תביעת השבה בגין נזקי שריפה שנגרמו עקב רשלנות מבוטח הנתבעת

בבחינת מאזן ההסתברויות עולה המסקנה כי השריפה נגרמה בשל היתנהלות או רשלנות או מחדלי הנתבעת ולכן עליה לשאת באחריות לקרות השריפה ובנזקים הנטענים שהם ניזקי השריפה בגינם נידרש פיצוי כספי כפי שפורט בסעיף 9 לכתב התביעה.

הואיל ובמקרה זה מדובר בשריפה אציין למען שלמות התמונה כי חובת הראיה ברשלנות לגבי אש מוסדרת ביחס למקרים מסוימים בהם נגרם נזק עקב אש, בהוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בזו הלשון: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה." במקרה זה מדובר בנזק שניגרם על ידי אש, אולם האש לא הובערה פיזית על ידי הנתבעת ולא הוכח עדיין כי הנתבעת היתה אחראית להבער האש והנתבעת היא לא בעלת המטלטלין (ארון החשמל הצבורי) אלא דיירי הבניין /ואו התובעת שהגישה את התביעה במקומם נוכח תקופת הבדק.

לשאלת הפינוי של הארון מהזירה, השיב "אין פה חוקים, יש פה ענין של פראקטיקה, ברגע שאתה מגיע לשריפה אם יש חברת ביטוח צריך שהשמאי יביא את כל המומחים שלו ושל הצד השני, בדרך כלל לא מפנים את השרידים לפני שמגיעים נציגי חברת הביטוח על מנת למצוא מה הגורם לשריפה ורק אחרי שמגיעים המומחים מפנים את זירה". ובהמשך: "לא ידוע לי שהגיעו נציגים מטעם חברת הביטוח, ידוע לי שהגיע המומחה מטעם הקבלן, המומחה עליו מבוססת התביעה" כשציין בסוף דבריו לעניין זה כי: "אני רק יודע שהוא כתב שפיניתם את הלוח ללא אישור" (עמ' 15 ש' 22-36).

...

מסקנה זו מתחזקת עוד יותר נוכח אי הבאה לעדות של עדים רלוונטיים ביותר שהיו בבניין מיד לאחר השריפה ופעלו במקום כשקיימת טענה שקבלן החשמל אשר לא הובא לעדות הוא שפירק את הרכיבים ולכן יכול היה לראותם.

סוף דבר לאחר ניתוח כלל הראיות מצאתי כאמור כי לא הוכח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי שהתקיים נחשול מתח חשמל אשר גרם לשריפה בלוח החשמל הציבורי וכי לא ניתן להגיע למסקנה שהשריפה התרחשה כתוצאה מגורמים הקשורים בנתבעת ו/או רשלנות הנתבעת.

משהגעתי למסקנה זו, אני קובעת כי דין התובענה להידחות.

תביעה כספית להשבת כספים ששולמו בגין ניזקי שריפה.

מאחר והדירה הייתה מבוטחת בביטוח מבנה עקב משכנתא שהייתה רובצת על הדירה, שילמה המבטחת לנתבע תגמולי ביטוח, והגישה תביעת שבוב נגד הנתבעים על הסך של כ- 133,000 ₪.

טענות הצדדים: תביעת התובעים נגד הנתבע: בכתב התביעה שהגישו התובעים נגד הנתבע טוענים התובעים כי השריפה בבניין נגרמה כתוצאה מכשל בלוח החשמל עקב חיבורי חשמל פירטיים בדירה, אשר חיבורים אלו באו על מנת לחבר את החדר על הגג למערכת החשמל של המושכר.

לאור העובדה שהתובעים לא הוכיחו את גורם השריפה במוקד הנזק שהיה בחדר הממ"ד, הרי שלא הרימו את הנטל הראייתי הראשוני המוטל עליהם, על מנת להעביר את הנטל הראייתי אל הנתבע על מנת שיוכיח שלא התרשל בכל הנוגע לפרוץ השריפה.

...

טענות הנתבע: בכתב ההגנה טען הנתבע שיש לדחות את תביעת התובעים שכן מחוות הדעת של המומחה מטעם המבטחת עולה בבירור כי מוקד האש היה בחדר הממ"ד ולא בלוח החשמל.

לאור האמור לעיל, סבור אני שהתובעים כשלו להוכיח את שאלת האחריות.

סבור אני שטענה זו נכונה, ואין הנתבע יכול לקבל פעמיים פיצוי עבור נזקיו.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הסך 17,023 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (9.4.18) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בסך 750 ₪ בתוספת הפרדי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 5,265 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

לפני תביעת שבוב בגין ניזקי רכב-רכוש שנגרמו לרכב המבוטח אצל התובעת על רקע תאונת דרכים שארעה ביום 16.11.2021.

על כן, מר חמו לא נקט באמצעים הדרושים על מנת למנוע את הפגיעה ברכב השני שנסע לפניו, והוא אחראי לנזקים שנגרמו עקב התרשלותו.

כאשר נישאל מר טל על הכיתוב בטופס ההודעה של מר חמו, שם צוין כי פנס בלימה אחד מתוך שלושה ברכב השני פעל בצורה מאוד חלשה, השיב מר טל: "היה לו בגג מן נורה שלא ראו אותה בכלל, היחידה שבערה כפי הנראה. לא היה סיכוי לעצור לשלישי. לא אורות דרך, לא אורות ברקס, כלום" (עמ' 6).

אשר להקף הנזקים, הנתבעים חלקו אמנם בכתב ההגנה על הקף הנזקים שנגרמו לתובעת ואולם, הם לא עשו את מה שמוטל עליהם מבחינה ראייתית, קרי לתקוף את חוות הדעת השמאי צורפה לתביעה, בין אם באמצעות חקירת השמאי ובין אם באמצעות שומה נגדית.

...

בתקנה 342 לתקנות התעבורה נקבע כי "(א) ברכב .. יותקנו שני פנסי בלימה בשני צדי הרכב שאורם אדום והם ייראו .. ובזמן תאורה במזג אוויר נאה ממרחק של 150 מטרים לפחות; .. (ב) מותר שפנס אחורי ישמש גם כפנס בלימה, ובלבד שיהיו בו שני אורות נפרדים ושהאור המראה על בלימה יהיה בעל עצמה חזקה יותר וניתן להבחנה ברורה מן האור האחר". כאמור, על יסוד העדויות והמוצגים שנשמעו והובאו לפניי, אני קובעת כממצא עובדתי כי עובר לקרות התאונה הפנסים האחוריים ברכב השני לא היו תקינים.

לסיכום, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לקרות התאונה נחלקת בין הנהגים המעורבים.

אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, בהתאם לשיעור האחריות היחסי.

נוכח האמור נישאל עמר מדוע הגיש תביעה שכנגד התובעת בגין נזקים שנגרמו לו והוא התקשה להשיב על כך וטען כי הוא אינו מבין בביטוח, וכי הוא הגיש את התביעה שכנגד כי התובעת התרשלה (עמ' 114-112).

בהיתחשב בחבות הנזיקית ובמצב הבטוחי - מי מהנתבעות חבה בתשלום נוכח האמור, אני קובע כי הנתבעת 1 חבה בגין רשלנותה כלפי התובעת בתשלום פיצוי בגין ניזקי השריפה ככל שיוכחו.

...

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות 1-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: נזק למלאי - 2,021,416 ש"ח נזק למשטחי עץ והוצאות מיון מלאי - 37,500 ש"ח עלויות פינוי והשמדת מלאי - 246,529 ש"ח עלויות שיפורים במושכר שירדו לטימיון - 248,000 ש"ח אובדן רווחים - 125,130 ₪ סך הכל - 2,678,575 ש"ח לסיום, הנתבעות 1-2 ישלמו לתובעת פיצוי בגין נזקי השריפה בסך של 2,678,575 ש"ח. הסכומים בסעיפים א'- ד' בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.14 ועד ליום התשלום בפועל.

עוד ישלמו הנתבעות 1-2 לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%, אגרת משפט והוצאות שכר טרחת מר רומנו.

התביעה נגד נתבעת 3 נדחית והתובעת תשלם לה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 120,000 ₪.

התובעת, חברת ביטוח, הגישה תביעת שבוב במסגרתה עתרה לחייב את הנתבע, נותן שירותי ניקיון, בסך של 483,975 ₪, בטענה שהוא אחראי לנזק שניגרם לרכוש מבוטחה.

עקב התרשלותו בבצוע פעולות הניקיון פרצה השריפה ולכן, עליו לשפות את התובעת בגין הסכומים ששילמה למבוטחה עקב הנזקים שנגרמו למסעדה.

התובעת השיבה שהשאלות אינן רלוואנטיות, "למעט הנתבע". הנתבע טען, כי מדובר בשאלות רלוואנטיות, שכן קיים קשר ישיר בין מועדי הניקיון וזהות החברות המנקות לפרוץ השריפה הנטענת.

...

אני סבור שיש לשאלה מידה מסוימת של רלוונטיות, שכן היקף המחזור יכול להעיד על היקף פעילות המסעדה בחודשים שונים במהלך השנה, ויש בכך לתמוך, לכאורה, בטענת הנתבע בדבר הצורך בפעולות ניקיון תכופות יותר, בחודשים מסוימים.

סיכומו של דבר, אני מורה כדלקמן: הצדדים ימציאו האחד לשני תצהירי גילוי מסמכים, ערוכים כדין, בתוך 10 ימים.

התובעת תשלם לנתבע את הוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪.