקשרות בין בעלי המקרקעין לחברה, וכפועל יוצא מכך, על ביטולו של הפרויקט (המרצת פתיחה 34585-11-19).

התוצאה היא שאני קובעת שהחוב נשוא התביעה שבפני אינו נכלל בהפטר שקיבל טל. טענות סותרות טל טען, שיש לדחות את טענות התובע, בהיותן סותרות לטענות עובדתיות שטען בהליכים אחרים.

לכן, לטענת טל, יש לדחות את התביעה.

התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה, ומחייבת את טל לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה 431,315 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

שטר החוב הוגש לבצוע בהוצאה לפועל ביום 23.02.2014 ולכן חוב זה נכלל במסגרת החובות מהם הופטר איתן וכך גם נקבע בפסיקה (ס' 13-14 לסיכומי הנתבעים) משנמנע התובע מלהגיש תביעת חוב במסגרת הליך הפש"ר הרי שאיתן הופטר מחיוב זה; שלישית, איתן לא חתם כערב על שטר החוב ואינו ערב לו ביחד עם התובע; רביעית, איתן ורחל חתמו על הסכם עם הנושה והסכום שולם על ידי רחל ובכך פטר אותם הנושה מחובותיהם כלפיו.

            לעניננו, הרי שעיון בסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל מבהיר, כי הוא חל במובהק לא רק על חובות "רגילים" שהגיע מועד פירעונם, אלא גם על סוגי חובות בעייתיים יותר וודאיים פחות, לרבות חובות מותנים, כדלקמן: "חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכנוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצוו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל" מכאן, שאין כל ממש בטיעוניו של המערער בכל הנוגע לטענתו כי סבר, שנוכח ההסדרים המוצעים לא ידרש לפרוע את ערבותו, ואי לכך "אין טעם בהגשת תביעת חוב". לעניינו, די בכך כי החוב המותנה נוצר טרם הקפאת ההליכים, וזאת בדמות יצירת החוב כלפי הבנק, והן במתן הערבות שדרישתה על-ידי הבנק עשויה להקים את החוב המותנה ולהופכו לחיוב מוחשי כנגד קופת החברה.

הדרך אשר היה על המשיבה להילך בה היה הגשת תביעת חוב, ולחלופין הגשת בקשה לבית המשפט של פשיטת רגל להתיר לה להחריג את עניינה מצו עיכוב ההליכים - קרי, להורות לנאמן לשלם לה את המגיע לה, כולו או חלקו, במישרין מקופתו ושלא במסגרת דיבידנד לנושי קופת פשיטת הרגל ברעא (י-ם) 55014-11-16‏ ‏ פנחס גריבי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (20.3.17) חזרו על קביעה זו: "סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל מבהיר באופן ברור ונהיר כי הוא חל לא רק על חובות בני תביעה שהגיע מועד פרעונם, אלא גם על סוגי חובות והתחייבויות על תנאי, דהיינו גם חובות והתחייבויות שאין להם תוקף כל עוד לא נתמלא התנאי ואפילו אין ודאות שהתנאי יתמלא אי פעם (שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, 2010)... בעניינינו, המערער חתם על כתב הערבות עובר למתן צו הכנוס לנכסי החייב, ומכאן שהחוב הנובע מערבות זו הנו חוב בר תביעה בהתאם לפקודת פשיטת רגל". אם נכונים הדברים לנושה, נכונים הם כלפי הערב בעל זכות החזרה, ולכן משלא הגיש התובע תביעת חוב לנאמן במסגרת הליכי הפש"ר של הנתבע 3, במועד הרלבנטי, הוא אינו יכול עוד לתבוע את הנתבע 3 והתביעה נגד הנתבע 3 נדחית.

...

הדרך אשר היה על המשיבה להילך בה היה הגשת תביעת חוב, ולחלופין הגשת בקשה לבית המשפט של פשיטת רגל להתיר לה להחריג את עניינה מצו עיכוב ההליכים - קרי, להורות לנאמן לשלם לה את המגיע לה, כולו או חלקו, במישרין מקופתו ושלא במסגרת דיבידנד לנושי קופת פשיטת הרגל ברעא (י-ם) 55014-11-16‏ ‏ פנחס גריבי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (20.3.17) חזרו על קביעה זו: "סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל מבהיר באופן ברור ונהיר כי הוא חל לא רק על חובות בני תביעה שהגיע מועד פירעונם, אלא גם על סוגי חובות והתחייבויות על תנאי, דהיינו גם חובות והתחייבויות שאין להם תוקף כל עוד לא נתמלא התנאי ואפילו אין ודאות שהתנאי יתמלא אי פעם (שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, 2010)... בענייננו, המערער חתם על כתב הערבות עובר למתן צו הכינוס לנכסי החייב, ומכאן שהחוב הנובע מערבות זו הינו חוב בר תביעה בהתאם לפקודת פשיטת רגל". אם נכונים הדברים לנושה, נכונים הם כלפי הערב בעל זכות החזרה, ולכן משלא הגיש התובע תביעת חוב לנאמן במסגרת הליכי הפש"ר של הנתבע 3, במועד הרלבנטי, הוא אינו יכול עוד לתבוע את הנתבע 3 והתביעה נגד הנתבע 3 נדחית.

לסיכום: התביעה נגד הנתבע 3 נדחית ובנסיבות העניין, בשים לב לכך שההליך נוהל בצורה עניינית ומקוצרת, תוך שהצדדים חוסכים בזמנם ובזמנו של בית המשפט כשוויתרו על הוכחות, אני מורה כי התובע יישא בהוצאות הנתבע ושכה"ט עוה"ד בסך של 5,000 ₪.

התביעה נגד הנתבעת 4 מתקבלת, הנתבעת תשלם לתובע חמישית מהסכום הכולל ששולם לנושא (48,040 ₪) בניכוי החלק ששילמה זה מכבר, ובסך הכל תשלם הנתבעת 4 לתובעת 38,040 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

המחלוקות העיקריות בתיק זה הינן: האם הנתבעת חתמה על שטר חוב נושא כתב התביעה להבטחת חובותיו של בעלה כלפי התובעת (להלן: "גרסת התובעת") או האם שטר החוב ניתן לתובעת ונחתם על ידי הנתבעת לצורך בדיקת יכולתה הכלכלית של הנתבעת, שביקשה לקבל הלוואה מאת התובעת-הלוואה שלא ניתנה לה, בסופו של דבר (להלן: "גרסת הנתבעת").

בעלה של הנתבעת, מר שמואל רייכמן (להלן: "רייכמן", או "בעלה של הנתבעת") הינו איש עסקים שהיה מצוי בהליכי פשיטת רגל.

בסוף 2003 פנתה הנתבעת בתיווכו של בעלה-רייכמן-אל מנשה בבקשה כי זה יעמיד לה הלוואה על סך 300,000 ₪ לצורך הקמת מיזם בתחום התיאטרון.

ברור לכל אדם, גם אם אין הוא בקי בשטרי חוב, כי אין כל צורך לחתום על שטר חוב על מנת לבדוק את יכולתו להחזיר חוב.

...

סוף דבר 64.

אשר על כן, דין התביעה להתקבל.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן את אגרת בית המשפט.

ת"ט 59291-11-18 תחילתו בתיק הוצאה לפועל מס' 522401-07-18 שניפתח כנגד מר דוד אמסלם (להלן: "הנתבע") וכן כנגד 2 בעלי דין נוספים, בגין שטר חוב בסך 100,000 ₪.

ביום 28.7.15 נחתם הסכם הפרדות בין הנתבע לבין עיוש (נספח י' לתצהיר התובעת), ממנו עולה כי הצדדים הסכימו לבטל את עסקת רכישת המניות שטרם הושלמה, תוך החזרת הכספים שהמבקש הלווה לחברה.

התביעה הוגשה כנגד הנתבע ועיוש, בטענה שבהתאם לתוספת להסכם השכירות ערבו באופן אישי לכל חיובי הנתבעת, זאת מעבר להיותם ערבים לשטר החוב.

ואולם התובעת בחרה לשבת בחיבוק ידיים, נתנה לחוב הנטען לגדול, לא פינתה את החברה מהנכס במועד ולא פנתה אל עיוש על מנת שיפרע את החובות, כל זאת באופן המקים לה אשם תורם מכריע ואף בלעדי.

כן סבורני כי ניתן היה לנקוט באמצעים אלה בצורה יעילה יותר, ככל שהתובעת היתה מקדימה ומיידעת את הנתבע בחובותיה של החברה, לפני שאלה הלכו ותפחו כמו גם חובותיו של עיוש, עד לכניסתו להליך של פשיטת רגל ביולי 2018.

...

בנוסף, סבורני כי ניתן היה לפעול בדרכים אחרות, כגון: השגת הסדר בין הצדדים לפינוי המושכר ואיתור שוכר חילופי על ידי התובעת, או בדרך של מימוש הציוד והמכונות שהיו בבעלות החברה ואשר נטען כי לבסוף הועלמו מהמושכר.

כן סבורני כי ניתן היה לנקוט באמצעים אלה בצורה יעילה יותר, ככל שהתובעת היתה מקדימה ומיידעת את הנתבע בחובותיה של החברה, לפני שאלה הלכו ותפחו כמו גם חובותיו של עיוש, עד לכניסתו להליך של פשיטת רגל ביולי 2018.

סוף דבר לאור קביעתי האמורה אני דוחה את דרישת התובעת לחיוב הנתבע בכלל חובות החברה, למעט סך של 83,560 ₪ (היינו חוב דמי השכירות בסך של 138,060 ₪ בניכוי הסכומים ששולמו עד וכולל נובמבר 2017, בסך כולל של 54,500 ₪ ).