המסמך שעליו חתם הנתבע, שבו הוא כביכול מכיר בחוב בגין הלוואות, מהוה, למעשה, התחייבות להחזיר את ההישתתפות העצמית ששילמה ימית במסגרת התביעה הנזיקית, מתוך הפיצויים שתשלם חברת הביטוח של ימית לנתבע בתביעתו הנזיקית.
זאת ועוד, גירסתו של הנתבע שלפיה כשחתם על המסמך, היה מצוי בעמדת נחיתות מול התובע, בשל קיומם של יחסי עובד-מעביד, נשללה על ידו למעשה מפורשות בחקירתו הנגדית, ו"הפכה" לגירסה אחרת, שלפיה נידרש לחתום על מיסמך שבו הוא מתחייב להשיב לתובעת את סכום ההישתתפות העצמית ששילמה במסגרת התביעה הנזיקית, וזאת לצורך קבלת אישורו של התובע לגבי תביעתו הנזיקית (ר' עדותו מעמ' 10 ש' 22 עד עמ' 11 ש' 2).
שלישית, הנתבע לא הבהיר מה היה מעמדו של התובע באישור החבות, שכן בתביעה הנזיקית היו גורמים רבים נוספים: חברת הביטוח של ימית, חברת הבטיחות בעבודה, חברת הביטוח של האחרונה, עורכי הדין של כל הנ"ל ובית המשפט.
התובע אמנם לא הגיש, לאחר שעלתה הטענה האמורה בכתב ההגנה, את פוליסת הביטוח, או מיסמך אחר, שמהם ניתן היה ללמוד מהו גובה ההישתתפות העצמית, דבר הפועל לחובתו.
עם זאת, כספים אלה הועברו לנתבע (ולא בכיוון ההפוך), ולכן אין בהם כדי לשנות את תוצאת דיון זה. כמו כן, תשלומים אלה בוצעו על ידי ימית ואילו התובע טען כי הלווה לנתבע כספים באופן פרטי, טענה הנתמכת כאמור במסמך האמור שעליו חתם הנתבע.
...
אינני מקבל גם גרסה זו, שלפיה ההתחייבות במסמך היא למעשה להחזיר את ההשתתפות העצמית האמורה, ואינה התחייבות להחזיר את סך ההלוואות כפי שרשום במסמך.
אין אני מקבל גרסה זו. ראשית, הנתבע לא הציג כל מסמך אשר נשלח לביטוח הלאומי, שממנו ניתן ללמוד על קשר כרונולוגי או אחר בין הדברים.
סיכומו של דבר התביעה מתקבלת והנתבע ישלם לתובע סכום של 30,500 ₪.
