תביעת הפרת חוזה בגין התקנת סורגים בבית

התובע הוסיף כי תאריך המסירה שנקבע בהסכם לא היה מחייב אלא בגדר שאיפה בלבד, וכאשר התעכבה קבלת היתר הבניה תובע 1 יכול היה לבטל את ההסכם ולקבל את כספו, אך בחר שלא לעשות11 כך. לטענתו עבודות של איטום הגג, אספקת והתקנת דוד שמש, חפוי קירות האמבטיה והתקנת כלים סניטריים בוצעו על ידי התובע מרצונו, ולאחר קזוז התמורה החוזית בגין כך. הנתבע הוסיף ופירט עבודות שבוצעו לטענתו על ידו, הכחיש את טענות התובע וחזר והבהיר כי ביצע את כל חובותיו החוזיות וכי ההסכם עם תובע 1 לא כלל תשלום עבור הקרקע.

לגבי תובע 2 חזר הנתבע על הטענות שהעלה כלפי תובע 1, והוסיף כי גם תובע זה גרם לעיכוב הבניה בשל הזמנת עבודות נגרות ומבטח, וכן שינויים בדלתות ובחלונות והתקנת סורגים.

בהתייחס לתובע 7 הצהיר הנתבע כי הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעה נגד תובע 7 לביטול ההסכם בשל הפרה יסודית, והדיון בתביעה זו הותלה עד להכרעה בתיק שבפני.

...

לפיכך אני סבורה שיש מקום לפיצוי על עגמת נפש ומניעת שימוש סביר בדירות, וקובעת פיצוי בסך 25,000 ₪ בגין כל אחת מהדירות.

אולם אני קובעת כי באופן עקרוני התובעים זכאים לרישום הזכויות בדירות על שמם, כל אחד בהתאם לדירה שנרכשה על ידו.

לסיכום, התביעה מתקבלת.

בתביעה העיקרית, לאחר תקונה, מבקשים התובעים (להלן: "המוכרים" או "זגורי") לחייב את הנתבעים (להלן: "הקונים" או "טוטמה") לשלם להם את יתרת התמורה עבור הבית בסך של 200,000 ₪ שלא שולמה וכן פיצויים מוסכמים בסך 140,000 ₪ בשל הפרת ההסכם באי תשלום מלוא התמורה, וכן הוצאות נילוות, כך שהתביעה הועמדה על סך של 400,000 ש"ח. בתביעה שכנגד, לאחר תקונה, מבקשים טוטמה לחייב את זגורי בפצוי המוסכם בעסקת רכישת הבית שכן לטענתם זגורי הם שהפרו את הסכם המכר בעיקר באי גילוי חריגות בנייה המונעות את רישום הזכויות על שם טוטמה.

הנזק כאמור לא נגרם מעצם העובדה שהחלונות אינם משוריינית (עובדה שכאמור לא הוכחה), אלא מכך שזגורי לא קיים את התחייבותו בהסכם להמציא אישור מישטרה על כך. ברי, כי כוונת ההוראה בהסכם היתה שזגורי התחייב לעגן את התחייבותו כי סיפק חלונות משוריינים כך שאין צורך להתקין בהם סורגים, וכי בהיעדר אישור כזה לא יכול היה טוטמה, והשוכר ממנו, להסתמך על הצהרת זגורי כי אכן כך הם פני הדברים.

אך מובן כי אין מדובר בהפרה יסודית של הסכם החנות, ולפיכך אין בה לזכות את טוטמה בפצוי המוסכם בגין הסכם זה. הטענות לנזקים עקיפים בגין קיום חריגות הבנייה (סעיפים 15 (ד-ה) לעיל) כאמור לעיל, טוטמה טענו לנזקים עקיפים בהיקפים של מאות אלפי ₪ בגין שני ראשי נזק: האחד, העידר אפשרות להתקין קולטים סלולאריים על גג הנכס ומכירת החשמל שיופק באמצעותם לחברת חשמל, נזק של 500,000 ₪ לתקופה של 20 שנה שהם אורך חיי הקולטים, והשני, הפסדי הכנסה מהשכרת צימרים שתכננו לבנות בקומה השלישית של הנכס, נזק של 288,000 ₪ במשך 4 השנים שעד להגשת התביעה (בסיכומים הוגדל הסכום ל-648,000 ₪ שכן עברו 9 שנים עד להגשתם).

...

לסיכום משהגענו לסוף מסענו בהליך ממושך זה ולאור כל האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: תביעת זגורי כנגד טוטמה נדחית על כל חלקיה, עם כי נקבע כעובדה כי טוטמה לא שילם את מלוא התמורה ונותרה יתרה בסך של 200,000 ₪ שתשלומה עוכב על ידו כדין בשל אי המצאת מלוא האישורים הנדרשים לצורך העברת הזכויות בנכס.

אינני מחייבת את זגורי בתשלום מלוא הסכומים לטוטמה שכן אני סבורה כי בהתאם לאופן העלאת הטענות ע"י טוטמה בכתבי טענותיו, ומאחר וקבעתי חלק מהפיצוי על סמך ההנחה כי ניתן להסדיר בעתיד את חריגות הבניה (הנחה המבליעה גם את האפשרות שניתן יהא להעביר את הזכויות ע"ש טוטמה בעתיד), אינני סבורה כי יש לפסוק לטוטמה את סכומי הפיצוי בהתעלם מאי תשלום יתרת התמורה.

משכך אני קובעת כדלקמן: הפיצוי המוסכם וזה שנפסק בגין הליקויים בנכס (סעיפים א+ ב לעיל - 145,710 ₪) מקוזזים כנגד יתרת התמורה, כך שטוטמה נשאר חייב בתשלום הסך של 54,290 ₪ נכון ליום 15.4.12 (מועד הגשת התביעה המתוקנת), סכום אשר יהא עליו לשלם לזגורי בעת שניתן יהא להעביר את רישום הזכויות בנכס מזגורי לטוטמה.

הוספת מחסומי רוח בנגוד להסכם בנוסף לליקויים הנ"ל טענו התובעים כי החברה הוסיפה בחצר הדירה ובשטח המשותף מתחת לדירה, שתי פרגולות המכונות "מחסומי רוח", שלא מופיעות בתכנית המכר ומכערות לשיטתם את מראה החצר ומונעות חלקית את השמוש בה. עוד טוענים כי מחסום הרוח בקומה שמתחת לדירתם (ברכוש המשותף) מהוה "פיגום" המאפשר גישה לדירתם, בעקבותיו הם נאלצו להתקין סורגים לחלונות הדירה.

לאור האמור לא שוכנעתי כי הנתבעות הפרו את ההסכם לגבי מועד רישום הבית המשותף ו/או לגבי אי השלמת רישום זכויות התובעים בפנקס הבתים המשותפים, אם כי אעיר כי אין באמור לעיל בכדי לפטור את הנתבעות מלפעול לרישום הזכויות הנ"ל לאחר המצאת המסמכים הדרושים על ידי התובעים.

(ב) עורך דין המייצג את הקבלן רשאי לקבל מן הרוכש את שכרו בעד הטיפול ברשום הרכישה" יוצא איפוא שאין פסול בכך שהנתבעת תיגבה את שכרה בעד הטיפול ברשום הרכישה מהתובעים, וככל שהתובעים סבורים כי הנתבעת פעלה בנגוד לכלל 16(א)(1) לכללי האתיקה, פתוחה בפניהם הדרך לפנות ללישכת עורכי הדין בעיניין זה. סוף דבר המסקנה מכל האמור לעיל היא שדין התביעה על מרבית סעדיה להדחות, למעט הסעדים שנתבעו בגין התקנת פרגולה בחצר הדירה הפרטית שעלות הסרתה הנה 1,000 ₪ בתוספת מע"מ, ותיקון חורים במלבן דלת הכניסה בעלות של 50 ₪ בתוספת מע"מ (ראה סעיף 17 לעיל).

...

על כן חרף קבלת חלק מזערי מהתביעה, הנני מחייבת את התובעים לשלם לנתבעת מס' 1 הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה כנגד נתבעת מס' 2 (בכל הקשור לעיכוב רישום בית משותף, עיכוב רישום עסקת המכר, הטעיה בעניין הבעלות וגביית שכר טרחה עורך דין) נדחית בזאת.

התובעים ישלמו לנתבעת מס' 2 שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום בבת ים תאד"מ 8542-04-21 אליאסי ואח' נ' טרלידור סורגים מתקפלים 1991 בע"מ לפני כבוד הרשם הבכיר אדי לכנר התובעים 1. אילן אליאסי 2. אורית אליאסי הנתבעת טרלידור סורגים מתקפלים 1991 בע"מ פסק דין

תמצית התובענה ועיקרי טענות הצדדים לפניי תובענה כספית על סך 38,939 ₪ שעניינה הסכם עבודה להתקנת שער חשמלי, גדרות, שערים וכיסויים בחצר ביתם של התובעים.

דיון והכרעה בהליך ההוכחות, חזרו התובעים על הטענה כי בהתקנת המוצר נתגלו ליקויים במוצר, הנתבעת היתעלמה מפניות התובעים ופועל יוצא מכך לא תיקנה את הליקויים האמורים ובנסיבות האמורות מדובר בהפרה יסודית של ההסכם.

ככל ויוכח כי האדם הסביר לא היה מתקשר בהסכם אילו היה חוזה מראש את ההפרה ותוצאותיו, יטה בית המשפט לראות בכך כהפרה יסודית והלכה למעשה יתיר לנפגע הפוטנציאלי לבטל את ההסכם (ע"א 7403/11 בשמא השקעות ומימון בע"מ נ' אליהו ניאגו (13.08.2013)).

...

על אף האמור, הנתבעת לא דאגה להתייצבות העד, ועל כן הדבר יבוא כשיקול בפסיקת ההוצאות ושכ"ט עו"ד. סוף דבר דין העסקה ביטול והשבה.

בנוסף הנתבעת תשלם לידי התובעים פיצוי בסך של 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש ואובדן ימי עבודה, ותישא בעלות תיקון בסך של 450 ₪ בגין נזקי החשמל.

הצדדים יקבעו מועד לביצוע הסרת המוצרים תוך 45 ימים (או כל מועד אחר מוסכם) כאשר עד למועד זה, הנתבעת תשלם לידי התובעים את כלל הסכומים המפורטים לעיל.

בית משפט לתביעות קטנות בבת ים ת"ק 30485-06-23 עמרני נ' אהרוני תיק חצוני: לפני כבוד הרשם בכיר מיכאל שמפל תובעת סיגלית עמרני - 314049610 נתבעת סימה אהרוני - 050882844 פסק דין

סכום הפצוי הנידרש בכתב התביעה עומד, כאמור, ע"ס של 15,000 ₪ והוא מורכב מנזק שניגרם לארונות אותם רכשה התובעת לקראת כניסתה לדירה (נזק כתוצאה מרטיבות, שכן הארון היה צמוד לקיר הרטוב), עלות סורגים אותם התקינה בסמוך למועד כניסתה לדירה, עלות החסנת ציוד ורהיטים במחסן מאז עזיבת הדירה ועד היום ועוגמת נפש שנגרמה לה בשל מגורים בדירה עם בעיות רטיבות (ר', בן היתר, הפסקה האחרונה בכתב התשובה ועדותה של התובעת בדיון).

יחד עם זאת, התובעת דרשה פיצוי בגין עגמת נפש וחוסר נוחות שנבעו ממגורים בדירה וסבורני, כי פיצוי זה בהחלט מגיע לה. לנוכח קביעותי כאמור, אני מוצא כי בגין הפרת הנתבעת את התחייבויותיה על פי הסכם השכירות, לספק לתובעת דירה ראויה למגורים, יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני (עוגמת נפש) בסכום כולל של 8,000 ₪ [לעניין פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש על דרך האומדנה ראה, למשל, ע"א 8279/02, גולן נ' עיזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל ע"י דורה מנחם, פ"ד סב (1) 330 (2006)].

...

ובהינתן שהתובעת הצהירה בדיון כי שכרה החודשי עומד ע"ס של כ-10,000 ₪, לא שוכנעתי כי אותן הוצאות ראשוניות בעת כניסתה לדירה מונעות ממנה גם כיום לשכור דירה חדשה וסבורני, כי הסיבה לכך שהתובעת מתגוררת כיום בדירת אמה היא כי כך היא בחרה.

סיכומו של דבר לעניין זה: לא ניתן לדעת האם התובעת היתה בוחרת להישאר בדירה לולא בעיית הרטיבות, אך הדבר בהחלט אפשרי, אם כי לא וודאי.

בנסיבות העניין, סבורני כי התובעת זכאית להחזר השקעה בסך של 2,000 ₪.

סיכומו של דבר: על הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 12,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 1,200 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום, אחרת הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.