אין עוררין, והדבר אינו מוכחש על ידי איתוראן, כי לכל הפחות בשבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור, היתנו רוב חברות הביטוח את עריכת הביטוחים על ידן לרכבים בדרגת מיגון מסוימת, ובחלק מהמקרים, על פי סוג הרכב ורמת הסיכון לגניבה, אף בהתקנת מערכת איתור והתקשרות בהסכם שירות וזאת כתנאי מוקדם לביטוח הרכב.
בהנתן האמור, טען המבקש לעילות תביעה שונות וביניהן הפרת הוראת סעיף 29א(ב)(1) לחוק התחרות אשר אוסר על מונופולין לנצל לרעה את מעמדו בשוק תוך קביעת רמת מחיר קניה או מחיר מכירה בלתי הוגנים, קיום מו"מ וקיום חוזה שלא בתום לב, הפרת חוזה, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת דיני הגנת הצרכן ודיני הנזיקין, הטעה צרכנית לרבות הפרת חובות חקוקות.
הקבוצה אותה ביקש לייצג כוללת את "כל לקוחות המשיבה אשר התקשרו במהלך 7 השנים שקדמו למועד הגשת בקשה זו לאישור התובענה הייצוגית, בהסכם שירות עם המשיבה בעת היותם מחויבים, בהתאם לפוליסת הביטוח, למגן את רכבם במערכת איתור ומיגון מהסוג שמפעילה המשיבה."
טענות איתוראן:
ביום 9.3.2016 הוגשה תגובה לבקשת האישור ובה הטענה, כי הבקשה מופרכת מיסודה וחסרת עגון כנדרש בדין ובעובדות.
...
לטענתו, משלא טענה המשיבה כי המחיר הנמוך בו היא מספקת שירותיה ללקוחות שאינם מחויבים בשירות האיתור מגלם מחיר הפסד, אזי בהעדר השונות יש להגיע למסקנה, כי איתוראן גובה מלקוחותיה ה"שבויים" מחיר הגבוה בעשרות אחוזים מלקוחותיה שאינם מחויבים ברכישת מערכת איתור, בגין אותו השירות, וזאת בניגוד לדין ותוך הפרת האיסור על בעל מונופולין לגביית מחיר מופרז.
לסיכום, הוכח כי לקוחות השימור מהווים כ- 5% מכלל לקוחות איתוראן ואין בהנחת מחיר הניתנת לפלג לקוחות כה קטן כדי להוות בסיס להשוואת מחירים ולקביעה כי המחיר אותו גובה איתוראן מכלל לקוחותיה הנדרשים לשירותי איתור הוא מחיר בלתי הוגן, על בסיס השוואתי זה.
כפי שציינתי לעיל, המבקש לא ערך השוואת שוק לא לשוק הישראלי וגם לא לשוק הזר.
בהינתן תוצאה זו, עת לא הרים המבקש הנטל המוטל עליו בשלב הראשון, כדי להביא אותי לכלל מסקנה כי המבקש הניח תשתית ראיתית לכאורה לקביעה כי איתוראן גובה מחיר מופרז מלקוחותיה, אין כל צורך לעבור לבחינת השלב השני, בחינת הוגנות המחיר.
)
סיכום
לאור כל האמור לעיל, בהעדר תשתית ראייתית לכאורה אשר תצדיק ניהול התובענה כייצוגית ראיתי לנכון לדחות הבקשה.
