תביעת השבה של מיטלטלין וכספים לאחר גירושין

לאחר משבר נוסף, הגישה האישה בשנת 2016 תביעת גירושין כרוכה.

בגילגול השני, שהחל בחודש מרץ 2018, הגיש האיש תביעה רכושית שעיקרה השבת כספים ושווי מטלטלין והשתתפות בחובות שונים, ובחודש יוני 2018 הגישה האישה כתב הגנה בו טענה שיש לדחות את תביעת האיש על הסף, וכתב תביעה שכנגד שעיקרה השבת כספים שווי מטלטלין, תשלום דמי שימוש ותשלומי נזק.

...

אם סבר האיש שבכל זאת עליה לאשר את ההצהרה, היה עליו לפנות לביה"ד, ויתכן שלאחר עיון היה מגיע למסקנה שהדבר נכלל בכלל התחייבותה.

אולם, לא ניתן כעת להאשים את האשה בכך שלא הבינה את מה שהיה מובן לאיש, ואולי גם לביה"ד שהיה מסתמך על דברי הפוסקים שציין להם כב' אבה"ד. הנימוק של כב' אבה"ד שיש אומדנא דמוכח שכוונת הצדדים היתה לפעול "מחוץ לקופסא" גם בדרך לא חלקה כדי להשיג עבור האיש את הדרכון השוויצרי אינה מקובלת עלי לחלוטין.

אלא מאי, יטען כב' אבה"ד שיש אומדנא דמוכח שהצדדים הסכימו שהאשה תעשה איזו שהיא פעולה לא מוגדרת ולא ידועה "מחוץ לקופסא". זה בוודאי ליתא, שכיצד תתכן אומדנא דמוכח על דבר שאינו מוכח ומבורר לצדדים, ואיזה שיעור יש בדבר, מי יקבע מה יחשב פעולה "מחוץ לקופסא" ומה לא. לאור כל האמור אני על משמרתי אעמודה, ומציע לחבריי שליט"א להחליט כאמור לעיל במסקנת דברי.

ביום כ"ז בשבט תשע"ז (23.2.2017) הוגשה לבית הדין תביעת המשיב להשבת מיטלטלין שלטענתו שייכים לו ולא הושבו לו ע"י המבקשת, וכמותה גם תביעתו להשבת כספים שלטענתו נאלץ לשלם בגין חובות שהשאירה האשה על הבית.

ובנסיבות העניין יש לבית הדין סמכות לידון בתביעה זו. ביום ב' בשבט תשע"ח (18.1.2018) הוגש ערעורה של המערערת על החלטה זו. בערעורה טוענת המערערת שבית הדין משולל סמכות לידון בעינייני הרכוש של הצדדים אחרי שהצדדים התגרשו.

...

ועיין עוד במה שנכתב בבג"ץ 4487/17: לאחר שבחנו את טענות העותרים, וכן את תגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

נוסיף ונאמר אף לגופם של טענותיה ואחרי העיון בכל החומר שבתיק, אף אם הייתה מוגשת בר"ע במועדים הקבועים, נראה שלא היה מקום לאשר הבקשה בנסיבות מקרה זה, לאור נימוקי בית הדין, ואכמ"ל. מסקנה לאור האמור בית הדין קובע: בנסיבות העניין בית הדין דוחה את הערעור על הסף.

ביום כ"ז בשבט תשע"ז (23/2/17) הוגשה לבית הדין תביעת המשיב להשבת מיטלטלין שלטענתו שייכים לו והמבקשת לא השיבה לו אותם, כמו גם תביעה להשבת כספים שלטענתו נאלץ לשלמם בגין חובות שהשאירה האשה על הבית שבו התגוררו הצדדים, כמו גם בגין חודשי שכירות ששולמו על ידו, בגין שכירות דירה, ועל פי ההסכם הוא לא היה מחויב להם.

בבג"צ סימה אמיר (בג"צ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול ואח') נדונה השאלה: האם בנסיבות אלה, לאחר גירושי בני הזוג, קנויה לבית הדין הרבני סמכות לידון בתביעתו הרכושית של הבעל, הנשענת על טענת הפרת הסכם הגירושין על ידי האשה? ובפיסקה 24 קבעה השופטת (כתוארה אז) פרוקצ'יה כי: לאחר הגירושין, תביעה רכושית בגין הפרת תנאי שיפוי אינה כרוכה בתביעת הגירושין, שתמה וחלפה מן העולם.

...

זהו הבסיס למסקנה גם בענייננו.

כלומר, מדובר בעילה חדשה שנולדה לאחר שסיים בית הדין את מלאכתו ברוח זו הסיק גם כב' השופט מנחם הכהן (תמ"ש 4692-07-11): בכל הנוגע לטענת המשיבה בדבר תחולתו של בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, [פורסם בנבו], על המקרה דנן, אני סבור כי לא ניתן להקיש ממנו לעניינינו אנו, שכן בבג"ץ אמיר נידונה שאלת סמכותו של בית הדין הרבני להידרש ולדון במחלוקת רכושית חדשה שנתגלעה בין הצדדים לאחר הגירושין, אשר מקורה בעילה חדשה, שאינה מענייני המעמד האישי, ושממילא לא ניתן היה לכורכה לתביעת הגירושין לכתחילה, והיא- תביעה לאכיפת תניה חוזית בעניין רכושי ממוני המצויה בהסכם הגירושין.

על כן לאור כל האמור לעיל בית הדין אינו רואה מנוס מלדחות את בקשתה זו של המבקשת, ולקבוע כי לבית הדין יש סמכות לדון בתביעה שבפניו.

תביעת הבעל להחזרת מיטלטלין שנלקחו על ידי האשה, וכספים שנמשכו על ידי האשה (דמי הלידה) למטרותיה שלה.

לאחר שמיעת הצדדים בענין זה, ולאחר העיון בחומר הרב שהומצא בפנינו בית הדין מקבל את גרסת הבעל שמדובר בתלונת שוא יזומה ומכוערת, שנועדה להרחיק את הבעל מהבית המשותף ולייצר עליונות דיונית בתביעת הגירושין והנלווה אליה (מזונות וכו') שהולכת ונרקמת בראשה של האשה.

...

אשר על כן, בהכרעות שלהלן, לא נָתַנּוּ משקל גדול לטענות אלו, על אף שלא התעלמנו מהם, והם מהווים משקל מסוים בקביעה הסופית שעיקרה הוא "פשרה הקרובה לדין". אשר על כן, תביעת האישה לכתובה ופיצויים נדחית.

אולם, אין באמור בלבד, כדי להסיק מסקנה חד משמעית באשר לשאר התביעות של הבעל, מהטעמים שלהלן.

מסקנה לאור האמור ובהתאם להלכה האומרת שבמקום שבית הדין לא יכול לעמוד על חקר העובדות או חקר ההלכה באופן חד משמעי, ובהתחשב בנסיבות בעלי הדין המצויים בפנינו, שפתרון הסכסוך הסופי ביניהם צריך להיות בראש סדר העדיפויות, ובכלל זה הדאגה לבריאותו הנפשית של הקטין, על בית הדין מוטלת החובה לפשר בפשרה הקרובה לדין ולסיים בכך את הסכסוך (שו"ע חו"מ סי' יב סעיף ה), לפיכך, אנו קובעים כלהלן: הבעל פטור מלשלם לאישה את כתובתה במלואה.

ביום 20/03/2002 הגישה האשה בתמ"ש 1634/99 תובענה לצוו עשה להשבת מטלטלין .

ביום 05/12/2019 הגיש התובע תובענה זו. במסגרת תובענה זו עתר התובע למספר סעדים בהם ביטול הסכם הגירושין מיום 16/10/2001 על כל סעיפיו ותוצאותיו במסגרת שלל פסקי הדין שניתנו לעיל; פיצוי והשבה קרי החזר כספים שהועברו לקופת הכנוס לרבות סגירת תיק ההוצאה לפועל ופצוי בגין הוצאותיו ונזקיו; מגוריו בדירה ברחוב --- בנתניה ופינוי השוכרת בתום תקופת השכירות; החזר הלוואה שנתן לנתבעת על סך של 130,000 ₪, הישתתפות בכיסוי חובותיו לצד ג' וסך של 700,000 ₪ שתובעת גברת צ'; פירוק שתוף ואיזון משאבים מעודכן כך שחלוקת הכספים והרכוש תהיה לפי הילכת השתוף, לרבות חלוקת שווי נכסים מירושת הנתבעת.

עוד אוסיף כי על אף טענותיו הרבות כנגד הסכם הגירושין, בחר התובע שלא להגיש תביעתו 26 לביטול הסכם הגירושין במועד ובודאי בחלוף שבע שנים מיום מתן פסק הדין בתיק 1636- 99 משנת בנסיבות אלו, ומטעמים של מעשה בי- דין, השתק עילה והתיישנות שעה שלא הגיש תביעה מתאימה תוך שבע שנים ממועד הווצרות העילה, אף דין טענה זו להדחות.

...

עוד אוסיף כי על אף טענותיו הרבות כנגד הסכם הגירושין, בחר התובע שלא להגיש תביעתו 26 לביטול הסכם הגירושין במועד ובוודאי בחלוף שבע שנים מיום מתן פסק הדין בתיק 1636- 99 משנת בנסיבות אלו, ומטעמים של מעשה בי- דין, השתק עילה והתיישנות שעה שלא הגיש תביעה מתאימה תוך שבע שנים ממועד היווצרות העילה, אף דין טענה זו להידחות.

אף לאחר שעיינתי בהן.

שנה לבקשה לביטול הסכם גירושין שנערך בשנת סוף דבר הבקשה מתקבלת ממכלול השיקולים שפורטו לעיל ואני מורה על סילוקה על הסף של התובענה לאלתר.