תביעת זכיין נכנס נגד זכיין יוצא, רשת ומשכירים

לפניי בימ"ש תביעה כספית על סך של 318,269 ₪ אשר הגישה התובעת- גב' לירז כתר (להלן : "הזכיינית") נגד רשת קפה קפה ישראל בע"מ (להלן: "הרשת"), היועץ המשפטי של הרשת, עו"ד שי עובדיה (להלן: "עו"ד עובדיה") וחברת רני צים מרכזי קניות בע"מ (להלן: "המשכירה") המנהלת והמפעילה של מיתחם מסחרי בשם "צים סנטר" בעיר בית שאן (להלן: "המיתחם"), זאת בגין הסכם זיכיון שנחתם בין התובעת לבין הרשת.

כתב תביעה הזכיינית טענה בכתב התביעה כי הרשת הטעיתה אותה עובר לחתימת הסכם הזיכיון על ידי הסתרת עובדות מהותיות כגון הפרת הסכם השכירות בינה לבין המשכירה וגם המשכירה לא הביאה לידיעתה מידע זה. כמו כן, נטען כי הרשת הטעיתה אותה לסבור כי כניסתה למושכר הנה על דעת המשכירה.

מר נמני העיד בעמוד 51 משורה 1 כי בחודש מאי הרשת "שילמה את מה שהיינו צריכים לשלם" למשכירה וזו "לקח את המקום עובדה שלא תבעו אותנו". מר נמני העיד שגם הסכמה זאת הושגה בעל פה. מר נמני נישאל ע"י המשכירה בעמוד 52, מדוע הרשת לא הרגיעה את המשכירה, בטרם הזכיינית יצאה מהמושכר, ע"י מתן הבטחה כי הרשת תעמוד בכל התחייבויות הזכיינית כשוכרת.

...

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, והתביעה שכנגד נדחית.

התביעה כנגד הרשת מתקבלת באופן חלקי, כך שבימ"ש קובע שההסכם בוטל כדין ומחייב הרשת לשלם לזכיינית הסך של 105,600 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התובענה ועד מועד התשלום בפועל, מהם 10,000 ₪ ביחד ולחוד עם המשכירה.

התביעה נגד עו"ד עובדיה נדחית, ובהתאם בימ"ש מחייב את הזכיינית לשלם לעו"ד עובדיה שכ"ט ב"כ בסך של 12,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

הנתבע הציג עצמו בהסכם התיווך כמי שהיה הזכיין היוצא של רשת "קפה קפה", כאשר בפועל התברר לתובעת בדיעבד כי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הייתה הזכיינית מול רשת "קפה קפה", אשר מכרה את זכויותיה ברשת לזכיין הנכנס, הנתבעת 4.

בנסיבות אלה, הגישה התובעת את התביעה בהליך זה. טענות הנתבעים הנתבע הוא בעליה ומנהלה של הנתבעת, שהייתה זכיינית של רשת "קפה קפה" בנכס שהושכר לה ברחוב דיזינגוף 247, תל אביב-יפו.

התובעת מצאה זכיין חדש שאושר על ידי רשת "קפה קפה" שיכנס בנעליה של הנתבעת כנגד תשלום דמי פינוי בסך 250,000₪.

סכום העמלה שלה זכאית התובעת דמי תיווך בגין השכירות הנתבעים ניסו לטעון כי התובעת אינה זכאית לעמלת תיווך בגין שכירות, שכן הנתבעים לא היו שוכרים בנכס, אלא זכיינים של "קפה קפה". מדובר בטענה מתממת וחסרת תום לב, שכן חרף היות הנתבעים זכיינים של "קפה קפה", הם היו מחוייבים בתשלום דמי השכירות עבור הנכס בדיזינגוף במסגרת הזיכיון, כאשר במסגרת העברת הזיכיון הועברה גם חובת תשלום דמי השכירות מהנתבעים, הזכיין היוצא, אל הנתבעים 3 ו-4, הזכיין הנכנס.

...

אינני מקבל את טענת הנתבעים בעניין זה, שגם היא מהווה ניסיון לשינוי חזית ולהעלאת טענה חדשה במהלך הסיכומים.

בע"א 539/92 מטלוב זקן נגד דוד זיזה (פורסם בנבו, מיום 8.2.94) נקבע: "כפי שציינו בעבר [....] המבחן לפי סעיף 15 (א) סיפא לא יעשה על פי הנזק אשר נגרם בפועל, כפי שמתברר בדיעבד עקב ההפרה, ואין זה מעלה ואין זה מוריד, אם בפועל לא נגרם נזק כלשהו או אם נגרם נזק העולה על השיעור המוסכם. השאלה אינה, האם הפיצוי המוסכם גבוה או נמוך, השאלה היא, האם הפיצויים נקבעו תוך יחס סביר לנזק, שניתן היה לצפותו מראש בשעתו בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה מן הסוג שאירע בפועל [....] נראה לי כי הערכאה הראשונה הדריכה עצמה נכונה בבחינת השאלה אם יש מקום להפחית את הפיצוי המוסכם מן הטעם שנקבע "ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". סבור אני כי הפיצוי שנקבע בגובה דמי השכירות בגובה חודש אחד (15,000 ₪), המהווה פיצוי בשיעור העולה על 30% מהעמלה הכוללת, הינו מופרז, והוא נקבע ללא כל יחס סביר לנזק שניתן לצפותו כתוצאה מסתברת של ההפרה בגין אי תשלום העמלה.

סוף דבר אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד וכל אחד מהם לחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 81.1.

סניף מוריה, נשוא התביעה, הופעל באותו מקום במשך 7 שנים על ידי זכיינית בשם א.צ. שני הר הכרמל בע"מ (להלן "חברת א.צ. שני"), באמצעות מר אלי עשור, אשר הפעיל סניף נוסף של הרשת בקניון בנצרת עילית.

סעיף 1 להסכם זה קובע, כי "הסכם הזיכיון אשר יחייב את החברה והזכיין הנכנס ביחס לבית הקפה יהיה הסכם הזיכיון מיום 3.9.2012 להפעלת בית הקפה במיתחם דודג' בנצרת שנערך ונחתם בין החברה לבין הזכיין היוצא כאמור בהסכם הזיכיון המצ"ב כנספח א' להסכם זה המהוה חלק אינטגראלי מהסכם זה (להלן "הסכם הזיכיון") ובכפוף לשינוים המפורטים להלן אשר יהווה חלק ממנו".

התובעת סרבה לדרישת הנתבעים לשלם להם תמורה בשיעור של 90% מהשקעותיהם כנגד מסירת הנכס לידיה לצורך הפעלתו על ידי זכיין אחר מטעמה, ואילו הנתבעים סרבו להצעתה של התובעת, על בסיס סעיף 2.2 להסכם, להעביר לידיה את המושכר ללא כל תמורה.

...

למעט הצהרות סתמיות של מר כהן, לא הוכח דבר בעניין זה. אני דוחה, אפוא, את טענותיה של התובעת במישור זה. סיכומה של נקודה זו, הפיצוי המגיע לתובעת עקב הפרת הסכם הזכיינות מסתכם לסך של 188,455 ₪ (כולל מע"מ).

סיכום לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 188,455 ₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת את אגרות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 28,000 ₪.

כתב התביעה בתביעת הזכיין התובע (להלן: "הזכיין") הגיש ביום 23.7.17 כתב תביעה נגד הנתבעת מס' 1 חברה פרטית המפעילה בישראל רשת של בר-טוסט-נקניק הידועה בשמה המסחרי "גולדות'' (להלן: "הרשת"), הנתבע מס' 2, מי שהתקשר עם הרשת ביום 14.4.15 בהסכם זכיינות (להלן: "בני" או "הזכיין היוצא" או "המוכר") לפתיחת סניף של הרשת בקומת הקרקע בבניין המצוי ברחוב רוטשילד 83 בראשון-לציון, והידוע כגוש 3926 חלקה 106 (להלן: "הנכס") ומכר לו הזכות כלפי הרשת בחודש ינואר 2016, ונתבעים 3 ו- 4, מי שהשכירו לו הנכס (להלן: "המשכירים").

ג'קי נישאל ע"י הזכיין בעמוד 171 שורה 21 מדוע התביעה לשכר דירה הוגשה רק נגד הזכיין ועל כך ענה כלהלן: "העד,מר אלמקיאס: אני דוגל בשלום, ניסיתי רבות לדבר עם רמי כדי להגיע להסדר ולרדת מהפרק, אמרנו לו 'לנו אין עניין איתך, אם יש לך בעיניין (לא ברור) עם ''עוצמה'' שחתמת והכשילו אותך, ונתנו לך להיכנס לאיזה חוזה מסוים, אנחנו לא אמורים להיות בתוך הסרט הזה. יש לנו שכר דירה, אתה חתמת עליו בעניים פקוחות, הלכתי איתך, עזרתי לך, בכל דרך שרצית הייתי לצידך, תן לנו את השכר דירה של החודשיים, נפנה לך את המקום, לא צריך עד סוף השנה, עד סוף התקופה, על מה שאתה מחויב, אני אכמת לך את הנזקים לכמה שאפשר. כל פעם," וראו התשובה לשאלת הרשת בעמוד 180 שורה 1: "ת: לא ראיתי מחלוקת בשיחות שלנו עם ''עוצמה''." ביהמ"ש לא מצא בתשובות מענה עינייני.

...

אז כשאני נמצא בעירייה וברישיון עסקים שאמרו לי שאני בתהליך חוקי עד לקבלת רישיון או אי קבלת רישיון או אי קבלת רישיון בסופו של דבר אני מצהיר את מה שאומרים לי רגע.

ש אז לכאורה, לכאורה, אני שואל, מישהו אמר לכם שיש בעיה אחרי 10 שנים? ת: ידענו שבסופו של דבר, על מנת להשלים את כל התהליך, כי המקום נמצא בהשלמה של העירייה, הרשות, בתב"ע, לשינוי התב"ע בתוך המקום.

סוף דבר חיובי הרשת ביהמ"ש מחייב את הרשת (הנתבעת 1) לשלם לזכיין (התובע) ביחד ולחוד עם הנתבע 2 מחצית מסכום החזר התמורה, קרי הסך של 90,000 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

התובע 1, מתווך עסקים ונדל"ן בעיסוקו והמנהל עסקיו באמצעות התובעת 2, הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית על סך של 75,000 ₪ בעילת אי תשלום עמלת תיווך.

בהואיל השני להסכם הרכישה נרשם: "הזכיין היוצא מעוניין להעביר זכויותיו לזכיין הנכנס (הנתבע – ו.ש) בהתאם להוראות הסכם זה ובכפוף לחתימה על הסכם להחלפת זכיינים אל מול הרשת". בהואיל שלישי צוין: "והזכיין הנכנס ביצע בדיקת נאותות לעסק והוא מעוניין להכנס בנעלי הזכיין היוצא בהתאם לשינויים המוסכמים עם הרשת כפי שמפורט בנספח א' להסכם זה". בסעיף 7 בהסכם זה אף נרשם: "הזכיין הנכנס מצהיר כי הוא לוקח על עצמו את כל ההתחייבויות הנובעות מהסכם הזיכיון והסכם השכירות וכל הקשור בהפעלת הסניף והוא יחוב בהם החל מהמועד הקובע." בסעיף 8 בהסכם זה, לאחר הצהרת הנתבע כי בדק בעצמו את כל הנתונים הרלוואנטיים המפורטים בסעיף זה, מצהיר הנתבע לא תהיה לו כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה כלפי הרשת ו/או מי מטעמה בקשר עם הסכם השכירות ו/או הסכם הזיכיון ו/או בקשר למצבו של בית הקפה ו/או הזכויות המועברות ו/או מצבו ו/או תקינותו של הציוד או המלאי וככל שקיימות לו כזו הוא מוותר עליה באופן סופי מוחלט ובלתי חוזר.

...

הפגישה, מעיד הנתבע, לא התקיימה בסופו של דבר בשל הקורונה וכי תנאי העסקה שונו באופן משמעותי בעקבות משבר הקורונה שהביא את סגירת העסק הנמכר בסופו של דבר.

אשר על כן, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 75,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (31.12.2021) ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.