תביעת חברת מקורות נגד עיריית תל אביב-יפו בגין חוב מים

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 12672-04-14 חטאב נ' עירית תל-אביב-יפו לפני כבוד השופט אליהו בכר עותר סובחי חטאב ע"י ב"כ עו"ד רונן צרפתי משיבה עריית תל-אביב-יפו ע"י ב"כ עו"ד אבי נימצוביץ ו/או אח' פסק דין

לטענת העותר, בתאריך 3.3.14 נימסרה לו הודעת מחלקת רשות האכיפה והגביה מטעם המשיבה ולפיה ביום 17.2.14 ניפתח כנגדו תיק הוצל"פ שמספרו 01-18612-14-6 למימוש מישכון שנירשם על הדירה בין היתר מכוח פקודת המיסים (גבייה) וזאת בשל חובות למשיבה בגין ארנונה ומים בסך 381,799 ₪.

לעותר התברר בנוסף, כי גם חשבון הבנק שלו בחברת דואר ישראל בע"מ מעוקל ולפיכך פנה לקבל סיוע משפטי מאת הלישכה לסיוע משפטי.

אשר לשהוי האובייקטיבי, לא נגרם לעירייה כל נזק בעצם העיכוב או לצד שלישי, שכן הערייה לא פעלה לגבות החוב שמקורו ב- 1993 אלא שנים רבות לאחר מכן.

משהפך חוב הנישום לחוב פסוק, בשל כך שלא הוגשה עליו השגה או עתירה על פי התנאים שנקבעו בחוק, ניתן לגבותו בדרך של הגשת תביעה אזרחית, או באמצעי הגבייה המנהליים (ראו, ע"א 1167/01 עריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד ס(3) 553 (2005); בג"ץ 6824/07 מנאע נ' רשות המסים (20.12.2010)).

...

טענות המשיבה המשיבה טענה, כי יש לדחות את העתירה על הסף מאחר והוגשה בחוסר סמכות עניינית, שיהוי רב, חוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב. בנוסף טענה, כי יש לדחות את העתירה לגופה, מאחר ושיעור החוב אינו שגוי לנוכח מועד תחילתו ותוספת הפרשי הצמדה וריבית לשיעור החוב; כי גודל הנכס הנכון הינו 79 מ"ר ולא 55 מ"ר כטענת העותר וזאת עקב תוספות בניה או סגירת מרפסת; כי לא חלה כל התיישנות בתביעת החוב באשר העירייה פעלה לאורך השנים ברציפות לגביית חובות העותר; כי לא קיימים כל פגמים בהתנהלות המשיבה באשר הינה רשאית לפעול לגביית חובותיה בשני מסלולים, היינו על דרך של הגשת תביעה אזרחית או באמצעות הליכי גבייה מנהליים; כי לא חלות על העותר ההגנות הקבועות לדירת מגורים בחוק הגנת הדייר באשר זכויות העותר בדירה רשומות בעמידר ולא בלשכת רישום המקרקעין, ובאשר להגנות הקיימות בחוק ההוצל"פ, יש לטעון להגנות אלה במסגרת תיק ההוצל"פ; כי באשר לזכויות העותר להנחות בארנונה, מאחר וניתן לממש את ההנחה 7 שנים לאחור אזי בכל הקשור עם החשבון הישן, תקופה זו כבר חלפה ולכן אין לתן הנחה בגינה ובכל הקשור עם החשבון החדש, ניתן לקבל במסגרתו הנחה של 70% בשל הבטחת הכנסה אותה מקבל העותר ובסה"כ ניתן לתן הנחה בשיעור 13,547 ₪ בכפוף להמצאת מסמכים מתאימים, אלא שבשלב זה ומשלא הומצאו המסמכים כאמור, החוב עומד בעינו.

על פי הפסיקה אין להכיר בהגנה זו למי שאין זכותו רשומה בלשכת רושם המקרקעין (ר' למשל ע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור ואח', פ"ד נ(5) 111, 123 שם קובעת כב' הש' טובה שטרסברג כהן כך: "יש לזכור כי בתפיסה העקרונית מהווה הרישום יצירה קונסטיטוטיבית של הזכות הקניינית במקרקעין וכי אין חוק המקרקעין מכיר בזכויות שביושר. שלא כבאותם מקרים שבהם מוכן בית המשפט להכיר בפעולות מוגמרות ללא רישום כאילו נסתיימה בהם העסקה, אין הצדקה בעיניי לעשות כן לעניין החלת סעיף 33 על בעלות או על חכירה לדורות שאינן רשומות. הפרשנות הראויה לסעיף 33 צריכה לדעתי להיעשות על דרך הצמצום, משום המעמד שקיבל הרישום וביטול זכויות שביושר לאחר חוק המקרקעין ומשום האפשרות להשיג תכלית ראויה יותר על-ידי סעיף 86א לפקודה ומשום איזון נכון וראוי יותר בין האינטרסים המתנגשים. על פרשנותו של סעיף 30 לחוק הגנת הדייר (כיום סעיף 33)... ברוח הפרשנות המצמצמת וכעניין של מדיניות, נראה לי כי יש לפרש את סעיף 33 כחל רק על זכות רשומה של בעלות או חכירה לדורות שאינן משתכללות ללא רישום. הרישום הוא קונסטיטוטיבי. אם תמצא לומר שיש לפרש "בעלות" ו"חכירה לדורות" שבסעיף 33(א), ככוללים זכויות בלתי רשומות במקרקעין, נמצאנו מרחיבים את הוראות סעיף 33(א) לחוק, מרוקנים מתוכן את סעיף 86א לפקודה ומצמצמים את תחולתו עד שאין לו כמעט על מה לחול עוד".

נדמה כי אין מנוס מלדחות טענה זו של העותר ולקבלה בהתאם לדרישות העירייה.

סוף דבר העתירה נדחית למעט נושא ההנחות שהחשבון בנושא זה ייערך עם תשלום החוב כאמור.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8590-05-18 עירית תל-אביב-יפו נ' הכט ואח' לפני כבוד השופטת אביגיל כהן המערערת: עירית תל-אביב-יפו ע"י ב"כ עו"ד דוד ששון המשיבים: 1.עליזה הכט 2.**** הופמן ע"י ב"כ עו"ד משה לין פסק דין

ג) תביעת בעלי הנכס נגד השוכרים: (ת.א. 45894-02-11): ביום 3.3.11 הגישו בעלי הנכס - המשיבים תובענה כספית לבימ"ש השלום בתל אביב – יפו נגד חברת קוויק ו -4 נתבעים נוספים שהנם בעלי מניות או מנהלים אצל חברת קוויק בסך 634,817 ₪ - ת"א 45894-02-11.

"א. חוב דמי שכירות עד ליום 30/01/2011 289,398 ₪ חוב לעריית תל אביב בגין ארנונה ומים 271,739 ₪ תשלומי ביטוח מבנה ששלמו התובעים במקום הנתבעים 12,105 ₪ חוב לחברת מי אביבים 35,408 ₪ תשלום לעו"ד אביטל חן 7,540 ₪ שכר טירחה והוצאות בתביעת פינוי 18,026 ₪ אגרה ששולמה בתביעת פינוי 601 ₪ סה"כ 634,817 ₪".

נגד נתבעים 3 ו -4 ניתן פס"ד ביום 30.5.17 לפיו נדחתה התביעה נגדם לאחר שבימ"ש השלום (כב' הש' אילן דפדי) הגיע למסקנה כי אין מקום להטיל עליהם חיוב אישי בגין חובות חברת קוויק.

השמוש בסמכויות הסוטות מעקרונות אלו נעשה במשורה והנו בגדר חריג (ראה בעיניין זה: רע"א 8903/11 מפעלי הנדסה קדמני בע"מ נ' מקורות חברת המים הלאומית, סעיף 4 לפסה"ד החלקי של כב' הש' נ' הנדל (26.8.12)).

...

בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי בנסיבות אלה, אין כל דרך לבימ"ש הדן בתיק להפריד מהסכום הכולל בסך 225,000 ₪ שנפסק לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט את הסכום המפורש שנפסק עבור ארנונה ומים, אם בכלל נפסק סכום כלשהו עבור רכיב הארנונה והמים, לאור החלטת ועדת הערר.

אני סבורה כי המקרה שלפני אינו נופל לגדר החריגים בהם היה מקום להכריע בשאלת קיומה של עילת תביעה כטענת סף. אין מקום לקבוע כבר בשלב זה כי לא קיימת עילת תביעה אפשרית (בהנחה שהעובדות בכתב התביעה יוכחו בסופו של יום), באופן המצדיק סילוק על הסף כבר בשלב מקדמי זה. (ב) בכתב התביעה נטען כי במהלך הדיון שהתנהל בת"א 47232-07-14 התברר לתובעות לראשונה כי למרות שהערר שהגישו בעלי הנכס התקבל, בעלי הנכס הגישו תביעה כספית נגד קוויק ובעלי המניות לשלם להם, בין היתר תשלומי ארנונה ומים בגין תקופת האחזקה והתברר גם שהושג הסכם פשרה לפיו בעלי המניות שהתגוננו בתביעה בת"א 47232-07-14 ישלמו לבעלי הנכס (המשיבים) סך של 225,000 ₪ לסילוק התביעה בגין כל העילות, בהתאם לפסיקת ביהמ"ש לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט.

נטען כי מסקנה זו מתחייבת מפסה"ד שניתן בת"א 47232-07-14 בו נקבע מפורשות כי בעלי המניות שהתגוננו כבר נשאו בחוב הארנונה והמים שעה ששילמו לבעלי הנכס סך של 225,000 ₪.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, פסק דינו של בימ"ש קמא מיום 24.4.18 – בטל.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 47023-09-17 א.ר.א.ב. בונוס בע"מ נ' עריית אום אל פחם לפני כבוד השופט עזריה אלקלעי התובעת: א.ר.א.ב. בונוס בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רון טורקלטאוב. הנתבעת: עריית אום אל פחם ע"י ב"כ עו"ד נאדין אגבריה. פסק דין

התובעת הוכיחה את הקף החוב הנמחל באמצעות פלט חוב מחברת מקורות, שצורף לתצהיר תשובות מטעם התובעת לשאלון (נספח 8 לסיכומים) ועל פי הוכחה חד משמעית זו מדובר בחיסכון מוחלט של 8,078,284 ₪, כך שעמלת התובעת עומדת על סך של 1,890,318 ₪ כולל מע"מ. כעולה מסעיף 21 לתצהירו של מר גולדיאן, הנתבעת לא העלתה כל טענה, משפטית או אחרת, נגד פעילות התובעת במהלך השנים, והיא מושתקת מלעשות כן בדיעבד.

טענות הנתבעת בסיכומים: סעיף 8 להסכם עוסק רק בהחזר או זכוי שיועבר בפועל לחשבון הנתבעת בעקבות טיפולה של התובעת והוא אינו מזכה את התובעת בתמורה בגין חוב שנמחק בספרי מקורות.

דיון והכרעה: בתיק זה עלי להכריע האם בהתאם למערכת ההסכמים שבין הצדדים, אותה פירטה התובעת בכתב התביעה ובראיות מטעמה, זכאית התובעת לעמלה בשיעור 20% מחוב המים לחברת מקורות שהוחזר או שנחסך כתוצאה מטיפול התובעת מול חברת מקורות.

...

סוף דבר: אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,890,318 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום האגרה כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 120,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 31622-04-14 חברת וולנברג טורס בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו ואח' לפני כבוד השופטת עינת רביד תובעת חברת וולנברג טורס בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מוטי איצקוביץ ועו"ד אנה מוצ'ניק נתבעים 1.עירית תל-אביב-יפו – פס"ד בהסדר פשרה 2.מי אביבים 2010 בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עומר גיא פסק דין

התביעה נגד הנתבעת עמדה על הסך של 3,938,522 ₪ ונגד עריית תל אביב-יפו על הסך של 4,246,917 ₪.

לטענת התובעת אין בחוק העזר שלב ספציפי למכון טיהור או לעלויות הנוגעות לטיהור שפכים ואין תחשיב לגילומו של רכיב זה. הנתבעת לא הציגה את ניירות העבודה לבצוע התחשיב ובהתאם לא ניתן להסיק האם רכיב מכון הטיהור לא נכלל בחובו למרות הוראת חוק העזר הברורה [לעניין האמור מפנה התובעת לעת"מ 12674-02-16 קופת חולים מאוחדת נ' עריית רחובות (10.7.2018)].

לטעמי, יש להבחין בין תובענות להשבה במסגרתן טוענת תובעת לפגמים במקור הסמכות, אשר הסעד המבוקש בהן הנו הכרזה על בטלות חקיקת תאגידי המים והביוב או חלקים ממנה, קביעה שאף עשויה להיות בעלת השלכות רוחב – שאז מדובר, למעשה, בתקיפה ישירה, והסמכות העניינית נתונה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ; ובין תובענות להשבה הנוגעות לגביית רכיבים שונים בהיטל המים והביוב, בהן הטענה הנה לחיוב שגוי או ביתר של רכיבים מסוימים בהיטל – כבעניינינו, שאז מדובר בתקיפה עקיפה, המתייחסת לחוקיות או סבירות גביית רכיבים מסוימים בהיטל, ובהן נתונה הסמכות, בהתאם לסכום התביעה, לבית המשפט זה. .

במקרה הנידון ומעיון בחוקי העזר של עריית תל אביב מכוחם הוצאה דרישת התשלום, עולה שהללו מעגנים את האפשרות להצמדה, שכן בחוק העזר מים נקבע בסעיף 1 כי יש לשלם את "שעורי ההיטל המעודכנים", וסעיף 33 לחוק העזר מים אף מפנה לתיקון חוק העזר תל אביב יפו (הצמדה למדד) (מס' 2) התשמ"ג-1983 כך שחוק העזר יתוקן, ובמקום "חוק עזר לתל-אביב-יפו (אספקת מים), התשל"ד-1974" יבוא "חוק עזר לתל-אביב-יפו (אספקת מים), התשס"ג-2002". כך אף נקבע בחוק העזר ביוב, בסעיף 1 כי יש לשלם את "תעריפי ההיטל המעודכנים", וסעיף 17 לחוק עזר זה קובע כי "בתוספת לחוק עזר לתל-אביב-יפו (הצמדה למדד) (מס' 2), התשמ"ג-1983, "חוק עזר לתל-אביב-יפו (בניית ביבים), התשכ"ב-1962", "חוק עזר לתל-אביב-יפו (היטל ביוב), התשל"ה- 1975" ו"חוק עזר לתל-אביב-יפו (אגרת ביוב), התשל"ה-1975" – יימחקו, ובמקומם יבוא "חוק עזר לתל-אביב-יפו (ביוב), התשס"ג-2002"."

...

אף התובעת והנתבעת הגיעו להסכם פשרה חלקי, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 7.1.2018, אשר הביא לסיום מחלוקת הצדדים בעניין טענת התובעת לקיזוז שטחי בניה שנהרסו, ולפיו תשלם הנתבעת לתובעת סך של 143,000 ₪.

דין טענת התובעת בעניין רכיב מכון טיהור השפכים להידחות.

על כן תביעת התובעת ברכיב מכון טיהור השפכים נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי וביחס לרכיב זכויות המים, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 237,020 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בעיניין זה כתב כב' השופט (בדימוס) א' ריבלין ברע"א 8879/99 עריית תל-אביב-יפו נ' המכללה לביטוח, פ''ד נז(2) 577, 586 (2003): "... הארנונה הכללית מוטלת מדי שנת כספים על-ידי ה'מועצה', כהגדרתה בסעיף 7 לחוק ההסדרים בשנת 1992. מכיוון שכך, מובן מאליו כי מנהל הארנונה בערייה הוא זה שצריך לקבוע, לבקשת המחזיק בנכס, כי היתקיימו בעיניינו התנאים לקבלת פטור מתשלום הארנונה. ברם הוראת סעיף 14 לפקודת הפטור היא חריג לכלל האמור בקובעה כי דבר התקיימותו של תנאי מסוים מהתנאים לקבלת הפטור מארנונה יוכרע על-ידי גורם אחר ולא על-ידי מנהל הארנונה בערייה ...

השגה במסלול זה תתברר בדרך של עתירה מנהלית בפני בית המשפט לעניינים מינהליים: "לעומת זאת, דינן של טענות שאינן מנויות בסעיף 3(א) לחוק הערר, לרבות כאלו הנוגעות לחוקיות צו הארנונה, להתברר לכתחילה במסלול שפוטי (בר"ם 901/14 ויקטור נ' עריית חיפה, פסקה 22 (6.7.2014); בר"ם 8943/10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל הארנונה של עריית תל אביב, פסקה 5 (19.11.2011); עניין מקורות, פסקות 6-4)). על פי רוב, ההליך המתאים שבו יש לנקוט הוא עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים ..." (עניין יוניברס, פִסקה 15).

מנגד, מקום בו ה"תקיפה העקיפה" היא ביחס לשאלה שבלבו של ההליך, כפי שבמקרה דנן, בו התובעות תוקפות את החלטת העיריה שלא להעניק להן פטור מארנונה, אין לאפשר "תקיפה עקיפה". בעיניין זה אני מפנה לדבריו של כב' השופט (בדימוס) מ' מזוז בע"א 4291/17 אלפריח נ' עריית חיפה, פִסקה 15 (6.3.2019): "בהכללה ניתן איפוא לומר, כי מקום בו מרכז הכובד של ההליך הוא ענין שבסמכות בית המשפט האזרחי או הפלילי, והתקיפה העקיפה מתייחסת לשאלה משנית העולה באופן אינצידנטאלי לסוגיה העיקרית, ושההכרעה בה דרושה לצורך ההכרעה בעיניין הנידון בפני בית המשפט, הנטייה היא לאפשר תקיפה עקיפה, בהיעדר סיבה מיוחדת לשלול. יצוין כי המצב האופייני לתקיפה עקיפה הוא העלאת הטענה נגד האקט המינהלי כטענת הגנה. לעומת זאת, מקום שמהותו האמתית של ההליך או מרכז הכובד שלו הוא בהכרעה בשאלת תוקפו וחוקיותו של אקט שילטוני, ובמיוחד כאשר מושא התקיפה הוא שיקול הדעת השלטוני לגופו, או כאשר מדובר בסוגיה שלטונית מורכבת או רגישה או בעלת השלכה רחבה, יש להמנע בדרך כלל מבירור העניין במסגרת תקיפה עקיפה." זאת ועוד, נקבע בפסיקה, כי כאשר תובע מכיר את מסלול ה"תקיפה הישירה", אך בחר שלא ללכת בו, ונקט במסלול של "תקיפה עקיפה", אזי תדחנה טענותיו (ראו דברי כב' השופט נ' סולברג ברע"א 2933/18 עריית אור עקיבא נ' מקורות חברת מים בע"מ, פִסקה 26 סיפא (1.8.2019)).

בעניינינו, העיריה הצביעה על כך שהתובעות, ולמצער התובעת 1, הכירה היטב את מסלול ה"תקיפה הישירה" והיא נקטה בו בעבר, כפי שעולה בבירור מעניין עריית נתניה, במסגרתו עתרה התובעת 1, המפעילה גם בתי ספר בערים נתניה וחדרה, לבית המשפט לעניינים המינהליים, בעתירה למתן צו המורה לעירייה להמנע מהטלת עיקול על חשבונות הבנק שלה בגין חובות ארנונה, שהם לטענתה חשבונות ייעודיים אליהם הועברו כספי תִקצוב, וזאת נוכח זכאותה לפטור מארנונה.

...

העיריה העלתה טענות נוספות בגינן לטענתה יש להורות על סילוק התביעה על הסף (שיהוי, מעשה בית דין ושימוש לרעה בהליכי משפט), אך משעה שהגעתי למסקנה שהתביעה אינה בסמכותי העניינית, איני רואה צורך להידרש לטענות אלה.

סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, דין התביעה להימחק בשל חוסר סמכות עניינית.

בנסיבות העניין, נוכח השיהוי מצד העיריה בהגשת הבקשה לסילוק התביעה (בקשת הסילוק הגשה כשנה וחודש לאחר הגשת התביעה), אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.