תביעת חברת ביטוח בגין גניבת טרקטור

בחוות דעתו של מסטבוים מיום 30.12.2010 נכתב, כי על-פי נתוני הזיהוי, ניתן לקבוע בבירור כי מגדל הקדוח מושא הבקשה מס' סדורי 39-97 מידגם M-150 נרכש מהחברה ע"י ע"י המשיבה 1; מדובר במגדל קדוח מתוצרת תורן מסטבוים תעשיות מתכת בע"מ דגם M-150 שיוצר ע"י החברה החל משנת 1995 ומנה את מאפייניו; שלט הזיהוי של המכונה אשר מורכב על קורה ראשית בצד שמאל של המפעיל הוסר ובמקומו הורכבה מאפרה; התאריך של ייצור המכונה המוטבע גם הוא על קורה ראשית מול המפעיל הושחז והוסר ובמקום אחר בשלדת המכונה הוטבעה הטבעה חדשה ומזוייפת; המספר שמוטבע על מנוע הקרטרפילר הנו מספר מזויף, וזאת עקב בדיקה שמסטבוים ערך אל מול חברת 'טרקטורים וציוד' יבואני קטרפילר; המכונה פורקה מהמשאית שעליה הייתה מורכבת ולפיכך לא ניתן לזהות את המכונה עפ"י מספר הרשוי של המשאית.

דיון ומסקנות אחר עיון בכתבי הטענות על צרופותיהם ושקילת טענות הצדדים, אני מחליטה לקבל את התובענה, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן: זכות התביעה של חברת הביטוח וזיהוי הציוד התובענה שבפני מוגשת מכוח חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"), סעיף 62, שכותרתו "תיחלוף" והקובע, כי: "היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם". נטל ההוכחה המוטל על מבטחת במסגרת תביעת תיחלוף הנו בהתאם לרכיבים המפורטים בסעיף 62 האמור- קרי: על חברת הביטוח להוכיח קיומם של יחסי מבטח-מבוטח, כי היתקיים "מקרה ביטוח", שילמה תגמולי ביטוח על פי תנאי הפוליסה, ומהו גובה סכום הפצוי ששילמה.

כן, תמכה את תביעתה בתצהיר מטעם מר יעקב וייס, שמאי ראשי בחברה, ובו הצהיר כי מגדל הקדוח מושא הדיון והמשאית שאליה היה מחובר המגדל באופן קבוע, היו מבוטחים בתקופה הרלוואנטית לתביעה זו בביטוח מקיף אצל המבקשת, וכי בעקבות ארוע הגניבה שולמו למשיבה 1 בהתאם לתנאי הפוליסה פיצויים בסך של 256,000 ₪.

...

אין בידי לקבל את טענת המשיב, ולפיה ייבוא הכלי לתוך תחומי המדינה תומך במסקנה, כי הכלי איננו גנוב.

דרישתו לזימון נציגת משרד התחבורה, באה בשלב מאוחר יותר, לאחר שכבר נשמעה עדותו, ומטרתה הייתה לבצע "מקצה שיפורים", לה התנגד הצד השני, ולכן לא מצאתי לנכון לאשרה, מה גם שהמשיב בעצמו חזר בו מדרישת הזימון הנ"ל. לסיכום פרק זה: אני קובעת, כי המשיב לא הוכיח שחלה בנסיבות העניין הגנת 'תקנת השוק'.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על קבלת התובענה שהוגשה בדרך של המרצת הפתיחה ומצהירה כדלקמן: (א) המבקשת, כלל חברה לביטוח בע"מ, הינה הבעלים היחיד של מגדל קידוח מתוצרת מסטבוים שהיה מורכב על משאית מ.ר. 54-245-15.

בשלב זה, נפרץ מחסן אחר במיתחם, ממנו גנבו הפורצים טרקטור שגרר את המשאית ששקעה בבוץ, כך שהפורצים הצליחו לצאת מאיזור תעשיה מילואות עם המשאית ונעלמו עם שלל הגניבה.

בעקבות הפריצה קיבלה התובעת מחברת הביטוח (הפניקס) סך של 75,000 ₪ על חשבון הנזקים שנגרמו לה בעקבות הפריצה, וסכום זה מופחת מהנזקים הנתבעים בתביעה זו, כך שהתובעת דורשת מהנתבעת לפצותה בסך שלא יפחת מ- 519,500 ₪ (לפני מע"מ).

תמצית הטענות בהודעת צד ג' ביחס לחברת מגדל טענה הנתבעת כי היא בוטחה בפוליסה "מגדל לעסק" המכסה את החבות נשוא התביעה, ומכוח הפוליסה עליה לשפותה בגין כל סכום שתחויב בו. ביחס לצדדי ג' 2-3 טענה מילובן, כי אין היא יודעת ולא היה באפשרותה לדעת מה היו הנסיבות הממשיות שגרמו לגניבה (המוכחשת על ידה), וכי נסיבות הגנבה מתיישבות יותר עם המסקנה שחברת השמירה (צד ג' 2) לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות כזו, ולפיכך עליה הראיה כי לא הייתה מצידה רשלנות שתחויב בגינה.

שנית, הארוע נשוא התביעה מוחרג עפ"י מס' חריגים בפרק "חריגים לחבות המבוטח", המפורטים ב"ג'קט" (נספח 2 לכתב ההגנה), ובכלל זה: ס' 4 לפרק החריגים לחבות המבוטח שם נאמר כי פוליסה זו אינה מכסה את חבותו של המבוטח בגין או בקשר עם נזק שניגרם לרכוש הנמצא בבעלותו ו/או בחזקתו ו/או בפיקוחו ו/או בשליטתו ו/או בהשגחתו של המבוטח הניתן לכסוי תחת הפוליסה לביטוח רכוש של המבוטח.

...

מכלול הנימוקים שפורטו בסוגיה א' לעיל, הביאו למסקנה כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות בכל הקשור לבחירת ספקי השמירה והמוקד שיספקו את שירותי השמירה לתובעת ו/או בנוגע לטענת התובעת בדבר ביצוע רשלני מצדם ו/או מצד הסייר של תפקידם כשומרי המתחם בו מצוי המחסן.

סוף דבר מכל האמור לעיל נחה דעתי לקבוע כי התובעת לא הוכיחה את עילת התביעה נגד הנתבעת, ולכן דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך 15,000 ₪, תוך 30 יום.

למרות דבקותה בדיעות מומחיה, התובעת אינה מיתנגדת לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, לפיו השריפה פרצה בשל "גנב זרם" הקשור לאביזר זה. באותו עניין מוסיפה כי גם לנתבעת 1 אחראיות להתקנה, שכן ידעה כי התקנת רכיב זה תדרש מטעם חברת הביטוח וכי ההתקנה אינה פשוטה או סטנדרטית ולמרות זאת לא הציעה להעזר בה בכדי לוודא שבוצעה כראוי.

אחראיות הנתבעת 1, יבואנית הטרקטור, חברת בוקמן (ישראל) בע"מ בתובענה זו עסקינן בטרקטור חדש בן 4 חודשים אשר הפגין תקלות מספר כגון התרוקנות המצבר, התחממות וגמגום המנוע, כל זאת עוד טרם התקנתה של מערכת האיכון, שהותקנה כאמור כחודש לפני המקרה.

היבואן, ככל שידע כי התקנת מערכת איתור הנה דבר שבשיגרה בישראל, וככל שידע כי בספר הרכב אין הסבר על אופן חיבור של מערכת מסוג זה, היה צריך לכל הפחות ליידע על כך את רוכש הטרקטור ולהדריך אותו כיצד לנהוג אם יידרש על ידי חברת הביטוח להתקין מערכת שכזו.

...

קבלה לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת עמדה בנטל השכנוע בגרסתה, וכי יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, לפיכך דין התביעה להתקבל.

כל זאת מביאני לכלל מסקנה כי לנתבעת 1 יש קשר סיבתי לאירוע.

באשר לנתבעת 2, מקובלת עלי חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט כי הגורם אשר חיבר באופן רשלני את "גנב הזרם" נושא באחריות לאירוע.

את הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מכניסת גלגל הטרקטור לבור, תיאר התובע כך: "... אבנר הזעיק אותי לשטח כי הטרקטור לא יכל לנסוע ואני נאלצתי לקחת אותו לפנצ'רמאכר בפרדיס. הגלגל נילקח לפנצ'ריה וצריך היה להחליף את הצמיג והחישוק. הצמיג החדש הגיע אחרי שמונה שעות והוא תיקן תיקון זמני את החישוק. חיכיתי בפנצ'ריה והחליפו אותו בטרקטור. במשך שבוע הוא חיפש חישוק משומש. אני רציתי להקטין את ההוצאות. הוא מצא חישוק. בתאריך 31.8 החליף אותו בביתי. נגרם לי נזק של 6,044 ₪ פלוס מע"מ..." (ר' צלומי הצמיג, הגלגל והחשבונית שצורפו לכתב התביעה).

טענות הנתבעת נציג הנתבעת שהופיע בפני, מר יוסף כרמלי, מפקח תשתיות באיזור הרלבנטי, טען כי זו אינה יכולה "לשים זקיף ליד כל אחד ממתקניה ולשמור עליו", והפנה לקביעה מעין זו של בית משפט השלום בחיפה בת"א 4917/05 שביט נ' אליהו חברה לביטוח, בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ ואח', בו קבע בית המשפט במקרה של נפילת אדם לגוב תיקשורת פתוח של חברת "בזק" כי בהיעדר הוכחה לכך שעובדי חברת בזק היו אלה שיצרו את המפגע ובהיעדר דיווח קודם אודותיו, לא ניתן לייחס לה אחריות אך בשל קיומו, שכן "...כידוע, "חובת זהירות מושגית הנה נגזרת משקולי "מדיניות משפטית" - שאינה, בעיקרה, אלא מדיניות חברתית הנשמעת מפיהם של בתי המשפט" המחייבת לתת את הדעת לאינטרסים שונים וביניהם אינטרס הקצאת משאבים לפיו "ככל שנוסיף ונקצה משאבים של כסף ושל כוח אדם, כך תגדל ותלך רמת הפיקוח, וכן יקטן ויילך מספר התאונות. מן העבר האחר, הקצאה גדולה של משאבים תבוא בהכרח על חשבון תחום אחר בחיים". נציג הנתבעת הוסיף וטען כי במקרה זה היתה זו חובת בעל החלקה ליידע את התובע בדבר קיומם של מפגעים אפשריים בתחומה ואף אמר: "... כולם יודעים איפה השוחות האלה.. גם בעל החלקה, בן ארי, ידע איפה השוחה וברור שהוא הוזהר שאסור לעלות עליה עם כלים כבדים. גם אם היינו עושים ביקורות זה לא היה מונע את הנזק של התובע...". עם זאת, לשאלתי השיב כי הוא אינו מכיר את בעל החלקה, כי הפעם האחרונה שבה ערכה הנתבעת ביקור במקום היתה "לפני שנה וחצי – שנתיים" בעקבות גניבת כבלים ומכסים והתקנת חדשים במקומם , וכי: "לא מופיע בחוק, לא בחובה ולא בתקדים, שאנחנו צריכים לבוא פעם בחצי שנה לבדוק את המתקנים שלנו". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונדרשתי לראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי דין התביעה להיתקבל בחלקה.

...

טענות הנתבעת נציג הנתבעת שהופיע בפני, מר יוסף כרמלי, מפקח תשתיות באזור הרלבנטי, טען כי זו אינה יכולה "לשים זקיף ליד כל אחד ממתקניה ולשמור עליו", והפנה לקביעה מעין זו של בית משפט השלום בחיפה בת"א 4917/05 שביט נ' אליהו חברה לביטוח, בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ ואח', בו קבע בית המשפט במקרה של נפילת אדם לגוב תקשורת פתוח של חברת "בזק" כי בהעדר הוכחה לכך שעובדי חברת בזק היו אלה שיצרו את המפגע ובהעדר דיווח קודם אודותיו, לא ניתן לייחס לה אחריות אך בשל קיומו, שכן "...כידוע, "חובת זהירות מושגית הינה נגזרת משיקולי "מדיניות משפטית" - שאינה, בעיקרה, אלא מדיניות חברתית הנשמעת מפיהם של בתי המשפט" המחייבת לתת את הדעת לאינטרסים שונים וביניהם אינטרס הקצאת משאבים לפיו "ככל שנוסיף ונקצה משאבים של כסף ושל כוח אדם, כך תגדל ותלך רמת הפיקוח, וכן יקטן ויילך מספר התאונות. מן העבר האחר, הקצאה גדולה של משאבים תבוא בהכרח על חשבון תחום אחר בחיים". נציג הנתבעת הוסיף וטען כי במקרה זה היתה זו חובת בעל החלקה ליידע את התובע בדבר קיומם של מפגעים אפשריים בתחומה ואף אמר: "... כולם יודעים איפה השוחות האלה.. גם בעל החלקה, בן ארי, ידע איפה השוחה וברור שהוא הוזהר שאסור לעלות עליה עם כלים כבדים. גם אם היינו עושים ביקורות זה לא היה מונע את הנזק של התובע...". עם זאת, לשאלתי השיב כי הוא אינו מכיר את בעל החלקה, כי הפעם האחרונה שבה ערכה הנתבעת ביקור במקום היתה "לפני שנה וחצי – שנתיים" בעקבות גניבת כבלים ומכסים והתקנת חדשים במקומם , וכי: "לא מופיע בחוק, לא בחובה ולא בתקדים, שאנחנו צריכים לבוא פעם בחצי שנה לבדוק את המתקנים שלנו". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונדרשתי לראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

בת"ק (עכו) 42612-04-16 אהרון נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נכתבו ע"י בית המשפט הדברים הבאים, והם נכונים בעיני: "... על חברת בזק, כמי שעוסקת באופן בלעדי במדינת ישראל בהקמת תשתיות תקשורת ותחזוקתן, חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית, ובנסיבות אלו אף חובה מוגברת, לוודא כי הרכוש אותו היא מתקינה ובו היא עושה שימוש יהיה תקין ומתוחזק כראוי, שאם לא כן הוא עלול אף לסכן חיי אדם... מן העובדה כי נציג החברה לא הציג בביהמ"ש נוהל סדור של מעקב וטיפול תקופתיים בעמודי תקשורת וכבלים, רכוש אשר עלול לגרום לנזקים ומקרה זה יוכיח - עולה המסקנה האחת האפשרית כי בזק לא עמדה בחובותיה אלה, אלא חרגה מהן באופן מהותי וללא הצדק חוקי". ור' גם פסק הדין שניתן על ידי בת"ק (חדרה) 34158-04-16 גנאים נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ. מאחר שלדעתי מדובר במקרה בו הפרה הנתבעת את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית שלה כלפי הציבור, אך גם התובע כשל בכך שלא בדק את החלקה ולא סייר בה לפני שהכניס את העובד והטרקטור שלה לעבוד בה, אני סבורה כי יש לחלק ביניהם את האחריות לתאונה שארעה, כך שהנתבעת תישא ב- 65% מן האחריות והתובע ב- 35% הנותרים.

סוף דבר, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת לפצות את התובע ב -65% מסך נזקיו המוכחים, דהיינו בסכום של 3,282 ₪ (המהווה 65% מעלות התיקון ללא מע"מ שכן מדובר בכלי עבודה).

בתביעתה, אשר הוגשה בתאריך 29.3.2011, עותרת לחייב את הנתבעים בתשלום נזקים בגין גניבת טרקטור ושריפתו, תשלום רווחים בגין עשיית שימוש בטרקטור שלא כדין, אי תשלום דמי שכירות בגין השמוש בטרקטור, ונזקים לרכב אחר של התובעת – אירועים אשר ארעו בשנת 2004.

כנטען, טרם ארוע השריפה הונפקו חשבוניות בגין ההסכם אשר לא שולמו, על ידי חברת חופר בונה/חברת האחים ברג'ס: 29.1 חשבונית מספר 32, מתאריך 27.4.2004, בגין עבודת הטרקטור בחודש מרץ 2004, בסך של 9,588 ₪; ערכו של סך זה ליום הגשת התביעה, הנו סך 21,571 ₪.

בנסיבות אלה, אין להשית על הנתבעים את העלויות הנילוות הנטענות בקשר עם פינוי הטרקטור, גרירתו וכיו"ב. אוסיף כי, כך או כך, לתובעת אין אלא להלין על עצמה, בשל מחדלה לבטח את הטרקטור.

...

לאור האמור, אף בשל טעמים אלה דין התביעה להידחות.

משלא עשתה כן, דין תביעתה אף בענין זה להידחות.

סיכום לאור האמור, התביעה נדחית.