הנתבע הציג עצמו בהסכם התיווך כמי שהיה הזכיין היוצא של רשת "קפה קפה", כאשר בפועל התברר לתובעת בדיעבד כי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הייתה הזכיינית מול רשת "קפה קפה", אשר מכרה את זכויותיה ברשת לזכיין הנכנס, הנתבעת 4.
בנסיבות אלה, הגישה התובעת את התביעה בהליך זה.
טענות הנתבעים
הנתבע הוא בעליה ומנהלה של הנתבעת, שהייתה זכיינית של רשת "קפה קפה" בנכס שהושכר לה ברחוב דיזינגוף 247, תל אביב-יפו.
התובעת מצאה זכיין חדש שאושר על ידי רשת "קפה קפה" שיכנס בנעליה של הנתבעת כנגד תשלום דמי פינוי בסך 250,000₪.
סכום העמלה שלה זכאית התובעת
דמי תיווך בגין השכירות
הנתבעים ניסו לטעון כי התובעת אינה זכאית לעמלת תיווך בגין שכירות, שכן הנתבעים לא היו שוכרים בנכס, אלא זכיינים של "קפה קפה". מדובר בטענה מתממת וחסרת תום לב, שכן חרף היות הנתבעים זכיינים של "קפה קפה", הם היו מחוייבים בתשלום דמי השכירות עבור הנכס בדיזינגוף במסגרת הזיכיון, כאשר במסגרת העברת הזיכיון הועברה גם חובת תשלום דמי השכירות מהנתבעים, הזכיין היוצא, אל הנתבעים 3 ו-4, הזכיין הנכנס.
...
אינני מקבל את טענת הנתבעים בעניין זה, שגם היא מהווה ניסיון לשינוי חזית ולהעלאת טענה חדשה במהלך הסיכומים.
בע"א 539/92 מטלוב זקן נגד דוד זיזה (פורסם בנבו, מיום 8.2.94) נקבע:
"כפי שציינו בעבר [....] המבחן לפי סעיף 15 (א) סיפא לא יעשה על פי הנזק אשר נגרם בפועל, כפי שמתברר בדיעבד עקב ההפרה, ואין זה מעלה ואין זה מוריד, אם בפועל לא נגרם נזק כלשהו או אם נגרם נזק העולה על השיעור המוסכם. השאלה אינה, האם הפיצוי המוסכם גבוה או נמוך, השאלה היא, האם הפיצויים נקבעו תוך יחס סביר לנזק, שניתן היה לצפותו מראש בשעתו בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה מן הסוג שאירע בפועל [....] נראה לי כי הערכאה הראשונה הדריכה עצמה נכונה בבחינת השאלה אם יש מקום להפחית את הפיצוי המוסכם מן הטעם שנקבע "ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".
סבור אני כי הפיצוי שנקבע בגובה דמי השכירות בגובה חודש אחד (15,000 ₪), המהווה פיצוי בשיעור העולה על 30% מהעמלה הכוללת, הינו מופרז, והוא נקבע ללא כל יחס סביר לנזק שניתן לצפותו כתוצאה מסתברת של ההפרה בגין אי תשלום העמלה.
סוף דבר
אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד וכל אחד מהם לחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
81.1.