תביעת חברת הובלות נגד חברת ביטוח לחשיפת חקירת גניבת משאית

בפני תביעה של מעסיקה, חברת הובלות אלנבאלי, שאחד הנהגים המועסקים על ידה הורשע בגניבה ממנה.

התובעת דורשת כי הנתבע 1 יפצה אותה במלוא שווי הגניבה בגינה הורשע.יחד עם הנתבע 1 הגישה התובעת תביעה גם כנגד נתבעת נוספת, שעל-פי הנטען שתפה עמו פעולה – במודע או תוך עצימת עיניים – ורכשה מהעובד את הסחורה הגנובה.

בעקבות מידע זה ניפתחה חקירה שהובילה לפיטוריו של הנאשם מהחברה.

כמו-כן היה על הנתבעת לדעת שהסחורה נגנבה מהתובעת מכיוון שהנתבע הוביל אותה במשאית ועליה מתנוסס כיתוב גדול ובולט של "הובלות אלנבאלי". אציין כבר עתה שהתובעת לא חשפה את התחשיבים עליהם היא מתבססת בכתב התביעה, אלא רק צרפה לתצהירים שהוגשו מטעמה דו"חות שונים שבית המשפט נידרש להצליב ביניהם כדי להיתחקות אחר כוונתה של התובעת.

בבחינת שאלה זו יש לשים לב לכך שאמנם ההליך שלפני הוא הליך אזרחי שנטל ההוכחה בו הוא מאזן ההסתברויות אך מכיוון שמדובר בטענה בעלת אופי פלילי הרי שנטל ההוכחה המוטל על התובעת הוא מוגבר, גם אם אינו מגיע כדי מידת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי (ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל פ"ד לה(1) 701, 711 (1980); ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ פ"ד מו(1) 589 (1986); ע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל נ' סנדובסקי ס' 5 לפסק דינה של כב' הש' שטרסברג-כהן וההפניות הנזכרות שם [פורסם בנבו] (17.7.03); ת"א (מח'-חי') 461/03 קנקדו בע"מ נ' גילה אבן-פז 31 [פורסם בנבו] (1.7.15)).

...

בנסיבות העניין אני סבורה שיש לנכות את הפיצוי שנפסק לטובת התובעת בהליך הפלילי מזה שאפסוק לטובתה בהליך זה. למסקנה זו הגעתי גם נוכח האמור לעיל בעניין האופי האזרחי של הפיצוי הנפסק בהליך הפלילי, אך גם – וביתר שאת – נוכח הנסיבות הייחודיות למקרה שלפני.

אלמלא הודאתו והרשעתו של אבי בהליך הפלילי, התביעה שבפני הייתה נדחית בשל הסתירות בראיות שהציגה התובעת.

סיכום: אני קובעת שהתובעת זכאית לפיצוי בסך 150,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.09.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 25081-04-19 פלוני נ' חברה לביטוח ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט רמי חיימוביץ תובע פלוני נתבעות 1. הכשרה היישוב חברה לביטוח 2. כלל חברה לביטוח בע"מ ב"כ התובע עו"ד גיא שחק ב"כ נתבעת 1 עו"ד יונית לוי ב"כ נתבעת 2 עו"ד שלמה שטיינר פסק דין

נסיבות התאונה נסיבות התאונה אינן שנויות במחלוקת של ממש, ופורטו בפסק הדין בתביעת המל"ל. יתרה מכך, התובע מסר גרסה מפורטת במספר מקומות, ונחקר בבית המשפט בשתי התביעות.

גירסתו הייתה עקבית, לא נסתרה, ונתמכת בעדותו האובייקטיבית של מר אורן סויסה, עד ראיה שהעיד בתביעת המל"ל. על יסוד הראיות והעדויות נקבע כי נסיבות התאונה היו כדלקמן: התובע עבד כנהג משאית, שבוטחה על ידי נתבעת 1 (המשאית).

פועל יוצא מהאמור- אין לתובע עילת תביעה כנגד משאית ב', ויש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2".

כל אלה מובילים למסקנה ברורה כי מדובר בתאונת דרכים וכי התובע עשה שימוש תחבורתי במשאיתו.

מתעודת עובד הציבור ומפסקי הדין בעיניינו, עלה כי מדובר בשוד שבוצע ב-30/1/2008, וכי התובע הורשע בעבירות של גניבה, דרישת רכוש על ידי אדם מזויין והתייצבות בכזב כעובד ציבור, ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל.

(מספרי ההליכים לא פורטו כדי לא לחשוף את זהות התובע).

לא ברור מדוע היה עליו לשקר, ובכל מקרה הדבר פוגע באמינותו – או שנהג ברכב ושיקר בבית המשפט או ששיקר למישטרה ולחברת הביטוח, כנראה משום שנהיגת הנהגת לא הייתה מבוטחת כדין.

...

איזון בין השיקולים הנוגדים מכאן ומכאן, ובחינת פסיקה במקרים דומים (למשל זו שהוזכרה בפסקה 25 לעיל), מובילה למסקנה כי הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות עומדות על כ-40%.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת.

התביעה נגד נתבעת 2 נדחית.

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 56377-12-17 בר - גת הובלות בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ לפני כבוד השופטת כרמית בן אליעזר תובעת בר - גת הובלות בע"מ נתבעת הפניקס חברה לביטוח בע"מ החלטה

לפניי שתי בקשות הטעונות הכרעה בתיק זה, שעניינו תביעת התובעת נגד הנתבעת שהיא חברת ביטוח אשר הפיקה פוליסת ביטוח עבור התובעת, לתשלום תגמולי ביטוח בגין קרות ארוע בטוחי (גניבת המשאית המבוטחת).

עוד נקבע, כי נתבע המבקש להשהות את הגשת תצהירי העדויות הראשיות של עדיו, או לדחות את העיון במסמכיו, נידרש להצביע על נתון קונקריטי המצוי באותן עדויות שחשיפתו לתובע עלולה לחבל ביכולת בית המשפט להגיע לחקר האמת (רע"א 2126/16 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פנחס (15.6.16)).

...

לאחר שעיינתי במסמכים שהונחו לפניי ובטענות הנתבעת נחה דעתי, כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מן הכלל שנקבע בהלכת אסולין כי אין להתיר העלאת נימוקי דחייה שלא פורטו במכתב הדחייה.

העולה מן המקובץ, כי דין בקשת התובעת למחיקת סעיפים מכתב ההגנה להתקבל, וכך אני מורה.

סוף דבר הבקשה לדחיית העיון בדו"חות החקירה – נדחית.

אני מורה על מחיקת הסעיפים הבאים מכתב ההגנה: סעיף 10 (בחלקו, מתוך השורות המודגשות המפורטות כסעיפים יש למחוק את הסעיפים השני (מרמה), השלישי (גניבה בידי עובד) והרביעי (נהג לא מורשה)); סעיפים 11-14 (טענת מרמה); סעיף 16 (גניבה בידי עובד); סעיף 17 (נהג לא מורשה); סעיף 18 (טענה בעניין אי הפעלת אמצעי מיגון שלא בא זכרה קודם לכן).

בכתב התביעה נטען (על דרך הפניה להודעה על תאונת דרכים שהעתקה צורף לכתב התביעה), כי ביום 15.8.2011 נהג מר אמין עונאללה, בן זוגה של התובעת, ברכב מושא התביעה, ו"בהיותי נוסע מכוון עפולה לנצרת בסיבוב חד משאית שהיתה בירידה שנסעה במהירות הפריע[ה] לי מאד בתנועה[,] נבהלתי ממנה ומיד לקחתי ההגה ימינה ובמקום לעצור נתתי בנזין ופגעתי בסלעים עד שעצר הרכב".

נוכח טענה בדבר תביעת מירמה בביטוח, הנטל מתחלק בין המבוטח והמבטח באופן הבא: הנטל להוכיח את קרות ארוע המוגדר בפוליסת הביטוח (גניבה, שריפה וכדומה) רובץ על כתפי המבוטח (ומובהר: הנטל כאן הוא להוכיח אך את התקיימות הארוע המוגדר, ולא שהארוע המוגדר ארע שלא במסגרת מירמה); ואילו הנטל להוכיח מירמה רובץ על כתפי המבטחת, במסגרת הנטל להוכיח התקיימותו של חריג על-פי הפוליסה (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פס' 14, 20, 44 (5.10.2006).

הדרישה לפלט שיחות, והעובדה (המוסכמת כיום) כי לא היתה שיחת טלפון לבעל המוסך, הציבו את המבוטחת, לאחר הסרוב, בצומת בחירה בין שתי חלופות רעות: המשך סרוב (שאולי ממילא יוביל למסירת הפלט), או מסירת הודעה על הסכמה למסירת הפלט באמצעות ציווי של בית המשפט (שבאופן וודאי יחשוף סתירה בין הגרסה בה 'נעולה' התובעת לבין הפלט).

הוגש באמצעות מר אבו רג'ב (פרוטוקול 13.11.2016 ש' 23-25) פסק דין משנת 2009 בו קבעה כבוד השופטת ר' נדאף: "לצערי ולמקרא דו"חות החקירה של החוקר עזיז אבו רג'ב לא ניתן אלא להתרשם מגישתו השלילית של החוקר כלפי עאדל על לא עוול בכפו, תוך ניסיון נואש מצד החוקר להביא לידי סיום החקירה עם ממצאים 'מזהירים' לטובת חברת הביטוח, דבר שלצערי צלח, לאחר שניסיונותיו של החוקר לאיים על עאדל ובניו בכך שחברת הביטוח תתבע אותם על הישתתפות בקנוניה, ובכך שיש סיכון כי יוגש נגדם כתב אישום על הוצאת דבר במירמה, ובכך שייגרמו להם הוצאות רבות ונזקים רבים, נרתעו עאדל ובניו התובעים מפני הניסיון למצות את זכויותיהם כלפי חברת הפניקס, והסכימו הבנים התובעים לחתום על טופס ויתור על התביעה.

...

אינני נדרש להכריע בשאלה זו, שכן הגעתי למסקנה בתביעה זו, שהמבטחת הוכיחה סירוב למסור מסמכים וכי גם בהנחה שנטל הראיה בענין כוונת המרמה רובץ בחלופה זו של סעיף 25 לחוק על המבטחת, היא הרימה אותו.

סיכום סוף דבר: המבטחת הוכיחה מרמה בתביעת תגמולים לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך 15,000.

בתמצית, המדובר בתביעה שהגישה חברה העוסקת, בין היתר בהובלות, - "עינב הובלות וחקלאות" (להלן "החברה") כנגד אחד העובדים שהיה מועסק על ידה כנהג משאית הובלה.

השאלות העומדות להכרעה השאלות המונחות לפתחנו: האם החברה הרימה את הנטל והוכיחה כי העובד גנב ממנה דלק בשווי הנקוב, של 193,000 ₪, לאורך כל תקופת עבודתו, והאם עליו לפצות את החברה בשווי הדלק? האם יש לשלול מהעובד באופן מוחלט או באופן חלקי פצויי פיטורים? האם על העובד לפצות את החברה בגין הוצאות החקירה הפרטית? נדון בשאלות אלו לפי סדרן.

ככלל, אי הבאת עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי צד שנימנע מהבאת עד חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה נגדית, כך שנוצרת הנחה לרעת גירסתו של אותו צד (ראו ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י 239(1) 245 (1990)).

במהלך דיון ההוכחות החברה צרפה מיסמך ערכי פדיון של "כלל ביטוח" (ת/1), לפיו צבורים לטובת העובד פיצויים בשווי 8,784.99 ₪ וכן תגמולים בשווי 11,562.80 ₪.

במקרה דנן, החברה הגישה תלונה למישטרה בגין שריפת משאית, ועל פניו, מבלי שהוכח אחרת, נקבה בשמו של העובד בתום לב ולא בכוונת היזק, לאור הנסיבות של גניבת הסולר, סיום יחסי העבודה והגשת התביעה כנגדו.

...

לא מצאנו בנסיבות אלו חוסר סבירות קיצוני שעל החברה לפצות את העובד בגינו.

סוף דבר התובע ישלם לחברה 2,280 ₪ בגין הסולר שנטל ללא רשות.

תביעות העובד לפיצוי בגין "אי מתן הודעה לעובד", "תוספת מקצועית", שעות נוספות ופרמיה, רכיב פנסיה, ופיצוי בגין האשמת שווא – נדחות.

נוכח התוצאה אליה הגענו, ומאחר ששתי התביעות נדחו ברובן, לא מצאנו לנכון לפסוק הוצאות למי מהצדדים.