תביעת חברת הובלות בגין הפרת חוזה ואי תשלום עבור הובלת אבן

לעניין זה ראו גם פסק הדין בע"א 4445/10 ‏ ישיבה וכולל אבן חיים נ' חברת צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ (5.9.2012), סעיף 7 לפסק הדין: "תנאי מתלה הוא תנאי המותנה בדרך כלל בהתקיימות ארוע עתידי, בלתי-ודאי שהוא חצוני לחוזה ואינו מטיל חובה על מי מהצדדים. זאת להבדיל מתניה חוזית שהיא חיוב שאת ביצועו נוטל על עצמו אחד הצדדים לחוזה (ראו: ע"א 8561/03 חלקה 21 בגוש 6286 בע"מ נ' עריית ראשון לציון, פ"ד נט(3) 398, 405 (2004); ע"א 7398/00 נחמן גולדברג, עו"ד - כונס נכסים נ' ועד הנאמנים לנכסי הווקף המוסלמי בתל-אביב-יפו, פ"ד נז(6) 730, 743-742 (2003) (להלן: עניין גולדברג); גבריאלה שלו דיני חוזים 330-329 (מהדורה שניה, 2003) (להלן: שלו)). תנאי מתלה שלא היתקיים מפקיע את החוזה מאליו כאמור בסעיף 29 לחוק החוזים אשר צוטט לעיל, בלא שמוטלת בשל כך אחריות על מי מן הצדדים לחוזה כלפי רעהו. לעומת זאת, אי-קיום של תניה שאינה מסווגת כתנאי מתלה מהוה הפרת חוזה מצד מי שהתחייב לבצעה על כל הנובע מכך לפי הוראות החוזה והדין (ראו: **** פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג' 46-45 (2003) (להלן: פרידמן וכהן); ע"א 2836/90 בצר נ' צילביץ, פ"ד מו(5) 184, 193-192 (1992)). השאלה אם מדובר בתנאי מתלה או בהתחייבות חוזית 'רגילה' של מי מהצדדים לחוזה, נבחנת בכל מקרה לגופו. על מנת שתנאי ייחשב כתנאי מתלה אין הכרח לתלות עליו 'שלט' מפורש המגדיר אותו ככזה בחוזה. המסקנה כי בפנינו תנאי מתלה יכול שתוסק מהתחקות אחר אומד דעת הצדדים כפי שהיא משתקפת מתוך תנאי החוזה במכלול ומן הנסיבות האופפות את כריתתו (ע"א 6018/03 אוליאר נ' מסא א.א. ייזום וניהול נכסים בע"מ, פסקות 16-15 (21.1.2007) (להלן: עניין אוליאר); גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 476-475 (2005); ע"א 464/81 מפעלי ברוך שמיר חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' הוך, פ"ד לז(3) 393, 399, 415 (1983); ע"א 4075/06 גליקמן נ' איזביצקי, פסקה 7 (18.2.2010) (להלן: עניין גליקמן); עניין גולדברג, עמ' 743; שלו, 336))." חוזה על תנאי (בין אם תנאי מתלה ובין אם תנאי מפסיק) הינו בעל תוקף מלא מרגע כריתתו, דוגמאת כל חוזה אחר (שלו וצמח, ע' 590).

לעניין זה ראו דברי כב' הנשיא שמגר בפסק הדין ע"א 1846/92‏ ‎נפתלי לוי‎ ‎נ' מבט בניה בע"מ, פ''ד מז(4) 049: "במשפט הישראלי, שבו אכיפה היא התרופה הראשית, אין ספק כי האנטרס המוביל שעליו באים להגן דיני התרופות הוא אינטרס הציפיות ..... כאשר נפגע תובע פיצויים עקב הפרת חוזה – בית המשפט, בעקרון, צריך לשאוף להעמידו במצב שבו היה, לו קווים החוזה" (שלו ואדר, שם, בעמ' 46).

לעניין זה ראו פסק דינו של בית המשפט בעיניין מלון צוקים, כמו גם פסק הדין בע"א 8729/96 ש' כאבון, מלונות ונופש בע"מ ואח' נגד עמידר החברה הלאומית לשיכון עובדים בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד נה (1) 673: "לטענת המערערות היה על בית המשפט לפסוק להן פיצויים בגובה מלוא דמי האירוח שהיו מקבלות מהמשיבה אילמלא הפרה זו את החוזה. בית משפט קמא דחה את תביעתן בגין ראש נזק זה בקובעו, כי נזקיהן האמתיים של המערערות אינם בגובה סך כל ההכנסות שהיו צפויות להן, שהרי מהכנסות אלה היו משלמות את הוצאות תפעול כ0פר הנופש. לפיכך, יש לפצות את המערערות רק בעבור הפסד הרווחים ולא בעבור הפסד ההכנסות." משכך, אני דוחה את התביעה לפצויי קיום.

...

במאמר מוסגר יצוין כי לא נעלמה מעיניי טענת חברת עופר כי יש להשיב את המקדמה ששולמה בניכוי המע"מ, אולם איני מקבלת טענה זו. ככל ושילמה חברת עופר את המע"מ בגין המקדמה שקיבלה, הרי היא רשאית לדווח על ביטול העסקה ולתבוע החזר מרשויות המע"מ. אף לא מצאתי להחיל את ההוראות הקבועות בהסכם לעניין החזר המקדמה במקרה של ביטול ההסכם על-ידי חברת עופר (סעיפים 3.3.7 ו-8.5 להסכם).

משנדחתה טענתה של חברת אלמוכתאר כי חברת עופר הפרה של הסכם השכירות, ממילא נדחית תביעתה לפיצויים (למעט קיזוז המקדמה).

ו - סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית והתביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.

רקע כללי התובעת היא חברה זרה העוסקת, בין היתר, בייצור מכונות לתעשיית השיש, הגרניט והאבן (להלן גם: "המוצרים").

הנתבעת 1 ומנהלה מר ח'ורי מונזר (להלן גם: "מר מונזר") הגישו תביעה שכנגד נגד התובעת ומנהלה מר קוראדינו פרנצי (להלן גם: "מר פרנצי"), לתשלום עמלות ופיצויים בגין הפרת חוזה, לשון הרע ונזקים נוספים.

המוצרים אשר שווקו בישראל היו פרי עמל רב, מאמץ, קידום, פירסום ושיווק של נתבעת 1, משך שנים, על חשבונה, ותודות לכך הפכה התובעת לחברה מובילה בתחום בשוק המקומי.

כלפי התובעת ומר פרנצי, טענה הנתבעת 1 כי – "ההסכם שצרפה התובעת לתביעתה הנו הסכם מזויף, לא נכון, לא נחתם על ידי ולא ידוע לי אודותיו, יובהר כי ההסכם אשר לכאורה מתייחס לסוכנות גם בלבנון, הנו הסכם לא חוקי, לא נכון, גם התאריך המדויק של חתימה על ההסכם לא מופיע, בכותרת ההסכם נרשם חודש ינואר 2001!!!... לא ביקרתי ולא הייתי באיטליה ולא בעיר המצוינת בכותרת ההסכם שצרפו לתביעה כמקום שבו נחתם ההסכם..." (סעיף 12 לתצהיר מר מונזר).

על כן ולאור כל האמור לעיל, מבלי להידרש לשאלה האם חתימת הנתבעת 1 על ההסכם שבמחלוקת מזוייפת אם לאו, אני קובע כי החוזה שבין הצדדים שונה לאחר חתימת ההסכם משנת 2000 ותוכנו היה כזה על פיו עמלת הבסיס היתה 5% מכל עסקה כאשר ביחס לעמלה שתשולם בפועל עבור כל עסקה נוהל משא ומתן באופן פרטני בשים לב לתנאי העסקה ולהנחה שניתנה ללקוח, בהתאם לאמור בהסכם שבמחלוקת.

...

עוד הוסיף ואמר מר פרנצי בעדותו (עמ' 22 לפרוטוקול מול שורות 31-30 ועמ' 23, מול שורות 2-1) – "זה היה מייל שסיכם את תוצאת הפגישה בין מונדר למר פיורה (כך במקור – א.ב.) ששקלו מחדש את העתיד לגבי הנושא של העמלות למונזר. כדי למצוא נקודת מפגש על פי מה שנכתב בכתב יד ואושר בת/1... לא נכתב חוזה חדש. אבל נכתבו כללים חדשים לעבודה, מר מונזר לעולם לא התנגד לתוכן של המייל הזה. לכן היות והוא לא ענה בשלילה אנו מניחים כי הוא הסכים". מנהל התובעת מסר עדות מנומקת ממנה עולה לכאורה כי שולמו לנתבעת 1 הסכומים עליהם התחייב במסגרת ת/1, בהמשך לסיכום הכתוב והחתום, אך זאת למעט תשלום של 3,120 אירו.

יחד עם זאת, בנסיבות בהן מנהל הנתבעת מאשר כי קיבל את ת'1 וככל הנראה כלל לא הגיב עליו בדרך של מחאה כלשהי, אין בידיו להראות כי היתה למר פיורי סמכות לסכום עימו משהו ללא אישורו של מר פרנצי, במיוחד שלאורך כל השנים הוברר כי אישורי העמלות הסופיים ניתנים על ידי מר פרנצי בלבד, סבור אני שאין בכך כדי לשנות מהותית את המסקנה בענין משמעותו של ת'1.

סוף דבר לאור האמור לעיל, תשלם נתבעת 1 לתובעת סך השווה ל – 36,175.25 אירו, בקיזוז הסך של 75,000 ₪ ובקיזוז הסך של 3,120 אירו.

בפני תביעה של חברת הובלות (להלן:" התובעת") כנגד חברה העוסקת בבנייה ובשחזור מבנים (להלן: "הנתבעת"), שעניינה הפרת חוזה ואי תשלום עבור שירותי הובלה של אבן.

התובעת טוענת, כי הנתבעת לא שילמה לה עבור שבע הובלות בגין חודשים: 12/15, 11/15, 10/15.

...

ביום 01.08.2014 כרתו הצדדים "הסכם עבודה" אשר לפיו הוסכם כי עבור כל הובלה תשלם הנתבעת לתובעת סכום של 6,500 ₪ לא כולל מע"מ. לטענת התובעת, על פי הנוהל אשר היה נהוג בין הצדדים, הייתה הנתבעת מתקשרת לתובעת ומזמינה מספר הובלות של אבן בכל חודש.

התנהלות זו מחזקת כפליים את המסקנה המתבקשת והיא כי לו מנהל העבודה היה מעיד, עדותו היתה תומכת בעמדת התובעת.

משנה תוקף מקבלת המסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובעת, מהעובדה כי במסגרת עדות נציג הנתבעת, אישר העד שהנתבעת עשתה שימוש בחשבוניות שנמסרו לה ע"י התובעת, קרי התובעת שילמה מע"מ בגין החשבוניות של אוק' ונוב' 2015 (הגם שלא קיבלה תשלום), והנתבעת נהנתה מכך.

סוף דבר לאור המקובץ, סבורני כי התובעת הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה.

ואכן, במסגרת התביעה שכנגד טוענת חברת יבמ כי בהתאם למערך ההסכמות בין הצדדים, היא זכאית לתשלום בעבור כל המטלות (אבני הדרך) שביצוען הושלם במועד הפסקת הפרויקט, וכן לתשלום חלקי בעבור אבני הדרך שביצוען לא הושלם אך שהיא החלה להשקיע בהן, וכן לתשלום בגין ההוצאות הנילוות.

והינה כעת התובעת דורשת קבלת פיצוי בגין נזקים, הפסדים ואובדן רווחים, אלא שהיא בחרה לבטל את ההסכם במסלול הנוחות ולא בשל הפרתו על ידי חברת יבמ.

יחד עם זאת, הודעת הביטול וההסכם אינם כוללים שיחרור מאחריות לחברת יבמ, ולכן התובעת יכולה לתבוע נזקים שהתגבשו טרם הביטול, ושאינם נובעים מהביטול (למשל בגין הפרעות של הפרויקט לפעילותה השוטפת, או נוכח איחורים באשמת חברת יבמ עד למועד הביטול).

כל אלה מובילים למסקנה כי המשיבה לא ויתרה על זכותה לתבוע פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה, וכזאת היא עושה בתובענה הנוכחית.

...

התובעת טוענת שיש לדחות את הבקשה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

כך למשל כותבים המלומדים גבריאלה שלו ויהודה אדר בספרם דיני חוזים – התרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 663 ה"ש 449 (2009) כי "כאשר הנפגע ער לקיומה של מערכת העובדות ה'נכונה', ולמרות זאת אינו מסתמך עליה בהודעתו, עשוי הדבר להביא למסקנה כי הוא ויתר על אותה עילה. כך יהיה במיוחד כאשר הנפגע ידע שמערכת העובדות שאותה לא הזכיר מצמיחה לו עילת ביטול טובה (במקרה כזה, הסתמכות מאוחרת על העילה ה'נכונה' עלולה להיחשב כחוסר תום לב מצידו של הנפגע) [ההדגשה הוספה]". ויודגש, אין מוצג בקטע זה כלל של מניעות גורפת מראש להעלות טענות אחרות כעילת ביטול.

הבקשה נדחית.

בין הצדדים להליך שרויה מחלוקת רחבת יריעה, שהובילה להגשת תביעה ותביעה שכנגד.

ואכן, במסגרת התביעה שכנגד טוענת חברת יבמ כי בהתאם למערך ההסכמות בין הצדדים, היא זכאית לתשלום בעבור כל המטלות (אבני הדרך) שביצוען הושלם במועד הפסקת הפרויקט, וכן לתשלום חלקי בעבור אבני הדרך שביצוען לא הושלם אך שהיא החלה להשקיע בהן, וכן לתשלום בגין ההוצאות הנילוות.

ועוד הוחלט כי קשה לומר מראש, וללא בירור, שהצועד במסלול של סעיף 20(b) להסכם לא יוכל לתבוע נזקים בגין הפרה.

...

ובנסיבות המקרה הנוכחי אני סבור כי אין להבין את הצעד הדיוני שעשתה המשיבה ללא קישורו להחלטתי הקודמת, בבקשת המבקשת לסילוק על הסף.

הבקשה נדחית.