תביעת חוב בגין שיווק מוצרים סניטריים

רקע עסקינן בחייב שהקים בשנת 1966 חנות בשם "סמרה" שעסקה במסחר, שיווק ומכירת מוצרי סניטריה.

שתי התביעות שטרם הוכרעו הן תביעות החוב של חברת "חמת ארמטורות ויציקות בע"מ" (להלן: "חמת") ושל חברת "חרסה עיצוב ושיווק בע"מ" (להלן: "חרסה") כאשר חרסה היא אחת מנושי הרמת המסך.

בין לבין הגיש בנק דיסקונט בע"מ (להלן: "בנק דיסקונט") בקשה למימוש נכס הידוע כ"בית סמרה" בגין חוב מובטח בסך 7,038,558 ₪ (פש"ר 25540-02-13, בקשה 38).

...

מכל מקום אם יש פגיעה בשוויון היא פועלת דווקא לטובת האינטרס של חרסה, ומשכך סבורני שהיא מושתקת מלהעלות טענה זו. מוסיפות המתנגדות וטוענות שיש נושים המקבלים 100% מחובם, יש נושים המקבלים 100% מחובם לפי הקרן בשנת 2013 ויש נושים המקבלים 32% בלבד, אולם גם טענה זו אינה מבוססת שכן כפי שהוסבר לעיל, קיימת שונות מהותית בין קבוצות הנשייה שכן אין דין נושי הרמת מסך כדין הנושים האחרים בהינתן שלפני הראשונים ניצב מכשול של הרמת מסך נוכח הכחשת החייב את חבותו כלפיהם, טענה שעל מנת להתגבר עליה נדרשים הנושים לעמוד בנטל הוכחה ניכר, לנהל הליך בעניין והכל כאשר התוצאות של אותם הליכים מוטלות בספק.

אין בידי לקבל את הטענה בדבר התאמת ההסדר להליך לפי 19א לפקודה בהינתן שהחוב מוכחש על ידי החייב; האסמכתא שאליה הפנתה בהקשר זה באת כח המתנגדות בדיון, עניינה בחייב שהכחיש את רוב חובותיו וממילא שיעור הדיבידנד שהוצע שם היה כ- 20% ברוטו.

סוף דבר מכלול הטעמים דלעיל, אני מאשר את הסדר הנושים שהוצע על ידי החייב, וכמפורט בסעיף 3 להחלטה זו, וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 34(א1) לפקודה, ונותן לו תוקף של פסק דין.

רקע מאז שנת 1999 הייתה החייבת בעלים של עסק ליבוא ושיווק של מוצרי קרמיקה וכלים סניטריים לשוק הסיטוני והקמעונאי.

בסעיף 6 נאמר כי "התשלומים לנושים יבוצעו בהתאם ובכפוף להוראות בית המשפט ובהיתחשב בערעורים שיכול ויוגשו על הכרעות החוב של הנאמן בתביעות החוב, בהתאם להסדר הנושים ובהתאם למקורות שיעמדו לחלוקה לנושים, על פי המנגנון כדלקמן [...]". המנגנון שנקבע כלל סדר נשיה ברור בין הקבוצות והקף הדיבידנד שקבלו הנושים בכל קבוצה.

...

כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי בשאלה הראשונה הדין עם הנאמנים והנושים, וכי החייבת תוכל לקבל את החלק המובטח רק לאחר סילוק החובות האישיים למיניהם והחובות בדין קדימה.

על כן, ניסיונה של החייבת לסמוך על הנוסח שפורט בדו"ח מס' 2, ולהצביע על שינוי בהצעת ההסדר, דינו להידחות.

סוף דבר הנאמנים יפעלו להשלמת הפעולות בכל הנוגע לקבלת אישור המס וחלוקת הדיבידנד לנושים כמפורט לעיל.

רקע הגב' סיגלית סגל (להלן: החייבת) עסקה מאז שנת 1994 בייבוא ושיווק של מוצרי קרמיקה וכלים סניטריים.

לאחר פירסום הודעות כנדרש, ולאחר הגשת תביעות החוב של הנושים, הובאה הצעת ההסדר לאישור אסיפות הנושים.

...

סוף דבר בשים לב לכל האמור ולאחר שכהן הגדילו את הצעתם והעמידו אותה על סך של 7.5 מיליון ש"ח, איני מוצא מקום לבטל את ההתקשרות עמם.

על כן, אני דוחה את בקשת החייבת ומורה לבעלי התפקיד להמשיך במימוש הסכם המכר עם כהן, תוך הוספת הסכום הנוסף לתשלום האחרון.

לאור תוצאות ההליך, אני מחייב את החייבת לשלם למשפחת כהן הוצאות הבקשה בסך של 7,500 ש"ח. ניתנה היום, ט"ו שבט תש"פ, 10 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.

בבסיס הבקשה עומד כתב תביעה בסדר דין מקוצר שהגישה המשיבה נגד המבקש לבית משפט השלום.

המשיבה מטילה ספק בעובדה זו, מאחר שהמבקש היה בעל עסק פעיל ורחב הקף של שיווק קרמיקה ומוצרים סניטריים, וגרסתו אינה סבירה.

נראה לי, כי אף שחובו של המבקש למשיבה גדול בהרבה מחוב המשיבה אליו, יש לייחס משקל לעובדה שחובה של המשיבה חלוט וסופי, בעוד חובו של המבקש עשוי להתבטל במסגרת העירעור המבוקש.

...

אני סבורה, איפוא, כי מן ההיבט של סיכויי הערעור אין לדחות את הבקשה.

סוף דבר, לאחר שהבאתי בחשבון את כל הנימוקים שמניתי, נראה לי כי אין מקום לפטור את המבקש מהפקדת ערבון, בעיקר בשל העדר פירוט מקורות הכנסתו.

התובעת, חברה העוסקת, בין היתר, ביבוא ושיווק מוצרי אינסטלציה וכלים סניטריים.

מנהל התובעת צירף לתצהירו המשלים (ת/2), כרטסת חשבון של המועצה נכון ליום 9/6/2010, ממנה עולה, כי השקים נשוא התביעה (תחת מס' סידורי 22 עד 36) הופקדו לכיסוי חוב המועצה אצל התובעת, ומשלא כובדו סווגו בעמודה "בטל". גזבר המועצה נישאל על כך והשיב: "ש. יש שקים שחזרו.

אציין בהערת אגב, כי הצדדים לא התייחסו כלל לשאלה באם קזוז חוב בגין שירותים שסופקו למועצה כנגד חוב ארנונה שחייבים אחרים הנו חוקי, שכן ישנה גישה בפסיקה, לפיה חוב ארנונה הוא חוב בעל תכונות של מס ולכן אינו בר קזוז (ראה הפסיקה שהובאה ב-ת.א. 3550-09-07 חאתם נ' כפר עראבה ואח' (2008) (פרסום נבו)).

...

בהחלטתי מאותו יום קבעתי, כי אין להעתר לבקשה, שכן הבקשה לזימון העד הוגשה 12 ימים בטרם ישיבת ההוכחות, ובהחלטתי לזמנו ציינתי שאי-התייצבות העד לא תהווה עילה לדחיית מועד הדיון לנוכח אופי ההליך כהליך מהיר.

המסקנה המתבקשת היא, משלא הוכח ע"י המועצה דבר חתימת התובעת על "בקשת הקיזוז", משמע לא הוכח כי התובעת, בתור נושה, המחתה זכותה כלפי המועצה/החייבת, לנתבע מס' 2.

אלא לנוכח התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי לנכון להרחיב בעיניין זה. אשר-על-כן, אני קובע, כי על המועצה לשלם לתובעת, סך 14,000 ₪, סכום השקים, בתוספת ריבית והצמדה מיום פירעון השקים ועד לתשלום בפועל.