בסעיף 3 לפסק הדין נקבע:
"מחלוקת הצדדים היא עובדתית בעיקרה ונטושה סביב שאלת הפרת ההסכמים שבין הצדדים: האחד, הסכם הקמת האתר, השני, הסכם הקידום האורגני. במסגרת זו יש לבחון האם הנתבע פעל בשקידה ראויה לשם הקמת אתר האנטרנט ולשם קדומו כפי התחייבויותיו במסגרת ההסכמים שבין הצדדים, או שמא כטענת התובעות הפר את ההסכמים איתן".
במסגרת בירור המחלוקת העובדתית העידו מטעם התובעות - הנתבעים שכנגד: מר קדרון, הגב' נופר אביב - עובדת אצל התובעות, מר לירון חדד ומר זהר עמיהוד אשר עדותם היא עדות שבמומחיות בנוגע לבניית אתרים וקידומם.
נראה כי הגשת ערעור על פסק דינו המנומק של בית משפט קמא, המתבסס על קביעות עובדתיות לאחר היתרשמות ישירה מעדים, שעה שחלק מטענות התובעות - המערערות התקבלו, ונדחתה נגדם מלוא התביעה שכנגד, היא בגדר צעד שאינו מידתי ואינו יעיל, הגם שהוא לגיטימי כיום כיון שתקנות סדר הדין החדשות טרם ניכנסו לתוקפן.
על סמך הראיות והעדויות, בית משפט קמא לא מצא כי הסכם הקמת האתר הופר על ידי ונונו ואין סיבה להתערב בקביעה זו.
מששוכנע בית משפט קמא, כי רק הסכמי הקידום הופרו וכי התשלומים בגין הקמת האתר ו"התאמת" האתר (שנדרשו בסעיפים 52.1.1 ו- 52.1.2 לכתב התביעה) שולמו כדין, הורה רק על השבת הכספים ששולמו בגין קידום האתר (סעיף 52.1.3 לכתב התביעה) וכן נקבע, כי אין צורך לשלם את התשלומים הנוספים, אותם היו אמורות המערערות לשלם לפי הסכמי הקידום.
...
השאלה - אם הורחבה החזית, אם לאו, אינה משנה את התוצאה בעניינינו כיון שבית משפט קמא אשר בחן את העדויות והראיות הגיע למסקנה ולפיה הסכם הקמת האתר לא הופר.
אין מקום שערכאת ערעור, שלא שמעה את העדים ולא התרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדויות, תגיע למסקנה אחרת בדבר סחיטה או הונאה.
במקרה דנן, אמנם נדחתה התביעה שכנגד אך התקבלה התביעה הראשית רק באופן חלקי ביותר, וחלק נכבד מהסוגיות בתביעה שכנגד ממילא היה מתברר במסגרת התביעה הראשית, על כן נמצא שיש לפסוק לטובת המערערות 1-2 רק 20,000 ₪ ואין מקום להתערב בקביעה זו.
לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.
