תביעת זכויות עובד בפירוק תאגיד לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי

יחד עם התובענה הגישה המתנגדת בקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית[footnoteRef:12] ובה ביקשה את הסעד האמור – החזר שכר טירחה שנגבה שלא כדין – בשמם של חברי הקבוצה - אותם 683 הפרטים אשר הוחתמו על התחייבות לתשלום שכר טירחה על פי המנגנון שנקבע בהסכם הפשרה, ושילמו שכר טירחה וגמול לתובע המייצג מתוך הכספים ששילם המוסד לביטוח לאומי על בסיס התביעות שהוגשו בשמם, במסגרת פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, שעניינו ביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ופרוק תאגיד.

על פי פרק י"ד לחוק, "גמלאות הוראות מיוחדות" – פקיד התביעות הוא המחליט ביחס לזכאות לגימלה, (סעיף 298 לחוק); והזכאות לגימלת כסף – אינה ניתנת להעברה שעבוד או עיקול בכל דרך שהיא (סעיף 303 לחוק).

...

לאור האמור, ראוי פסק דינו של בית הדין קמא להיבטל מחוסר סמכות, ודין התובענה הייצוגית שהוגשה אליו – להידחות.

סוף דבר אם תשמע דעתנו, יבוטל אישור התובענה הייצוגית על כל המשתמע מכך כאמור.

סוף דבר על דעת רוב חברי ההרכב ובניגוד לדעתו החולקת של הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן, נדחים בזאת ערעור התובע המייצג ובא כוחו והערעור שכנגד שהגישה המתנגדת, והכל כאמור בעמדת השופט משה טוינה.

לטענת המוסד לביטוח הלאומי, במסגרת הסדר הנושים קיבלו העובדים מקופת ההסדר סכומים העולים על גובה הגמלה שהייתה משולמת על-ידי המוסד לביטוח לאומי לפי פרק ח' לחוק במקרה של פירוק החברה, ועל כן, ממילא אין לעובדים עילת תביעה אישית כלפיו.

בע"א 10961/04 המוסד לביטוח לאומי נ' גוטר (2006) נדונה השאלה האם גימלה לפי פרק ח' שבחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995, שעניינו זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד, ובו עסקינן אף כאן, חלה גם על דמי הודעה מוקדמת, ובית משפט זה אישר את הכרעתו של בית המשפט המחוזי כי התשובה לכך חיובית, שלא כדעת הביטוח הלאומי.

...

לעומת זאת, הודיעו הנאמנים כי אם לא תיפתר המחלוקת שהתגלעה עם קבוצת הספקים הגדולים, וזו תעמוד על ההסתייגות שהעלתה בדבר ויתור על סכום של 20 מיליון ש"ח לטובתה, הרי שהתוצאה היא כי ההצעה להסדר נושים לא התקבלה ברוב הנדרש באסיפות הנושים (סעיפים 17-16 לדו"ח מטעם הנאמנים מיום 11.10.2005, בש"א 21950/05).

בנוסף, אף אם אניח כי שיקול זה הינו בעל משקל מסוים, הרי שנוכח מכלול הטעמים שפורטו לעיל, והקשיים הרבים הטמונים בקבלת עמדת הנאמנים בדרך של קביעה שיפוטית, סבורני כי על הסוגיה לבוא לפתחו של המחוקק, אשר ייתן עליה את דעתו ויקבע בחוק מהו הפתרון הנכון לדעתו.

על-פי הטענה, הרחבת הזכאות לגימלה להליכי שיקום והבראה תמנע מצב בלתי רצוי זה. אין בידי לקבל טעם זה להרחבת הזכות לגימלה.

ברם, אין מקום לעשות זאת בדרך של קביעה שיפוטית בשל היות המוסד לביטוח לאומי "כיס עמוק". סיום סוף דבר, לדעתי אין לחייב את המוסד לביטוח לאומי בתשלום גימלה לעובדיה של חברה שניתן לגביה צו הקפאת הליכים ושאושר בעניינה הסדר נושים, בלא שניתן לגביה צו פירוק.

כלומר, מסעיף 183(א) הנ"ל עולה, כי הגימלה לה זכאי עובד מורכבת משכר עבודה ומפיצויי פיטורים, כמפורט שם. סעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי קובע ומבהיר מהו "שכר עבודה" בכל הנוגע לאותה גמלה המשולמת על ידי המל"ל לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, כדלקמן: "שכר עבודה" – "כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, לרבות סכום שלפי כל דין רואים אותו כשכר עבודה ולהוציא תגמול לפי פרק י"ב אך לא יותר מהסכום הבסיסי כפול חמש. פחת שכר העבודה של עובד משכר המינימום שלו הוא זכאי לפי חוק שכר מינימום, יהיה שכר העבודה שכר המינימום האמור". סעיף 1 לחוק הגנת השכר מגדיר "שכר עבודה" כך: "לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו". כמו כן, "חוב שכר עבודה" מוגדר בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי כך: "לרבות סכום שנוכה משכרו של עובד שלא על פי חיקוק על מנת להעבירו לאדם שאינו קופת גמל ולא הועבר לתעודתו". למען השלמת התמונה ועל אף שרכיב פצויי הפיטורים אינו במחלוקת בעניינינו, אציין כי "פצויי פיטורים" מוגדרים בסעיף 180 לחוק הביטוח הלאומי כ: "פצויי פיטורים המגיעים מכוח חוק פצויי פיטורים או מכוח הסכם קבוצי". להרחבה בסוגיה זו, ראו: ע"א 10961/04 המוסד לביטוח לאומי נ' גוטר ואח' (נבו 4.9.2006) – שם גם נקבע כי "שכר עבודה" כולל גם "דמי הודעה מוקדמת" בגין פיטורים עובר לפירוק התאגיד.

המל"ל טען בהקשר זה כי הגשת תביעת חוב על ידי העובד בגין כל אחת מהחברות בה הוא הועסק, היא ניסיון של העובד לעקוף את הוראות סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי על ידי קבלת גמלה נוספת מהמל"ל. המל"ל אף היטיב לצטט מתוך החלטת כב' הנשיא (בדימוס) אורנשטיין בפר"ק 46384-07-18 גוהר נ' פריס ניו יורק פריס בע"מ ואח' (נבו 22.5.2019) (להלן: "עניין פריס ניו יורק"), שם דובר במקרה שבו התברר שבעל השליטה בחברה פעל קודם באמצעות חברה אחרת בשם "לוד אל בע"מ" ובשלב מסוים העביר את הפעילות לחברה הנוכחית שמבוקש לפרקה, כאשר שתי החברות הן חידלות פרעון: "עסקינן בדפוס היתנהלות בעייתי של גורם המנהל פעילות באמצעות חברה שמעסיקה עובדים, אינה עומדת בהתחייבויות ובגדר אלה מבצע את ההפרשות לעובדים, בהמשך מעביר את הפעילות לחברה אחרת וכן הלאה.

...

וכך נכתב: "אבקש לחדד כי פועלו של סעיף 30 (א), בהתקיים הנסיבות המנויות בו, הוא במתן הגנה לעובד על ידי הרחבת מעגל הנתבעים האפשריים, קרי הן מעסיקו הקודם והן מעסיקו החדש. מסקנה זו עולה בירור הן מלשון הסעיף ("אחראי גם המעסיק החדש") והן מנוסח כותרת השוליים של הסעיף הנותנת ביטוי להיות המעסיק החדש בגדר ערב לחובות של המעסיק הקודם ("ערבות מעסיק חדש לחוב קודמו").

יחד עם זאת, המל"ל לא הניח לפני תשתית עובדתית מבוססת ומוצקה המלמדת על פעולות שביצע העובד כדי לנצל את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת על ידי קבלת כספים בשל כך מהמל"ל. כך, המל"ל לא הראה בראיות כי נרקמה מזימה כלשהי של העובד יחד עם איזה מנושאי המשרה או בעלי המניות העומדים מאחורי החברות המדוברות, על מנת לסייע לעובד לקבל זכויות נוספות מהמל"ל. במצב הדברים הקיים בו אין לפני עדות כזו או אחרת לכוונה מצד העובד להשתמש באופן בלתי תקין במנגנון האישיות המשפטית הנפרדת לטובת קבלת זכויות נוספות מהמל"ל, אין בידי לקבל את עמדת המל"ל בעניין זה. כדרך אגב, אציין כי מצב כזה שבו עובד ומעסיק פועלים בצוותא חדא במטרה להגדיל את הסכומים להם יהיה זכאי העובד על פי דין, יכול להיות למשל במקרה שבו מדובר במעסיק שבן משפחתו רשום כעובד תחת חברה שבבעלות המעסיק, ואילו המעסיק מבצע פעולות כדוגמת שינוי שם החברה המעסיקה על מנת להיטיב עם העובד לצורך מקסום מלאכותי של זכויותיו של העובד מול המל"ל ואחרים.

ברי כי אין לזקוף דרך פעולה זו לחובתו ולמנוע ממנו את זכויותיו על פי דין בשל כך. סיכום: מן המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית ערעור המל"ל תוך שאני קובעת, כדלקמן: ככל שלא שולמה לעובד גמלת מל"ל לפי סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי, המשקפת את מלוא זכויותיו בגין רצף העסקתו בחניון מלון דן בתל אביב והלוקחת בחשבון גם את תקופות העסקתו בשלוש החברות – הוא רשאי לתבוע תשלום השלמת זכויות אלה וקבלת גמלה בהתאם מהמל"ל, במסגרת הליכי הפר"ק המתנהלים בעניין מעסיקותיו הקודמות: חברת חניוני נחום (94) בע"מ; חברת וינשטיין הפעלות מסחר ושירותים בע"מ; חברת ש.א.י. חניונים 2010 בע"מ. המפרק יבחן את רכיבי השכר והסכומים שאושרו לעובד במסגרת הכרעת החוב מיום 17.9.2018 שאושרה בעניין חברה מס' 4, אל מול רכיבי השכר והסכומים שאושרו בהכרעות החוב מימים 1.3.2020 ו- 18.3.2020 בעניין שלוש החברות.

המערערת סמכה טענתה על כך שבסימן א' לפרק ה' העוסק בביטוח נפגעי עבודה, נמצא סעיף 75 המגדיר מי המבוטחים בביטוח נכות מעבודה, כך: "(א) אלה המבוטחים לפי פרק זה:

המערערת ביקשה לחזק את הרציונל הפרשני שהציגה לפרק של נכות מעבודה, באמצעות היקש מפרק ח' לחוק, הדן בביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ופירוק תאגיד.

לא מצאנו כי ההיקש שמבקשת המערערת לערוך בין פרק ה' לחוק לבין פרק ח' הדן בביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ופרוק תאגיד, יש בו כדי לשנות מן התוצאה של הליך זה. מבלי להידרש לשאלת הזכאות של אסיר לתשלום שכר עבודה באמצעות המוסד במקרה של פשיטת רגל או פירוק תאגיד של המעסיק, אשר אינה מענייננו, נציין אך כי בפרק ח' מדובר בתשלום שכר עבודה, באמצעות המוסד, כאשר זה בא בנעליו של המעסיק, ולו רק מטעם זה לא ניתן להקביל בין התשלומים.

כך גם התנאי שעניינו הוא בחינת המידתיות של הפגיעה מיתקיים; הסעיפים השוללים גמלאות מאסירים מגשימים את המטרה לשמה נחקק חוק הביטוח הלאומי – תמיכה ציבורית בנזקקים בשים לב לזכותם לקיום מינימלי בכבוד.

הכלל הוא כי יש לתת עדיפות לדיון לגופם של דברים על פני פסק דין במעמד צד אחד.הדברים נכונים שבעתיים בתביעות של מבוטחים כנגד המוסד לביטוח לאומי המבוססות על זכויות בחוק ולעיתים מצריכות ברור עובדתי.

...

טרם סיום נציין כי לא מצאנו פגם בהחלטת בית הדין קמא בדבר אי מתן פסק דין במעמד צד אחד בתיק.

אשר על כן, בהיתחשב בכך שבסופו של יום ניתן פסק דין מנומק המתייחס לטענותיהם של שני הצדדים בתיק, דין הטענה בדבר בטלות פסק הדין להידחות.

סוף דבר העירעור נדחה.

לפניי תביעת התובע לתשלום זכויותיו כעובד בפרוק תאגיד, בהתאם לפרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

תשובה חיובית לשאלה זו תוביל לדחיית התביעה, ואילו תשובה שלילית לה, תידרוש הכרעה בשתי שאלות נוספות: [א] האם צריך ויכול היה המוסד לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.2.2011 שאשרה את תביעת החוב של התובע? [ב] במקרה שתיקבע זכאות התובע לגימלה לפי פרק ח', האם יש לזכותו בריבית? טענות הצדדים התובע אינו חולק כי היה בעל שליטה בחברת מעטים כל זמן שהחברה פעלה.

גמלה מכוח סעיף 182 לחוק והזכאות לה פרק ח' לחוק, כשמו, מסדיר את זכויותיהם של עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד.

...

אולם גם לגופה דין התביעה דחייה ולכך אפנה עתה.

" צירוף הוראות אלה הביאני למסקנה שהתובע היה בעל שליטה בחברת מעטים נוכח העובדה שהחזיק ב- 25% ממניות החברה שנשלטה בידי ארבעה אנשים.

סוף דבר – על יסוד כל האמור התביעה נדחית.