התיכנון המיטבי של התובעת במקרקעין, לדבריה, הוא הקמת המבנה סמוך מאוד לגבול החלקה ולכביש שייסלל למעבר המשאיות.
ביום 8.6.14 היתקיים דיון בהישתתפות נציג התובעת ונציגי חח"י, סיכום הפגישה חתום על ידי התובעת מלמד כי סוכם שרשת החשמל העילית תומר ברשת תת קרקעית, הנחת הכבל התת קרקעי והתקנת ארון מתכת עבור מערכת מניה (שהיה קודם בתוך חדר בנוי) יבוצעו על ידי חח"י, כשהתובעת תישא בתשלום "בהתאם לאמות המידה" (הכוונה לאמות המידה שקבעה רשות החשמל במובחן מחברת החשמל, ובהתאם לסעיף 30 ב' לחוק משק החשמל, תשנ"ו-1996).
מהות התביעה
התובעת טוענת כי על חברת החשמל להשיב לה את שני הסכומים שגבתה ממנה שלא כדין, בתוספת "עלויות תקורה בסך של 17%" כמקובל לטענתה בשוק הקבלני, ובנוסף היא דורשת לחייב את חב' החשמל בדמי שימוש ראויים בגין חדר המניה מיום 1.5.11 מועד קבלת החזקה של התובעת במקרקעין, ועד להגשת התביעה, לפי 1,500 ₪ לחודש, וכן דרשה דמי שימוש ראויים בסך 1,000 ₪ לחודש, בגין אותה תקופה, עבור שני עמודי חשמל עיליים (מס' A255/ K ו- 30/AT) שנותרו לטענתה בשטחה.
כן הבהירה כי אין צורך להוציא היתר בניה להצבת עמודי חשמל ולכן את הטענה שהעמודים המקוריים הוצבו שלא כדין יש לדחות.
בכל מקרה, אין לנתבעת, על פי הדין החל בסוגיה, עילה לסילוק ידה של חח"י, וכדי לזכות בפצוי, היה עליה להוכיח את ההפרעה שיש לעמודים אלו על פעילותה ואת הנזק שניגרם לה עקב כך.
דיני עשיית עושר שלא במשפט אינם חלים, כאשר דין ספציפי חל על מערכת היחסים בין בעל הזכות במקרקעין לבין חב' החשמל.
...
בסופו של דבר ביצעה חח"י את הריסת המבנה בחודש ינואר 2017, חודשיים לאחר הגשת התביעה שלפניי.
נוכח האמור לעיל, מסקנתי היא שבדין חויבה התובעת לשאת בהוצאות העתקת התשתית, וזאת בין אם העמודים כולם או חלקם ממוקמים בשטחה ובין אם הם מצויים על גבול המקרקעין ומחוצה לו. הצורך בהעתקת העמודים, גם אם היו מוצבים בשטח ציבורי הגובל עם החלקה נבע מקרבה מסוכנת של המבנה לאותם עמודי מתח גבוה.
אשר על כן התביעה להשבת הסכום ששולם על ידי התובעת לנתבעת נדחית.
לסיכום
מכל האמור לעיל, אני מוצאת לנכון לדחות את תביעת התובעת.
