תביעת חברה לייבוא מקביל כנגד רשות המיסים בגין מיסי ייבוא

בעקבות הודעות הגירעון כאמור , הוגשו התביעות שבפניי נגד רשות המסים בטענה כי יש להורות על בטלות הודעות הגירעון מנימוקים שונים וכנגד החברה – הנתבעת 2 ומנהליה בטענה כי התובעים שילמו את מלוא הסכום שדרשה החברה עבור העסקה על פי תחשיב שביצעה החברה במועד ביצוע העסקה .לכן, ככל שרשות המסים דורשת תשלום נוסף בגין אותה עסקה, הרי שלטענת התובעים ,על החברה לשאת בעלויות אלה ולא המזמינים, שכן החברה היא שביצעה את הפעולות הנדרשות לייבוא הרכבים ובתוך כך פעלה מול המכס לצורך שיחרור הרכבים.

מסמכים אלה מתקבלים בישראל במקביל להגעת הרכב לנמל בישראל .את המשך הפעולות לטובת שיחרור הרכב מהנמל מבצע עמיל המכס.

משכך נוכח הנסיבות שהתבררו בפני בית המשפט בהליך זה הן על פי עדויות כלל הגורמים שהיו מעורבים בפעולות שנדרשו לצורך ייבוא הרכבים ותשלום המסים בגין רכבים אלה מסקנתי היא כי המקרה שבפניי מצדיק את חיובם האישי של הנתבעים 3-4 כבעלי מניות על אף שעל הפניות ההסכמים וההסכמות שבין הצדדים נעשו בין התובעים לבין החברה, אלא שהעובדה כי בהליך הייבוא נעשו פעולות שיש בהן כדי להצהיר הצהרות שוא בפני רשויות המס, מביאה למסקנה שאין בסיס להותרת המסך שבין הנתבעים 3-4 לבין החברה.

...

אשר על כן אני מקבלת את טענות התובעים לכך שיש לבצע "הרמת מסך" מכוח סעיף 6 לחוק החברות ומחייבת את הנתבעים 3-4 בסכום שנדרשו התובעים לשלם כהפרשי מס יחד עם חיוב החברה בתשלומים אלו.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד בגין הפרת ההסכם שכרתו עם כל אחד מהתובעים .אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים 2-4 לשלם לתובעים ביחד ולחוד לתובעים את התשלומים שנדרשו התובעים לשלם בשל הפרשי מס בעקבות הודעות גירעון שנשלחו אליהם על ידי רשויות המסים בקשר עם ייבוא אישי של הרכבים שביצעו התובעים באמצעות החברה.

התוצאה היא שמחייבת את הנתבעים 2-4 לשלם לתובעים לפי הפירוט כדלקמן ובצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מהתאריך הנקוב בהסכם הפשרה בין התובעים לנתבעת 1 בהתייחס לכל אחד מהתובעים בנפרד ועד התשלום בפועל : לתובע 1 סכום של 298,993 ש"ח, לתובעת 2 סכום של 145,620 ש"ח ולתובע 3 ישלמו סכום של 246,611 ש"ח. בנוסף מחייבת את הנתבעים 2-4 ביחד ולחוד בהוצאות התובעים ושכר טרחת עו"ד בסכום של 54,000ש"ח, דהיינו 18,000 ש"ח לכל אחד מהתובעים בכל אחד מהתיקים שבכותרת.

בדצמבר 2015 דלק מוטורס ביטלה את ההסכם עם הנתבעת 2 והנתבעת 2 היתקשרה עם חברת איילון מוטורס בע"מ, אשר הייתה יבואנית מקבילה בין היתר של רכבי פורד (לאחר תיקון כתב התביעה נתבעה כנתבעת 4, להלן: "איילון מוטורס") ואז הציעו הנתבעים לתובע להמיר את המאזדה בפורד מוסטנג שתייבא עבורו איילון מוטורס וזאת בתוספת של 65,000 ₪.

הרכב הגיע לארץ אולם בשל חקירה של רשות המיסים בעיניין איילון מוטורס, לא ניתן היה לשחררו מן המכס ועל כן איילון מוטורס הבהירה לנתבעת 2 שלא תוכל לספק את הרכב והשיבה לה את הסכום שהועבר אליה כמקדמה.

במצב זה, כשהעיזבון של מר שבדרון ז"ל בפועל לא נתבע (כפי שפורט לעיל, הוגשה תביעה כנגד היורשות, אולם לא נעשה דבר בעיניין הנתבעת 5 ובהסכמת התובע נדחתה התביעה כנגד הנתבעת 6), לא מצאתי כי נכון יהיה לחייב את הנתבע 1 במלוא הנזק שניגרם לתובע.

...

הנטל להוכיח כוונה כזו כבד ואני סבורה כי לכל היותר ניתן לייחס לנתבע 1 רשלנות בניהול ענייני הנתבעת 2, או אדישות לתוצאות הניהול הלקוי, אולם לא מצאתי כי הנתבע 1 במכוון ביצע תרמית.

אני סבורה כי ניתן לתת פסק דין כנגד הנתבעת 2 על מלוא סכום התביעה בין שהייתה מיוצגת כדין בהליך זה על ידי ב"כ הנתבע 1 ובין שלא.

אני סבורה כי לאור העובדה שהוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 2 על ידי ב"כ הנתבע 1, עוד בטרם נפטר מר שבדרון ז"ל, סביר לקבוע כי הוא ייצג כדין את הנתבעת 2.

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט ג' היימן) מיום 17.9.2021, לפיו נדחתה תביעתו של המערער נגד רשות המסים והוא חויב בהוצאות המשיבה בסך 55,000 ₪.

בהסתמך על הצהרת המערער, חויב הייבוא במס קניה, מס ערך מוסף ואגרות בסך 137,423 ₪.

עוד נטען, כי הסכום ששולם תמורת הרכב נמוך מעלותו כפי שחושבה על ידי המשיבה, ומשכך, מה טעם לטופ גיר לעסוק בייבוא אישי או תיווך אם אין רווח בצידו? ל"תמיהה" זו השיב כב' השופט היימן : "הנקודה הזו היא חשובה גם משום שהיא מספקת מענה טוב לתמיהה, תמיהה רבתי הייתה זו, שהעלה כתב-התביעה: 'היעלה על הדעת כי טופ גיר מוטורס תבצע שירותים אלו בעבור תמורה הנמוכה מ-5,000 ₪?' (פסקה 16 לכתב-הטענות). על כך אומר שתיים: ראשית, לפי עדותו של מר מימון, יעלה-גם יעלה. הייתה זו עמלה סבירה בהחלט. שנית וחשוב מכך, ממכלול-הראיות נהיר כי טופ גיר לא התכוונה להסתפק ברווח, שזהו שיעורו. את היתרה תוכנן לגזול מן המדינה באמצעות דיווח כוזב לרשות-המסים, שיצמיח שומה נמוכה ממה ששילם התובע לידיה של טופ גיר עבור רכיב זה ויאפשר לחברה להותיר בידיה את שניטל מן הציבור." עוד יצוין, כי המשיבה לא ציינה את עלות הרכב מהרהורי ליבה, אלא בהסתמך על ספרי טופ גיר, מהם עולה שהועברו לספק 70,000 דולר בגין עסקה זו. עד התביעה שהציג עצמו כאיש קשר בין המערער לבין טופ גיר, והפגין ידע מופלג בנושאים מסוימים, וחוסר ידע בשאלות בלתי נוחות, טען כי הסכום נרשם בטעות בספרי טופ גיר ושמדובר בתשלום עבור שני כלי רכב.

בהודעת העירעור, חולק ב"כ המערער גם על ההחלטה שלא לקבל בקשתו לגילוי מסמכים ביחס לכל המכוניות מסוג זה, ודגמים מקבילים שיובאו לארץ בייבוא אישי.

...

לסיכום נקבע, כי ערכה של המכונית המסוימת לצורכי ביטוח, על תוספותיה המיוחדות, 385,000 ₪.

לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערער ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ₪.

חלק ראשון – פתח דבר כללי מהות פסק הדין והסעדים הנדרשים עניינו של פסק דין זה הוא תביעת חברה העוסקת בייבוא מקביל של כלי רכב כנגד רשות המיסים.

התביעה הוגשה בגין מיסי ייבוא שהוטלו על התובעת.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל אני דוחה התביעות למתן סעד הצהרתי.

לצד זאת אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 141,496 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4/5/2021 ועד למועד התשלום בפועל.

באשר לחיוב בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד - לאור תוצאת ההליך לפיה חלק מהסעדים הנתבעים נדחו, ולמעשה התביעה בת"א 21649-09-20 נדחתה במלואה ומנגד חויבה הנתבעת בתשלום – אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

במקביל, הנאמן ביצע חקירות, ולשם כך ביקש לדחות את הדיון שנקבע , ובית המשפט נעתר לבקשה זו (החלטה מיום 26.6.22).

לפי הממצאים, המערער דיווח שהסחורות שהיו בחברות שהוא ניהל בעבר נילקחו על ידי ספקים טרם מתן הצוו לפתיחת ההליכים, ומניות החברות נמכרו לצדדי ג' תמורת סכומים של 25,000 ₪ חברה אחת ו- 17,000 ₪ חברה אחרת (סכום ששולם לרשויות המס בגין חוב של החברה).

המערער חזר על התגובה שלפיה הזכאית למזונות חייבת לו כספים וכי בדעתו להגיש תביעה בנושא המזונות לערכאה המוסמכת.

לא בנקל תתערב ערכאת העירעור בהחלטות בית המשפט של חידלות פרעון (ראו: רע"א 5960/21 רפאל ב.ד. ייבוא ושיווק בע"מ נ' וייגמן (24.10.21) – פסקה 10 לפסק הדין, רע"א 1688/19 לוי נ' הכונס הרישמי (6.3.19) – פסקה 11; רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרישמי (16.10.2018) – פסקה 14).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובתיק בית המשפט קמא, ומכוח סמכותי לפי תקנה 138 (א) (1) ו- (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, מצאתי כי דין הערעור להידחות אף בלא קבלת תגובה.

קביעת מהימנותו של המערער היא בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, שהתרשמה ממנו, הממצאים שפורטו לעיל היו בפניה ולא מצאתי כל פגם במסקנה שאליה הגיע בית המשפט קמא.

לטענת המערער בנושא התמונה, בית המשפט קמא לא זקף לחובת המערער את תגובתו להצגת התמונה, וביסס את מסקנתו על הממצאים והתשובות המתחמקות של המערער שהיו לפני כן, ובדין עשה כן. סיכום לאור האמור, אני מורה על דחיית הערעור.