תביעת חוב בגין הסכם מכירת מכשירים סלולריים

לפניי תובענה בסדר דין מהיר בגין חוב נטען המבוסס על הסכם משנת 2016 למכירת מכשירי טלפון סלולארי מהתובעת לנתבעת.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת העדויות, כתבי הטענות והראיות בתיק ולאחר עיון בסיכומי הצדדים מצאתי כי התובעת לא עמדה בנטל הוכחת תביעה וכי דין התביעה להידחות, כמפורט להלן.

סיכומו של דבר, התובעת לא עמדה בנטל הוכחת התביעה ביחס לכל העסקאות שבמוקד כתב התביעה.

סיכומו של דבר, התביעה נדחית.

עם חזרתה לשוק העבודה עבדה ברשת למכשירים סלולריים.

בשל מצבה הכלכלי של האשה "...לא היה ביכולתה לקחת משכנתא וגם לא הלוואות אחרות מכל סוג שהוא, יצוין כי מכורח המציאות נאלץ הבנק ומקרקעי ישראל להחתים את התובעת על הסכם הרכישה מכוון והיינו נשואים" את הדירה הקודמת לא מכרו הצדדים אלא הוא משום ש "...התובעת לא חתומה על הסכם המכר מכוון שלא היה כל צורך בכך שכן לא הייתה כל בעלים של הדירה". האיש הדגיש שהמשכנתא ניתנה רק לו "...מכוון שלתובעת לא הייתה זכות לקבל משכנתא כלל בגלל עברה הכלכלי אך החתימו אותה על המשכנתא שכן היא בת זוגו וכך מחייב החוק הנתבעת (כך במקור) לא רק שלא יכלה לרכוש דירה גם את מה שהצליח הנתבע לחסוך בעמל רב דאגה לגזול ולבזבז". עוד טען בהקשר זה שהמשכנתא הרובצת על הדירה היא משכנתא ממוחזרת מהדירה הקודמת שהייתה, כאמור, בבעלותו הבלעדית.

יתרת החובה בחשבון המשותף לא נולדה מאי הפקדת שכרו לחשבון כטענת האשה אלא "בגלל רמאות והונאה של התובעת בחשבון המשותף...הנתבע הפסיק להפקיד את המשכורת רק בגלל החוב שנותר במירמה, ...עצירת הפקדת המשכורת של הנתבע הפסיקה את הגדלת החוב". האיש טען שהכנסות התא המשפחתי עמדו על סך של כ- 30,000 ₪ לחודש סכום המספיק למחיה בכבוד "... אבל התובעת בחרה לא להסתפק בזה ובנוכלות יצרה חוב גדול כי זהו אופייה ופועלה". אכן בשנה וחצי האחרונות (עובר להגשת התביעה) שולמו ההלוואות של המשכנתא והרכב מהחשבון המשותף.

תביעת האיש: עיקר טענות האיש בתביעתו: עובר לנישואים הוא עמד על עריכת הסכן ממון "...אך הסופו של יום (כך במקור) אהבתו ורצונו להקים מישפחה הכריעו אותו והוא לא עשה כן...". יחד עם זאת חיי המשפחה היו חשובים לו ולכן "...לא שם ליבו לנורות האזהרה ביחסיה של הנתבעת אליו וברצונה למשוך זמן ולצבור זכויות על גבו וחשבונו ...כיום שהתובע מתבונן מהצד מבין הוא את שיטת עבודתה...והדבר הכואב לו מכל הוא כי יצלה את טוב ליבו ואהבתו אליה שהיא בכלל לא מתעניינת בו אלא רק בממונו...". במסגרת תקופת הקשר הראשונה של הצדדים בשנת 2011 הביאה אותו האשה לשלם עבורה סך של 60,000 ₪ לכסוי חובותיה בלישכת ההוצל"פ ובנוסף העביר לה במזומן סכומים נוספים "...והיא שילמה כך לטענתה חובות איתם הגיע כבר לקשר עם התובע". לסיכום פרק זה של הקשר טען האיש "...בשלב זה הכושי עשה את שלו – הכושי יכול והצדדים נפרדו". עם חידוש הקשר ביניהם ולמועד נישואיהם הגיעה האשה עם חובות ונושים רבים "...ושוב התובע משמש כקרש הצלה ...התובע שבקש להתחיל דף חדש עם נישואיו לנתבעת, כיסה את כל חובותיה בסך של 100,000 ₪..." מכספי מכירת הדירה הקודמת.

...

תביעת האיש: עיקר טענות האיש בתביעתו: עובר לנישואים הוא עמד על עריכת הסכן ממון "...אך הסופו של יום (כך במקור) אהבתו ורצונו להקים משפחה הכריעו אותו והוא לא עשה כן...". יחד עם זאת חיי המשפחה היו חשובים לו ולכן "...לא שם ליבו לנורות האזהרה ביחסיה של הנתבעת אליו וברצונה למשוך זמן ולצבור זכויות על גבו וחשבונו ...כיום שהתובע מתבונן מהצד מבין הוא את שיטת עבודתה...והדבר הכואב לו מכל הוא כי יצלה את טוב ליבו ואהבתו אליה שהיא בכלל לא מתעניינת בו אלא רק בממונו...". במסגרת תקופת הקשר הראשונה של הצדדים בשנת 2011 הביאה אותו האישה לשלם עבורה סך של 60,000 ₪ לכיסוי חובותיה בלשכת ההוצל"פ ובנוסף העביר לה במזומן סכומים נוספים "...והיא שילמה כך לטענתה חובות איתם הגיע כבר לקשר עם התובע". לסיכום פרק זה של הקשר טען האיש "...בשלב זה הכושי עשה את שלו – הכושי יכול והצדדים נפרדו". עם חידוש הקשר ביניהם ולמועד נישואיהם הגיעה האישה עם חובות ונושים רבים "...ושוב התובע משמש כקרש הצלה ...התובע שביקש להתחיל דף חדש עם נישואיו לנתבעת, כיסה את כל חובותיה בסך של 100,000 ₪..." מכספי מכירת הדירה הקודמת.

דין עתירת האיש להשבת מחצית הלוואות אלו להידחות.

בשים לב לאמור לעיל הטענה נדחית.

הגם שמועד פירעונם של חלק מהסכומים הוא לאחר מועד הקרע בפריסה בכרטיסי אשראי משעה שנלקחו בזמן החיים המשותפים לטובת התא הכלכלי בקשתה להשבת החזר בעבורם נדחית.

רקע עובדתי וטענות הצדדים : התובעת הנה חברה פרטית העוסקת במתן שירותי תיקשורת סלולריים אשר היתקשרה עם הנתבעת בתאריך 7.7.2011 בהסכם חוזי המיועד ללקוחות עיסקיים (תוכנית "טריפל לעסקים") אשר כולל רכישת מכירת מכשירי טלפון סלולריים ושרותי תיקשורת שונים הכוללים שיחות טלפון, הודעות SMS, הודעות MMS ושרות תיקונים.

אשר לטענת התובעת בדבר החוב אשר נוצר כתוצאה מהמעבר לחברה מתחרה מדגישה התובעת כי על פי הוראות משרד התיקשורת ותיקוני חקיקה הנוגעים לחוק התיקשורת בזק ושידורים, התשמ"ב -1982 ולתקנות הנובעות הימנו מנועות החברות הפועלות בתחום התיקשורת והטלפוניה מלחייב את לקוחותיהן בגין "קנסות יציאה". הנתבעת מדגישה כי במסגרת הסכם ההיתקשרות עם התובעת הוסכם שתמורת שלושת המכשירים ישולם לתובעת סכום של 498 ₪ לחודש (בצרוף מע"מ כחוק) למשך פרק זמן של 36 חודשים כדלקמן : 265 ₪ לטלפון מספר 052-4077716 (230 ₪ לשימוש בפלפון ו – 35 ₪ לשימוש במכשיר TELIT ברכב) ו – 268 ₪ בעבור שני המכשירים הנוספים (134 ₪ כ"א).

לאור האמור מעלה, הנני מקבל את התובענה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בגין השמוש במכשירי הטלפון הסלולריים בסכום של 5914 ₪.

...

אשר על כן, הנני דוחה את דרישת התובעים לפיצוי בגין נזק לא ממוני.

אשר על כן, התביעה שכנגד נדחית.

לאור המקובץ לעיל, הנני מקבל באופן חלקי את תביעת התובעת/נתבעת שכנגד.

במהלך ההליך טען הנתבע, כי 15 המכשירים מושא התביעה כלל לא סופקו לו ועל כן הוא אינו חייב לשלם עבורם וכי ההסכם בין הצדדים בנוגע ל- 15 מכשירים אלו (שלא סופקו) לא היה הסכם מכר אלא הסכם שכירות.

כן צורף להסכם נספח "גישה לשירותים באמצעות המכשיר הסלולארי המחויבים בחשבון הטלפון" שגם עליו מופיעה חתימתו של הנתבע.

הנתבע אף לא נתן כל הסבר לכך שבמשך זמן ממושך הוא שילם עבור המכשיר מבלי להלין על כך. בנסיבות אלו מצאתי לקבל התביעה גם לעניין רכיב זה. החוב בגין שירותי הרת"ן עבור 59 מנויי טלפון: מכתב התביעה עולה, כי הנתבע נותר חייב לתובעת סך של כ- 2,380 ש"ח בגין דמי שימוש עבור 15 המכשירים ובגין 44 מנויים נוספים (סה"כ 59 מנויים).

...

לאור כל האמור, משלא מצאתי שיש ב"פתק" עליו חתום מר ציטרון כדי לתמוך בגרסת הנתבע לפיה החיוב בסך 1400 ש"ח היה בגין כל השירותים שסיפקה לו התובעת, ומשמצאתי כי טענה זו לא מתיישבת עם הראיות שהוצגו בתיק ועם גרסתו של הנתבע עצמו, דינן של התביעה שכנגד וטענת הקיזוז להידחות ודין התביעה להתקבל במלואה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה והתביעה שכנגד נדחית במלואה לפיכך: הנתבע ישלם לתובעת את מלוא סכום התביעה - סך של 23,195 ש"ח. התביעה שכנגד נדחית.

בנוסף, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 756 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

התובעת, חברה בע"מ העוסקת בשיווק מכירה והתקנה של מכשירים סלולאריים ובמתן שירותי רדיו טלפון סלולאריים למנויים, הגישה כנגד הנתבעים תביעה כספית על סך של 14,977 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית, אגרה ושכ"ט עו"ד, בגין שירותים וציוד שספקה להם, לטענתה.

במהלך שנת 2007 היתקשרה החברה, באמצעות הנתבעים 2 ו - 3, בהסכמים לצורך קבלת שירותי סלולאר וציוד.

הסך של 8,100 ₪, בצרוף הסכומים שהועברו לחוב אבוד (חשבוניות בגין ציוד ושמוש שוטף, לרבות החשבונית בגין מכשיר האייפון), הנו סכום התביעה.

...

אין בידי לקבל טענה זו. כפי שעולה מפירוט החשבונית (נספח ת-1א', עמ' 11 - 20 לתצהירו של מר שרף), כל מנויי הנתבעים אשר נוידו ביום 12.3.2012 חויבו בגין התקופה עד ליום זה בלבד ולא קיים חיוב לתקופה שלאחר מכן.

סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 11,301 ₪ (מעבר לסך של 4,440 ששולם עד כה).

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את אגרות המשפט וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 3,700 ₪ (אבהיר, כי בפסיקת ההוצאות לקחתי בחשבון את כלל החיוב, לרבות החיוב על פי החלטת כבוד השם זיתוני מיום 4.5.2015).