תביעת הפרת חוזה הפקה: סעדים בגין הפרת חוזה הפקה

מעבר לנדרש יצוין, כי מאחר ובתביעה שלפני נתבעו סעדים הצהרתיים בדבר אכיפת התוספת או ביטול ההסכם, אין בקביעות אלו כדי לגרוע מזכויות התובעים לתבוע סעדים אופראטיביים אחרים מעופר בגין הפרת ההסכם, ככל שימצאו לנכון ואין בפסק דין זה כדי להכריע בזכאותם לסעדים מעין אלו.

לשיטת התובעים, הסממנים הבאים מעידים על כך שבני מישפחת ברוך המשיכו לעצום עיניהם מלראות את העובדות הגלויות הבאות, שהיו עשויות למנוע מהם לערוך את העסקה מול עופר: מאחר וקרני הם בעלי הזכויות הקנייניות בנכס, היה על מישפחת ברוך לפנות לקרני ולקבל את הסכמתם לרכישה; גם אם בני מישפחת ברוך לא קיבלו את הנספח ואת התוספת, היה באפשרותם לדעת על קיומם של מסמכים אלו לוּ היו פונים לעו"ד ישועה, כפי שצוין בסעיף 4(ד) להסכם השתוף; בנגוד להסכם שירותי הבנייה, בו התחייבה החברה לסיים את הבנייה עד ליום 28.12.2016, במועד חתימתם על הסכם הרכישה, היה איחור של כשנה וחודשיים בהשלמת הבנייה; בני מישפחת ברוך לא בררו מי הקבלן ולוּ היו טורחים להפיק דו"ח מירשם החברות, היו מגלים שעופר אינו בעל מניות או דרקטור בחברה; סכום מכירת הדירה שצוין בהסכם מולם (1,440,000 ₪) הנו נמוך באופן ניכר ביחס לעיסקאות באיזור; נוסח ההסכם מוטה לרעת בני מישפחת ברוך; הקונים העבירו סך של 850,000 ₪ בתשלום הראשון ולא היתנו את התשלום ברשום הבעלות בפועל על שם עופר.

...

בנוגע לסעד שנתבקש בסעיף 34ד לכתב התביעה – התביעה מתקבלת באופן המונע מעופר לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין עד לקבלת טופס אכלוס (טופס 4).

הסעד שנתבקש בסעיף 34ה לכתב התביעה –אינו רלבנטי עוד והתביעה נדחית.

בנוגע לסעד שנתבקש בסעיף 34ו לכתב התביעה – לנוכח האמור בפסק הדין, מתקבלת התביעה.

הילכת אדרס מחזקת את ההגנה הנתנת לזכות החוזית, על ידי כך שהיא מקנה לנפגע מהפרת חוזה, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, סעד נוסף על אלה שנקבעו בדיני החוזים: האפשרות לתבוע את הרווחים שהמפר הפיק עקב הפרת החוזה (ראו: עניין אדרס, בעמ' 275; רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 322 (1990); ע"א 8728/07 אגריפרם אינטרנשיונאל בע"מ נ' מאירסון (15.7.2010).

...

עמדת השופטים לוין ובך, בכל הכבוד, מקובלת עליי (וזאת בהיקש לזכות הנפגע לפיצויים.

סוף דבר מן המקובץ עולה כי הרכיב השלישי של תביעת אקסטרה, אפילו אם נכיר בכל העילות להן טוענת אקסטרה (וכמובן, שבשאלה אם יש לעשות כן אינני מביע כל עמדה), אינו יכול לבסס את הדרישה לסעד המתבקש בגדרו – העברת התמורה העודפת לידי אקסטרה – זאת לא מכוח דיני החוזים, לא מכוח דיני הנזיקין ואף לא מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

לאור כל האמור, אם תישמע דעתי, נקבל את הערעור ונורה על מחיקת הרכיב השלישי בתביעת אקסטרה.

עילת עשיית עושר ולא במשפט במקרים בהם הפרת החוזה הניבה למפר רווחים על חשבון הנפגע, לנפגע עומדת הזכות לתבוע את הרווח שהפיק המפר כתוצאה מההפרה.

עילת התביעה השנייה העילה החוזית על פי סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970: "הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה." הנפגע מהפרת הסכם זכאי גם לסעד של פיצויים והוא יכול לבוא במנותק מאכיפת החוזה או ביטולו.

...

בהתבסס על סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות אנו סבורים כי מקרה זה מתאים להתברר כתובענה ייצוגית.

אנו סבורים כי עלה בידי המבקשת להוכיח כי סיכוייה לזכות בתביעה סבירים המה.

הבקשה מתקבלת.

התובע, עוסק מורשה המיתמחה בהפקה ויצירת תוכן ויזואלי תחת השם המסחרי "PULIT" הגיש נגד הנתבעת - רשת תיכונים, תביעה על סך של 400,000 ₪, בגין הפרת זכויות קניין רוחני והפרת זכויות יוצרים.

הוא לא עתר לסעד חילופי של נזק עקב הפרת הסכם (להבדיל מטענה כללית בדבר הפרת הסכם), לא הבהיר בכתב התביעה מהם נזקיו ולכן, אינו זכאי לפצוי בגין נזק מיוחד שניגרם לו, כביכול.

...

בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענות הנתבעת.

בנסיבות אלה, אני קובע, על דרך אומדנה, כי המקדמה ששילמה הנתבעת מהווה שכר ראוי בגין סרטון האנימציה שקיבלה, במצבו זה. טענות הצדדים בדבר נזקים שנגרמו להם לא הוכחו.

סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה, לרבות העתירה למתן צו מניעה וקובע, כי המקדמה ששולמה על ידי הנתבעת מהווה שכר ראוי עבור סרטון האנימציה שסיפק התובע.

בפסק דינו של בית המשפט העליון בד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה, פ"ד מב(1) 221 (1988) (להלן: "עניין אדרס") הכיר בית המשפט העליון בזכותו של נפגע מהפרת חוזה לקבל את הרווחים שהפיק המפר מצד שלישי על חשבון הנפגע כתוצאה מהפרתו את החוזה, בנוסף לסעד של ביטול חוזה והשבת התמורות שניתנו על ידי צד למישנהו, מכח העילה של עשיית עושר שלא במשפט, שתכליתה למנוע התעשרות שלא כדין של המפר על חשבון הנפגע.

בכל הנוגע לשימוש של אופק בחומר הגרוס של פרח, על פי הדין, הגם שתתכן תביעה בעילת עשיית עושר להשבת רווח שהופק עקב הפרת חוזה, לצד עילה חוזית, או לצד עילה נזיקית, תנאי לכך הוא כי לא יזכה התובע בכפל תשלום בגין אותו פריט (פרידמן ושפירא בר-אור, בעמ' 143-142, והאסמכתאות שם).

...

מאחר ואף לשיטת פרח עבודות פיזור החומר הגרוס התפרסו על פני תקופת זמן, בחודשים ספטמבר - נובמבר 2018, כך שלמעשה פרח אחסנה במושכר ולו חלק מהחומר הגרוס במהלך התקופה האמורה, אני מוצאת כי על אופק להשיב לפרח את דמי השכירות ששילמה פרח בגין חודש אוקטובר, בסכום של 17,550 ₪ כולל מע"מ. התביעה שכנגד תביעתה של אופק מושתתת על הטענה כי פרח זנחה את המושכר תוך שהשאירה בו פסולת, והפרה בכך את הסכם השכירות.

משעה שקיבלתי טענת פרח כי אופק היא שהפרה את הסכם השכירות, דינה של התביעה שכנגד להידחות.

התביעה שכנגד נדחית.