תביעת חברת תנורים נגד חברת הפקות בגין הפרת הסכם הפקת סרט

זוהי תביעתה של אם הכלה כנגד חברת ההסעדה ובעליה, אשר ביצעו, בין השאר, את ההסעדה בערב החתונה.

מר זגורי היתקשר בחוזה להזמנת הסעדה לארוע מאת הנתבעת 1, המפעילה אתר שנקרא "חוות דרך-ארץ". בחוזה אשר נחתם ביום 13/07/15 התחייבה הנתבעת 1 להפיק את ארוע החתונה על-פי מיפרט.

לדבריו, בתנור אפשר לשים 6 חתיכות, כ-3 ק"ג כל אחת, ומשך החימום הוא פחות מחצי שעה.

זאת ועוד; נראה לבית-המשפט כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל על תובע במשפט אזרחי להראות כי הארוע והתגובה לו עלו מבחינת הנזק כדי הפרת החוזה שגרמה נזק, ומהתרשמות בית-המשפט מסרט החתונה לא נראה כי הוכח ששמחת חתן, כלה ואורחיהם נפגמה, אלא להיפך מזה – אושר שמחה וחן ניכרו בכול.

...

על אף שאין הדבר מקובל בתביעות קטנות, נעתר בית-המשפט לבקשה, והעדים נשמעו בישיבה שנקבעה לשם כך. בישיבה זו העיד מר מרדכי ביטון, שאמר כי התאכזב מהדג, ואז ביקש בשר לשולחן כי לא הספיק, ואמרו שנגמר הבשר, ובשר הגיע רק לאחר מכן, בסמוך לקינוחים.

התביעה נדחית.

בהתחשב במספר העדים הרב שהעידו, תשלם התובעת הוצאות הנתבעים, ביחד ולחוד, בסך של 2,500 ש"ח. ניתן היום, כ"ח אב תשע"ז, 20 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.

מהות התביעה מדובר בתביעה כספית, על סך של 100,000 ₪ ועניינה, בין היתר, בטענות להפרת הסכם, הטעייה ופגיעה בשם הטוב של התובעים, בגין ארוע חתונה שהתקיים במקרקעין של הנתבע.

להשלמת התמונה, ביום 23.11.2015 היתקשר הנתבע בהסכם עם חברת "רוז הפקות אירועים א.ת בע"מ", אשר מנוהלת על-ידי האחים תומר רוזנק ואורן רוזנק (להלן: "הסכם הווילה"/ רוז" ו"רוזנק" בהתאמה), אשר הפעילו במקרקעין מיתחם אירועים העונה לשם "וילה גארדן" (להלן: "הווילה").

· לא ניתן היה להפעיל תנורים בשל נפילות והפסקות חשמל; · לא הועמדו צליות מעל רחבת הריקודים והבריכה.

על אף הטענה לפיה מקסים קבלן עצמאי, לא הוגשה נגדו הודעת צד שלישי ולא זומן לעדות.

הנתבע מכחיש שההסכמות נערכו מולו, וכפי שהצהיר: "אני לא פעלתי מול התובעים בדבר ולא התחייבתי בדבר כלפיהם" (סעיף 4 לתצהירו; וראו גם סעיף 7); בד בבד ובאותה הנשימה, מאשר שהתאריך סוכם עמו מתוקף היותו בעל המקרקעין ובכדי שלא תווצר כפילות עם אירועים אחרים מטעם המפיקים השונים (סעיף 6 לתצהירו); עוד הוא מאשר שהמקרקעין הועמד לרשות התובעים עד השעה 18:30 בלבד, והתובעים התחייבו לפנות בשעה זו, ואף לנקות (סעיף 14 לתצהירו).

תראה לי. את מזהה את האנשים, אלה אנשים מהארוע שלך? כן. למה זה הדבר היחידי שהבאתם מהחתונה כי יכולתם להביא סרטונים ארוכים יותר? למה הסירטון היחיד שהצגתם מהארוע זה סירטון של 52 שניות שבהם כימעט לא ניתן לראות דבר ממה שתיארתם, למה לא הבאתם סרטים מלאים של כל הארוע שהתרחש על פני שעות ארוכות? הסירטון צולם ע"י חברים שלנו ורואים את זה מהאיכות של הסירטון.

...

המסקנה המתבקשת היא, שלתובעים היה קשר עם מקסים ועל אף עובדה זו, בחרו לא לזמנו.

איפה תמונות האירוע? נראה לי בפח.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין התביעה דחייה.

הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה: ביפה חרושת חשמל ותנורים מעבדתיים בע"מ (להלן: "התובעת") הינה חברה מוגבלת במניות הרשומה בישראל, העוסקת בייצור תנורים מעבדתיים.

האם הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובעת? התשובה לשאלה שבכותרת ברורה-כן. אם נעיין בהסכם שבין הצדדים, שצורף כנספח א' לכתב התביעה נלמד שהנתבעת התחייבה לנהל מערכת הנהלת חשבונות מסודרת של ההוצאות והכנסות הסרט; שהנתבעת מחוייבת למסור לתובעת דו"ח רווח והפסד ומאזן תקופתי מסוקר ע"י רו"ח על הפצתו המסחרית של הסרט, אחת לשלושה חודשים; לכל דו"ח תלת חודשי יש לצרף המחאה על החזר ההלוואה וחלקו ברווחים; הנתבעת התחייבה לפתוח חשבון בנק נפרד ע"ש הסרט אשר "בו ורק בו בלבד ינוהלו כל התקבולים והתשלומים המתייחסים לסרט" (ראה סעיף 9 להסכם, על סעיפי המשנה שבו).

אציין כי במטרה לתת משקל נגד לאותה חד צדדיות ברישומי הנהלת החשבונות נקבע המנגון בהסכם לפיו הנתבעת היתה מחוייבת לפתוח חשבון בנק נפרד ולדווח לתובעת, על בסיס שוטף ומגובה בדו"חות כספיים, מהן ההכנסות ומהן ההוצאות של הסרט.

הנתבעת כאמור ניסתה לתלות את יהבה במוצג נ/3 וטענה שיש לראות בו מיסמך של "ראה וקדש". כאמור משלב החקירות עלה שהסרט האמור אינו הסרט היחיד בו שיתפו ערן וצדוק פעולה (צדוק בעמ' 14 שו' 3); הסתבר שהנתבעת הנה חברה של צדוק, וערן הוא מנהלה (עמ' 14 שו' 6-10, עמ' 41 שו' 4-20); הנתבעת הפיקה לפחות שלושה סרטים (ערן בעמ' 41 שו' 24).

יש מקום לחששה של התובעת שהסרט ממשיך להניב רווחים, ראה עניין העברת הזכויות בסרט לחברת מון אינטרנשיונל ועדות ערן בעמ' 46 שו' 19-20; עמ' 47 שו' 2-4; בנוסף סוברני שיש מקום לפצות את התובעת בשל הפרת ההסכם של הנתבעת.

...

אציין שהתשלום שנעשה בסך 300$ רק מחזק אותי בדעתי שהסרט אכן הניב רווחים ולא הפסדים-איני מקבלת את טענת הנתבעת שב"טעות" עסקינן.

עם זאת, סבורני שבפסיקת הסכום של 2,550 ₪ (נומינלי) תקופח התובעת.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 25,000 ₪, כשסכום זה משולם הן עבור חלקה של התובעת ברווחי הסרט והן כפיצוי בגין הפרת ההסכם.