תביעת חברת ביטוח נגד מבוטחת בגין אי תשלום השתתפות עצמית

(4) רביעית - בספרו דיני ביטוח, דן המלומד ירון אליאס בשאלה "מהי תקופת ההתיישנות של תביעה המוגשת מטעם המבטח נגד המבוטח כגון תביעה בגין חוב דמי ביטוח או בגין אי-תשלום הישתתפות עצמית?" וקובע כי, "תקופת ההתיישנות של תביעה שכזו היא התקופה הרגילה הקבועה בדין ההתיישנות הכללי (שבע שנים)". קביעה זו נתמכת בכך שהוראת סעיף 31 לחוק מתייחסת לתביעה של מבוטח נגד מבטח לתשלום תגמולים על פי חוזה ביטוח ואינה משתרעת על תביעה שאינה תביעת תגמולים.

· ע"א (ת"א) 2539/07 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מאיירס שיווק (1981) בע"מ (29.10.08) (להלן: "עניין מאיירס") דן בשאלה האם חב המבוטח בתשלום הישתתפות עצמית גם כאשר התביעה נגדו נדחתה במסגרת הסדר פשרה, ללא צו להוצאות, ומבלי שהמבטחת הודיעה לו בכתב ומראש על הסדר הפשרה.

...

כבר מיד ייאמר כי טענה זו של הנתבעת נדחית; · טענה שניה, תשלום בפועל - הנתבעת טענה ביחס לשני אירועים כי שילמה את ההשתתפות העצמית והציגה שיקים ביחס לתשלום זה. מנגד השיבה התובעת כי התשלומים שהעבירה הנתבעת נזקפו לטובת חובות אחרים ומשכך ככל שתתקבל הטענה – עדיין חבה הנתבעת בגין חובות אחרים, שכלל לא נתבעו.

לאור כל האמור לעיל יש לדחות התביעות בגין אירועים 1, 2 ו-9.

בנסיבות אלו, לאור ההליכים שקוימו בין הצדדים והעבודה שהושקעה בניהולו של ההליך, אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות ובשכ"ט ב"כ התובעת בסך כולל לשניהם של 30,000 ש"ח. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 104,589 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה – 13/9/2017 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 35999-02-17 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' ויאם בפני כבוד השופט אמיר ויצנבליט התובעת שירביט חברה לביטוח בע"מ הנתבעים 1.עומרי ויאם 2.ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ בשם התובעת: עו"ד משה מצליח, עו"ד שי גנון בשם הנתבעים: עו"ד אמיר עזר פסק דין

אותה התאונה נדונה בהליך נוסף שנידון בבית משפט זה, שהוגש "בכיוון ההפוך", על-ידי הנתבעת 2 ובעלת הרכב נגד התובעת (תא"מ 50210-06-17; להלן – ההליך המקביל; בכל האמור להלן יכונו בעלי הדין על-פי מעמדם בהליך זה).

בנסיבות אלו הכניסה לצומת מרומזר בעיצומו של אור אדום הייתה כה מסוכנת, עד שיהיה זה בלתי צודק שנהג זה (והמבטחת שלו) יזכה בפיצויים מהנהג שניכנס אליו באור ירוק.

לעתים גם לייחוס אשם יוצר-אחריות בשיעור נמוך השלכה לא מבוטלת על המבוטח עצמו – בין אם בשל תשלום הישתתפות עצמית, בין אם בשל אובדן הנחת העידר תביעות.

...

מעניין לציין כי הדוגמה המובאת באותו עניין נוגעת לצומת מרומזר, כך: "העובדה כי בית משפט מצא לחייב את ראובן ברשלנות תורמת בשיעור של 30% בעוד שעיקר האחריות לתאונה הוטלה על שמעון שנכנס לצומת באור אדום, אינה משמיעה בהכרח את המסקנה שראובן יצר סיכון תעבורתי לזולתו. ייתכן כי בית המשפט מצא שראובן, אילו היה מתנהל בזהירות יתרה, יכול היה למנוע את התאונה או להקטין את הנזק, אך באשמו התורם הוא חטא כלפי עצמו ולא כלפי זולתו" (פיסקה 22 לפסק-הדין).

אם כך, בנסיבות המתאימות אין זה צודק שנהג שנכנס לצומת באור ירוק יישא בהשלכות שכאלו בשל "אי-התחשבותו" (במירכאות) בנהג שנכנס לצומת באור אדום ושפגע בו. על כן התביעה נדחית.

במיוחד הדבר נכון כאשר ההכרעה בהליך שבבית המשפט לתביעות קטנות הייתה לא לאור היתרשמות מעדים, אלא בשל אי התייצבות של אחד הצדדים, או אי זמונו של עד רלוואנטי.

בעיניין זה אני מצטרפת בכל הכבוד לעמדתה של כב' השופטת מיכל ברק נבו, שהדברים שכתבה יפים למקרה שבפני ממש כאילו נכתבו עבורו: "האם בעל דין שהפסיד בתביעתו משתיק אף את חליפו: ניתן לדמיין מצבים רבים בהם, לכאורה, תיצור ההלכה שנקבעה בענין וינשטיין תוצאות קשות. ניקח לדוגמא אדם, שיכלי רכבו היה מעורב בתאונת דרכים בה היה אשם נהג ברכב אחר (להלן בפיסקה זו - המזיק). כלי הרכב היה מבוטח והאדם (להלן בפיסקה זו - המבוטח) קיבל פיצוי בגין עיקר נזקיו (הישירים) ממבטחתו. נגרם לו נזק עקיף (ההישתתפות העצמית שנידרש לשלם למבטחת), המסתכם במאות שקלים בודדות. הוא מגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות נגד המזיק בגין הנזק העקיף, אך מנהל תביעתו ברשלנות, או אינו מביא ראיות שיש לרשותו, או אינו מתייצב לדיון. כתוצאה מכך, בית המשפט לתביעות קטנות דוחה את התביעה. לכאורה, נוצר השתק פלוגתא בשאלת אחריותו של המזיק לניזקי המבוטח (ר' פסקה 28 לפסק הדין בענין וינשטיין). מאחורי אותו מבוטח עומדת, כאמור, חברת הביטוח, ששילמה למבוטח בגין נזקיו הישירים עשרות או מאות אלפי שקלים. בהתאם לסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, באה המבטחת בנעלי המבוטח וזכאית להגיש תביעת תיחלוף כנגד המזיק, שהיה הנתבע בתביעה בבית המשפט לתביעות קטנות. האם תהא חברת הביטוח מושתקת מתביעתה כלפי אותו מזיק, בשל כך שדחיית תביעת המבוטח יצרה השתק פלוגתא, לפיו הוכרע כי המזיק אינו אחראי לניזקי המבוטח?

...

אכן, תוצאה זו יש בה קושי מסוים, ואולם אין בה כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי.

התוצאה היא, כפי שנקבע בתל אביב, שהנתבעים אחראים לנזק שנגרם לחלק הקדמי של הרכב שאותו ביטחה התובעת.

לכן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 8,490 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

בית משפט השלום בבת ים תאד"מ 19482-02-21 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' בן שימול תיק חצוני: לפני כב' הרשם הבכיר אבי כהן תובעת הפניקס חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד מרלין שושנה (משרד ליאור שפירא) נתבעת שרה בן שימול ע"י ב"כ עוה"ד דור דוידוביץ' (מינוי מטעם עמותת "נדן – סיוע משפטי לחיילים בשירות חובה") החלטה

בטרם אדרש להכרעה אסקור בקצרה את הקיים והרלוונטי בתיק · ביום 7.2.2021 הוגש כתב תביעה "כספי" על סך 1,707 ₪ בסדר דין מהיר בשל אי תשלום הישתתפות עצמית בהתאם לפוליסה לביטוח רכב שהתובעת הוציאה לנתבעת ובגין ארוע של תאונת דרכים מיום 30.4.19.

בתמצית, נטען כי לנתבעת נודע במועד מאוחר על התביעה שניפתחה נגדה, וזאת מכיוון שהנתבעת נימצאת בשרותה הצבאי שבשלו היא מגיעה לביתה לעיתים רחוקות, וכי מקבלת המסמכים, אחותו הקטינה, לא יידעה בזמן אמת את הנתבעת על המצאת המסמכים לידיה.

...

מכאן שאני קובע כי אין לבטל את פסה"ד מחובת הצדק.

באשר לשאלת סיכויי ההגנה, לצורך הליך זה ונוכח הגישה הליברלית הידועה בהליך מסוג זה, וגם נוכח זכות הגישה של הנתבעת לערכאות, ובנוסף לאור טענות ההגנה שנטענו בבקשת הביטול (טענות עובדה המצריכות בירור עובדתי וראייתי לכאורה), אני קובע כי טענות אלו ראויות להישמע ולהתברר ובמיוחד הטענה לפיה הנתבעת לא חבה בחוב כלפיי התובעת לאור כך שבתאונה שהתרחשה בין הנתבעת לבין צד ג', לא נגרם שום נזק לנתבעת ולא לצד ג' ולכן התובעת כלל לא היתה צריכה לשלם לצד ג' סכומים אשר בגינם דורשת התובעת את השתתפותה העצמית של הנתבעת בהתאם לתנאי הפוליסה.

לסיכום פס"ד מיום 27.7.2021- מבוטל.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך 700 ₪.

בפניי הכרעה בשתי תביעות: הראשונה מספרה 54834-06-19 (להלן: "התביעה העיקרית") בה תובע התובע מר עפיפי את הנתבע מר סעדה ואת חברת הביטוח שלו – הנתבעת 2 - אי.די.אי (בטוח ישיר) חברה לביטוח בע"מ (להלן – "ביטוח ישיר") בתביעה העיקרית, על הפסדיו הכספיים הנוספים בתאונה בינו ובין מר סעדה שבגינה שולמו לו נזקיו הישירים מכבר על ידי איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן – "איילון") אשר הייתה המבטחת שלו בעת התאונה.

כאמור, המדובר בתביעת הפסדים: הישתתפות עצמית, דמי כינון, דמי ביטוח נוספים, הפסד הנחת העדר תביעות עתידית והוצאות בגין נסיעות (סעיף 14 לכתב התביעה) ובסה"כ סך של 5,832 ₪.

התביעה השנייה שמספרה 10959-11-19 (להלן: "התביעה השנייה") הנה תביעת שבוב של איילון כנגד הנתבע מר סעדה אשר המציא הודעת צד ג' לביטוח ישיר.

לטענת חברת הביטוח היתנהלותה הייתה בדיוק בהתאם ללשון סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח: כך, ובאופן אוטומאטי, מן הרגע שיוצאת אל מבוטח התראה על ביטול פוליסה בגין אי תשלום נספרים המועדים המנויים בסעיף 15 ידי מערכת ממוחשבת ועל כן ישנו דיוק רב במועדים ובהודעות למבוטחים.

...

אני מקבלת את טענת חברת הביטוח כי הפניות בדוא"ל (גם נתעלם מהודעות הטקסט שנשלחו לטלפון שאינו של מר סעדה) הגיעו לידיו וכי ידע או היה עליו לדעת על כך שאמצעי התשלום שניתן על ידו אינו תקין.

כמו כן אני מקבלת את טענת ביטוח ישיר כי המכתבים מיום 5.11.2018 ומיום 19.11.2018 עומדים בדרישת סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח ועל כן - ככל שלא הוסדר התשלום לאחריהם – ביטול הפוליסה נעשה כדין, ביום 10.12.2018, קרי - 21 יום בדיוק לאחר הפנייה מיום 19.11.2018 בהתאם לדרישת סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח.

סיכומו של דבר: אני קובעת כי הסכומים שנפסקו לעיל לזכות מר עפיפי ואיילון (כאמור בסעיפים ‎6 ו- ‎7 לעיל) ישולמו במלואם על ידי מר סעדה.