בעיניין זה נקבע באותה פרשה כי:
"אכן, כאשר טרם ארעה היתקדמות משמעותית בהליך חידלות הפרעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת. בשלב זה אף אינטרס ההסתמכות של הנושים האחרים, שהגישו את תביעות החוב שלהם במועד, אינו בעל עוצמה רבה במיוחד".
לעניין הריכוך בפסיקה לעניין "הטעמים המיוחדים" הנדרשים ראו גם ברע"א 8855/14 זקי דבריקו נ' עו"ד שלמה הנדל, נאמן לנכסי החייב אפללו שלום (פורסם בנבו, 29.03.2015), שם נקבע:
"אי הידיעה בפועל כשלעצמה אין בה די כדי להקים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת תביעת החוב (רע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרישמי [פורסם בנבו] (7.1.1998)).
...
הקדמה:
לפני ערר על הכרעה ראשונה מיום 24.10.18 בתביעת חוב של המערערת ועל הכרעה משלימה מיום 26.3.19 של עו"ד נפתלי נשר, בתפקידו כנאמן לנכסי החייב, אבו סאלח טאהר (להלן: "הנאמן" ו"החייב" בהתאמה), במסגרתן נקבע, על צד העיקר, כי יש לחלק את ההכרעה בתביעת החוב של המערערת לשתי תקופות, כשביחס לתקופה הראשונה (חובות שנוצרו עובר לתקופת ההקפאה) יש להכיר בחוב של החייב כלפי המערערת על סך של 1,221,423 ₪ בדין רגיל; ואילו ביחס לתקופה השנייה (חובות שנוצרו ממועד ההקפאה ואילך), הרי שדין הדרישה להידחות, בין על הסף ובין לגופה.
נימוק נוסף שעליו הצביע הנאמן בדחותו את רכיבי החוב ביחס לתקופה השנייה, הוא הנימוק המבוסס על סעיף 72(2) לפקודת פשיטת הרגל, אשר קובע בזו הלשון: "אדם שידע על מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה הבקשה שעל פיה הוכרז פושט רגל, לא יוכל לתבוע מכוח צו הכינוס כל חוב או חבות שחלו על החייב לאחר היום שבו נודע לו המעשה".
בהקשר זה מקובלת עלי עמדת הנאמן שלפיה במועד שבו שילמה פקפלסט את הכספים לצדדי ג', על פי המחאות הזכות, כבר ידעה כי נעשה על ידי החייב מעשה פשיטת רגל, אשר בגינו ניתן היה לפתוח נגדו בהליך של פשיטת רגל, והראיה לכך היא שכבר במסגרת הבקשה למתן צו הקפאת הליכים בעניינה של החברה, אשר נתבקש במקור להחילו גם על החייב, צוין כי החייב ערב לחובות של החברה וכי היקף חובות החברה נאמד בעשרות מיליוני ₪ (בקשה זו הוגשה ביום 2.3.10, עובר לביצוע התשלומים הנטענים מכוח המחאות הזכות).
בנסיבות אלה, סבורני כי מוצדק היה לראות בהסכם סמוי זה כהסכם פסול ובלתי חוקי, שהנו בטל לפי הוראות סעיף 30 לחוק החוזים, וכן נכון וצודק היה לחרוג מכלל ההשבה לפי סעיף 21 לחוק החוזים ולהורות על שלילת סעד ההשבה במלואו.
סוף דבר:
על יסוד כל המוסבר לעיל, הערעור על הכרעתו הראשונה של הנאמן מיום 24.10.18 ועל הכרעתו המשלימה מיום 26.3.19 נדחה, בין על הסף ובין לגופו, על כל טעמיו ונימוקיו .
