תביעת חוב ארנונה נגד כונסת נכסים בטענת התיישנות

התובעת טענה שכאשר הנתבעת הגישה בקשה לביהמ"ש של הפש"ר, היא קיבלה עליה חוב שהיה תלוי ועומד בטרם החלו הליכי הפש"ר. בקשת רשות להיתגונן הנתבעת הגישה ביום 2.11.17 בקשת רשות להיתגונן בה טענה להתיישנות חלק מסכום התביעה, וכי לאחר קבלת ההפטר, היא פטורה מכל חוב עבר למעט החוב שנוצר לאחר מועד צו כנוס הנכסים ועד מועד מינוי המנהל המיוחד וממועד מתן ההפטר.

דיון והכרעה על ביהמ"ש להכריע במחלוקות שלהלן: · האם חלק מסכום התביעה התיישן? · האם הנתבעת קיבלה עליה עת רכשה העסק בהליך הפש"ר חוב עבר ? · האם ההפטר פטר הנתבעת מהחוב שנוצר לפני שניתן צו הכנוס? · האם דחיית תביעת החוב ע"י הנאמן פוטרת הנתבעת מתשלום הסכום על פי תביעת החוב? · האם הנתבעת חבה בגין תשלום ארנונה ממועד מינוי המנהל המיוחד בחודש אוקטובר 2014 ועד למתן ההפטר? · האם התובעת שינתה שלא כדין בדיעבד התעריף של החיוב ? · האם יש ליתן לנכס הקלה בחיוב עקב היותו מרפאה? · האם הנתבעת או אחרים סילקו סכום החוב? האם חלק מסכום התביעה התיישן? התובעת טענה בכתב התביעה כי הנתבעת הייתה והנה המחזיק הרשום בפנקסיה, כמשמעות מונח זה בפקודת העיריות (נוסח חדש) בנכסים הנמצאים ברחוב השר שפירא 6 בבת ים (להלן : "הנכס").

האם הנתבעת קיבלה עליה עת רכשה העסק בהליך הפש"ר חוב עבר ? התובעת טענה בכתב התביעה כי לאחר הגשת תביעה קודמת נגד הנתבעת, ניתן נגדה, ביום 23.9.2012, צו כנוס נכסים.

...

למעלה מן הדרוש, יצוין כי המומחה מטעם ביהמ"ש הגיע למסקנה בסעיף 3 לחוו"ד כי שינוי הסיווג היה מוצדק.

לנוכח דחיית טענות הנתבעת לסילוק סכום החוב, הנתבעת תשלם לתובעת מלוא הסכום בו נשאה התובעת לצורך תשלום שכרו של המומחה.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובעת כלהלן: · הסך של 211,515 ₪ נכון ליום 27.12.20, צמוד בתוספת ריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

בנוסף, צורף לתשובה "דוח שלבי טפול בחייב", ממנו עולה כי הנושה ביצעה פעולות גבייה כנגד החייב לאורך השנים, ובכלל זה עיקולים ברשום בשנים 2005-2007 ועד לשנת 2013, הוצאת מעוקלים מהבית ביום 12.3.06 , פירוק צנור מים בדירת החייב ביום 31.1.2006 ועוד, ובמהלך השנים גם נערכו הסדרים עם החייב, ובנסיבות אלו ובהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה (הנחייה 7.1002 מחודש פברואר 2012), יש לדחות את טענת ההתיישנות שמעלה החייב.

השלמת טיעוני הנושה בעקבות החלטתי הוגשה הודעה מטעם הנושה ובה הובהר כי תיק הוצל"פ פתח תקווה, עניינו בחוב ארנונה של החייב בגין ערבות שחתם החייב להסכם שכירות עבור נכס אחר שמספרו 18021074007, ואשר איננו הנכס עליו נצברו החובות שבגינם הוגשה כנגד החייב תביעת החוב.

בנוסף, חזרה נושה על טענתה לפיה נקטה בהליכי גבייה רצופים כנגד החייב באופן המשמיט את הבסיס מטענת ההתיישנות שהעלה החייב, ולאור כל האמור נתבקש לדחות את ערעור החייב ולקבל את הכרעת המנהל המיוחס ביחס לתביעת החוב ולחילופין, לאפשר לנושה לפעול כנושה מובטחת לצורך מימוש השיעבוד הרשום לטובתה.

באשר לכל הטענות שעניינם הכספים אשר נגבו בתיק הוצל"פ פ"ת, הרי שבהכרעתה העדכנית של המנהלת המיוחדת, מלוא סכום הגבייה שנגבה בתיק הנ"ל בסך של 31,826 ₪,ואשר עומד בתוספת הפרישי שיערוך ליום צו הכנוס על סך של 38,507 ₪,הופחת מיתרת החוב של החייב נשוא תביעת החוב (למעט קרן החוב בתיק הוצל"פ פ"ת שעמדה על סך של 3,000 ₪ בתוספת הפרישי שיערוך ליום צו הכנוס והוצאות משפטיות באותו תיק), ובכך למעשה קיבלה המנהלת המיוחדת את טענות החייב ביחס לגבייה שנגבתה בתיק הוצל"פ פ"ת, ואין מקום להדרש לטענות אלו פעם נוספת.

...

ביום 17.6.18 התקיים בפני בפניי דיון ולאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, קבעתי כי נדרשת השלמת מסמכים מהנושה לצורך הכרעה בערעור ובאופן ספציפי דרשתי מהנושה להראות היכן מופיעים בדף החשבון של הנושה תקבולים בסך של 29,000 ₪, שב"כ הנושה אישר שנתקבלו בתיק הוצל"פ פ"ת, וכן דרשתי מהחייב להמציא אסמכתאות לכל התשלומים ששולמו על ידו.

אקדים ואציין כי כפי שעלה מהשתלשלות הדיונים עד עתה, תביעת החוב המקורית שהוגשה על ידי הנושה היתה תביעה חסרה, אשר לא כללה פירוט והתייחסות לנתונים מהותיים ביותר וככלל זה, הכספים שנגבו בתיק הוצל"פ פתח תקווה, ובכל זאת בחרה המנהלת המיוחדת לתמוך בעמדת הנושה ללא סייג, ורק לאחר החלטתי מיום 17.6.18 הומצאה השלמת נתונים על ידי הנושה ורק ממנה התבררה התמונה עובדתית הנוגעת לתיק ההוצאה לפועל בפתח תקווה, אשר שימשה בסיס להפחתה המהותית שעשתה המנהלת המיוחדת בסכום תביעת החוב המאושרת של הנושה.

כך באשר לטענת ההתיישנות שהעלה החייב, אני סבור כי לא עלה בידו לסתור את טענת הנושה בדבר קיום רצף של הליכי גבייה מנהליים ומשפטיים שננקטו כנגד החייב ובנסיבות אלה נעצר "מירוץ ההתיישנות", ובהתאם יש לדחות את טענות החייב בנושא זה (ראו בענין עצירת מירוץ ההתיישנות במקרה של נקיטת הליכי גבייה מנהליים בעע"מ 8832/12 עירית חיפה נ' יצחק סולומון בע"מ (15.4.15, פיסקה 21).

לאור כל האמור , נדרשת בדיקה מחודשת של המנהלת המיוחדת ביחס לחיובי הארנונה מים וביוב בערכם הנומינלי שנצברו עד ליום 31.1.2011,וחובות אלו ישוערכו למועד צו הכינוס .

סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, ובשים לב להכרעתה המתוקנת של המנהלת המיוחדת, אני מורה על דחיית ערעור החייב, בכפוף לבדיקה מחודשת על ידי המנהלת המיוחדת ביחס לנושא אשר פורט בסעיפים 31-34 לעיל, והמנהלת המיוחדת תגיש הודעה מטעמה בנושא לא יאוחר מיום 10.1.19.

עוד טרם נפטר החייב, פעל כונס הנכסים לגבות את החוב ובמסגרת זו הגיש תביעה לפירוק שתוף בדירה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו.

ביום 4.10.2019 הגיש החייב עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בגדרה התבקש לקבוע כי חוב הארנונה התיישן ובהתאם לכך על המשיבה לחדול מהליכי הגבייה שנקטה נגד המנוח ובכלל זה הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו.

עוד נדחתה טענת היתיישנות החוב, משנמצא כי המשיבה פעלה נמרצות לצורך גבייתו.

...

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

וככלל, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דין אשר לו היבטים כספיים בלבד (עע"מ 7044/16 כחלון נ' עיריית הרצליה, פסקה 10 (14.12.2016)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

הערייה הגישה ערעור לבית המשפט העליון במסגרת ע"א 999/20, ע"א 3506/20 עריית תל אביב נ' עו"ד עוז עמית ואח' (14.6.21) [פורסם במאגרים] (להלן: "פסק הדין בבימ"ש עליון"), העירעור היתקבל; נדחתה טענת ההתיישנות (ראו בין היתר סעיפים 30-31 שם) ונקבע בסיום כדלקמן: "על כן, אם תשמע דעתי הערעורים יתקבלו. בהתאם לכך, תביעות החוב תובאנה בשנית לפני בעלי התפקיד ואלו יכריעו בהן לגופן כחכמתם". בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון ניתנה כאמור הכרעתו של המנהל המיוחד, עליה מערערים המערערים במסגרת הליך זה. אציין כי המנהל המיוחד ציין בהכרעתו כי לתביעת החוב "צורפו טבלאות חיוב ללא הסברים ו/או פירוט מרכיבי חוב וללא אסמכתות"; משכך, בקש המנהל המיוחד לקבל לידיו חומר נוסף, וזה הומצא לו בימים 19.5.21 ו-24.8.21, ובין היתר רכוז עיקולים ופעולות אכיפה; דו"חות תפיסה מפורטים; פירוט בנוגע לנכסים וחשבונות הערייה.

לגופה של תביעה מנתח המנהל המיוחד את המסמכים אשר הומצאו לידיו; מפנה הוא לצוי התפיסה אשר הועברו לעיונו ומציין (ראו סעיף 16 להכרעה):"הועברו על ידי הערייה פירוטים שונים ביחס לפעולות גבייה מנהליות בהן נקטה, והיא אכן נקטה בהליכים מינהליים (עיקולי תיקשורת), גם אם נראה שמטרתם היחידה מניעת טענה בדבר היתיישנות, ולא ביצוע גבייה בפועל". בסופו של יום, וגם בהתייחס לסוגיית "המחזיק", קובע המנהל המיוחד שחוב האגודה נובע מ-8 חשבונות ארנונה כללית, קובע כי יש לחשב על החוב ריבית בהתאם לסעיף 134 לפקודת פשיטת הרגל התש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה") ומעמידו על סך של 3,218,239 ₪.

לטענת הערייה על בעל תפקיד לידרוש אסמכתות לחיובים ולהתערב בחיוב אך ורק אם הוא סבור שניגרם עוות דין – בהתאם להנחיית היועמ"ש של כונס הנכסים "בחינת תביעות חוב המוגשת מטעם רשות המיסים". כשבעל התפקיד חולק על קיומו של החוב לגופו, גדר הסמכות שניתנה לו היא לנקוט בהליכי השגה וערר.

הערייה מפנה להלכה הקובעת כי בית המשפט זה לא יושב במקום הערכאות המנהליות המוסמכות לידון בחיובי ארנונה, ראו עע"מ 8832/12 סולמון נגד עריית חיפה (15.4.15) [פורסם במאגרים].

...

המערערים היו שותפים ויכלו ליטול חלק בהליכי הגישור עם ה"ה אשכול ואחרים; המערערים נטלו חלק בדיון אישור ההסדר והביעו התנגדות פוזיטיבית; בעת אישור ההסדר הזכרתי במפורש בסעיף 19 את הערעור התלוי ועומד שהגישה עיריית תל אביב, כך שהיה ברור לכל כי במידה והערעור מתקבל – עיריית תל אביב הינה נושה בתיק זה. לפיכך יש לדחות את הטענה בדבר "העדר" תביעת חוב או בדבר הסתמכות/שינוי מצב קיים.

משכך – וגם אם ברגע נתון כלשהו בשנת 2006 היה מצוי בחשבון האגודה סכום כסף נכבד, איני יכולה לקבוע נורמת התנהגות המחייבת את העירייה לעקוב אחר מצב החשבון על בסיס יומי/חודשי ולגזור את המסקנה שהעירייה התרשלה בפעולותיה.

מכל הנימוקים הללו; לאור החלטות קודמות של בית המשפט העליון ובית משפט זה; לאור היקף ההתערבות של בית המשפט בהחלטות בעל תפקיד; לאור היקף ההתערבות של בעל התפקיד ב"תביעת חוב מנהלית"; לאחר שמהמנהל המיוחד השתכנע בקיומו של חוב ובגובהו, והפחית את שיעור הריבית על פי הפקודה; מאחר וגם אם תביעת החוב הוגשה באיחור אזי הדבר לא יצר חוסר שיוויון בין נושים ודבר הגשתה היה ידוע עוד בטרם אושר ההסדר (התלוי ועומד בבית המשפט העליון), הנני מורה על דחיית הערעור.

נוכח קביעתי כי חוב הארנונה של החברה לעירייה בטל ואינו קיים עוד, אין בנמצא כל עילה המצדיקה את סרובה להנפיק את האישור הנידרש ועליה לעשות כן. הגם שקבעתי כי מקומה של טענת ההתיישנות להידון במסגרת בירור תביעת החוב על ידי בעל התפקיד, מצאתי להתייחס גם לטענת זו שהועלתה על ידי כונס הנכסים.

זאת, לאחר שכבר נקבע קודם לכן על ידי בית המשפט העליון בהילכת רע"א 187/05 נסייר נ' עריית נצרת עילית, פ''ד סד(1) 215 (2010) (להלן: "הילכת נסייר"), כי יש להחיל את דיני ההתיישנות הרגילים על הליכי גבייה מנהליים אקטיביים, באופן שנישום שהרשות מפעילה כלפיו הליך גבייה מנהליים, יהיה רשאי להיתגונן בטענה שהחוב התיישן על דרך של הגשת עתירה מינהלית נגד הרשות.

...

משכך, ולאחר ששקלתי, אני מקבלת את בקשת כונס הנכסים.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני מקבלת את בקשת כונס הנכסים (בקשה מספר 10).

אני מורה לעירייה להנפיק לידי כונס הנכסים את האישור הנדרש לצורך רישום הזכויות ע"ש החברה והשלמת רישום הבית המשותף, תוך 30 ימים.