אין חולק בין הצדדים כי מבני המגורים הוקמו שלא כחוק, שלא בהתאם לאישורים מטעם התובעת וללא היתר בניה והשימושים הנם שימושים אסורים על פי ההסכם בין הצדדים ואילו מחסן הרהיטים הוקם כמחסן חקלאי ובשלב כלשהו, הוסב ע"י הנתבע למחסן רהיטים.
בשים לב כי הנתבע יודע מזה שנים כי עסקינן בשימוש לא חוקי ומפר, וכי ניתנה לו שהות מספקת על מנת להערך להפסקת השימושים המפרים, אני קובעת כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני קובעת כי הפסקת השימושים המפרים במבני המגורים תהא בתוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין, וזאת על מנת ליתן לנתבע שהות מספקת להערך לכך.
אשר על כן, אני קובעת כי לתובעת קמה זכות תביעה כנגד הנתבע לקבלת דמי שימוש ראויים בגין השימושים המפרים בכלל המבנים מושא התביעה שבוצעו במקרקעין מושא התביעה, בעילה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 לגבי מבנה המגורים מיום 1/9/13 ועד להפסקת השמוש בפועל ולגבי מחסן רהיטים מיום 1/1/17 ועד 28/2/20.
...
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהלכה הפסוקה, ועל מנת לייעל ההליכים המשפטיים הגעתי להכרעה כי דמי השימוש, בכל הנוגע למבני המגורים, יחושבו עד למועד הפסקת השימוש בפועל.
בשים לב כי תחשיב התובעת מבוסס על ההלכות הקיימות בדבר חישוב דמי השימוש, ובשים לב לתקופות השימוש שהוכחו ע"י התובעת, אני קובעת את דמי השימוש הראויים לפי הדו"ח של אילנה פייגין, ראש תחום בכיר של התובעת , המבוסס על חוות דעת מומחה בית המשפט (ראו תצהירה של גב' פייגין מיום 12/3/23) ותקופות השימוש המוכחות כלהלן:
בגין השימוש במבני המגורים- בגין השימוש מיום 1/9/13 עד ליום ה- 1/3/23 סה"כ- 294,955 ₪.
סיכום:
נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על מתן הצווים בהתאם לסעיף 52.1 , 52.2 52.3 לכתב התביעה בשינויים המחוייבים, על הפסקת השימושים המפרים במבני המגורים תוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין ופינויים וסילוקם מהמקרקעין תוך 6 חודשים ממועד מתן פסק הדין.