תביעת הפרת זכויות יוצרים: יוצר עצמאי נגד הסוכנות היהודית

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 28345-07-17 שפירא ואח' נ' אביטן ואח' תיק חצוני: תיק עזר בפני כבוד השופט אמיר לוקשינסקי-גל תובעים 1. שמואל שפירא 2. משה רותם נתבעים 1. יוסף אביטן 2. יהודית אביטן 3. רשת הגנה בע"מ ב"כ התובעים: עוה"ד מיטל זהר ללוז ושרון גרשוני ב"כ הנתבעים: עו"ד אשר נוטוביץ' פסק דין

על פי המתואר בכתב התביעה, התובע 2 (להלן: רותם) הנו מהנדס מכונות בעל ניסיון של עשרות שנים בתחום פיתוח מוצרים, פטנטים וייעול הליכי ייצור של מוצרים במפעלים.

כפי שיפורט בפרק הקשר הסיבתי, הראיות אכן מוכיחות כי לא הייתה כוונה לרכישה עצמאית של החברה על ידי קבוצת ניצן, בכפוף לבדיקת נאותות, אלא הכוונה הייתה לערוך עסקה משולבת, שבה החברה הרוכשת תמכור בד בבד עם הרכישה, 30% ממניותיה לקבוץ נחל עוז כנגד סך של 3.5 מיליון ₪.

ההסכם דן בביקור מתואם של הרוכש הפוטנציאלי עצמו (וכן סוכן או מתווך עסקי או ב"כ התובעים) ואינו כולל מנגנון של ביקור התובעים לצורך בחינת העסק, עבור הרוכש הפוטנציאלי.

הינה כי כן, בנגוד לנטען בכתב התביעה, "קבוצת ניצן" לא העמידה את הסכום הנידרש עבור הרכישה, אלא לכל היותר הביעה נכונות להעמיד סכום מסוים, שהוא פחות ממחצית מהסכום הנידרש, עם כוונה לנסות ולגייס משקיע נוסף (שלא הובא לעדות ושלא נטען שירד מהעסקה בשל היתנהלות הנתבעים) שישקיע כנגד "בונוס ראשונים" 200,000 ₪.

ברם, בהעדר קשר סיבתי בין ההפרות המיוחסות לאביטן לבין סיכול מכירה, ומאחר שבהתאם להסכם הגישור אביטן זכאי שהחברה תיוותר בידו ככל שאינה נמכרת במהלך תקופת המכירה, הרי שאין עסקינן בקבלת נכס "שלא על פי זכות שבדין" כנדרש בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, ודי בכך כדי לדחות עילה זו. נזקים נוספים התובעים טענו בכתב התביעה לזכאות לקבלת פיצויים נוספים, מעבר לתמורה שהיו מקבלים אם עסקת המכירה הייתה מתממשת, והם: סך של 200,000 ₪ בגין הוצאות שהוציאו לשוא "הן במסגרת הסכם הגישור והן לפניו, לרבות הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד וכדומה". כן דרשו "פיצויים לדוגמא" בסך של 100,000 ₪ בשל חוסר תום הלב של הנתבעים והפרת הסכם הגישור.

...

סוף דבר שני הצדדים נהגו שלא בהתאם להוראות הסכם הגישור, והפרו אותו, הפרות שקולות בעצמתן.

לפיכך, ומכל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

תביעה להפרת זכויות קניין רוחני, מכוח חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן "החוק").

התובעת 1 הנה סוכנות צלום המאגדת צילומים שצולמו על-ידי צלמים ישראליים אשר אחת מהן היא התובעת 2.

הטענה כאילו מי שיצר את הפירסום עבורה לא ידע על הפרת זכות היוצרים או הזכות המוסרית אף היא אינה יכולה לעמוד לנתבעים שהיה עליהם לבדוק את העניין באופן עצמאי ומנותק מיוצר הפירסום.

כך למשל, ברע"א 6460/18 שופר- ארגון להפצת יהדות נ' פלאש 90 בע"מ (21.10.2018) נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום אשר פסק פיצוי בסך של 17,500 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים ופצוי בסך של 8,000 ₪ בגין הפרת הזכות המוסרית, במקרה בו פורסמה תמונה בודדת על ידי עמותה במסגרת הזמנה לארוע מטעמה וזאת במהלך 6 שנים.

...

בשקילת מכלול הנסיבות באתי לכלל מסקנה כי על הנתבעים לשלם לתובעת 1 עבור הפרת זכות היוצרים פיצוי בסך של 4,000 ₪ ועבור הפרת הזכות המוסרית של התובעת 2 פיצוי בסך של 2,000 ₪.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 57923-10-19 ברדוגו נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל תיק חצוני: בפני כבוד השופט, סגן הנשיא מרדכי בורשטין תובע ישראל ברדוגו ע"י ב"כ עו"ד י. לבנהרץ נתבעת הסוכנות היהודית לארץ ישראל ע"י ב"כ עו"ד א. ליאון פסק דין

תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים.

התביעה והצדדים התובע, יוצר עצמאי העוסק באמנות הצלום, אשר זכה גם להכרה בדמות קבלת פרס ראש הממשלה על יצירתו.

הנתבעת, הסוכנות היהודית לארץ ישראל - גוף ללא מטרת רווח, הפועלת בארץ וברחבי העולם, ליצירת קשר וחיבור לישראל בין קהילות יהודיות ויחידים.

...

דין הטענה להידחות.

דין הטענה להידחות.

סוף דבר מחייב הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 40,000 ₪.

הזכות המוסרית מוגדרת כזכותו של היוצר "כי שמו ייקרא על יצירתו בהקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין; (2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה..." (ס' 46 לחוק זכויות יוצרים).

וכן: "היעד שאליו כיוונתי זה היה קהל יהודי אמריקאי ובמקום זה באו ואמרו לי 'יש לך את סין, את אמריקה הדרומית, יש לך את לונדון יש לך את פרנקפורט' מכל זה גם נרשם בקטלוג, ונכללתי בסדר, בסופו של דבר לא ראיתי כלום" (עמ' 49 ש' 6 – 9).

הפירסום השני מהוה פוסט עצמאי, במסגרתו שתפה אילון כתבה שפורסמה באתר TheMarker ביום 20.7.2016 תחת כותרת "17 יוצרים נגד נתנאל סמריק: מבטיח הבטחות, לוקח כסף – אך לא מקיים". במסגרת הפרסומים תארה אילון את סמריק כמי שהשתלט על ספרה שלא כדין, כמי שמוכר את ספרה בחנויות מקוונות ברחבי העולם אך לא מעביר לה את התמלוגים בגין מכירות אלו ולא דיווחים אודותיהם, וכמי שהבטיח לה הבטחות שוא, הוליך אותה בכחש ושיקר.

כן סוכם כי תעשה הפצה בחו"ל בכל המדיות וכי המו"ל יהיה בעל זכויות ההפצה הבינלאומיות הבלעדיות של הספר בחו"ל. במסגרת זו המו"ל יפעל לתרגם את הספר מעברית ולאנגלית, יעצב את הספר באנגלית, ידפיס 25 עותקים שיווקיים, יפיץ את הספר בקטלוג הבנלאומי של החברה ויפיץ את הספר בין מו"לים וסוכנים ספרותיים מרחבי העולם הירייד הספרים הבינלאומיים למשך שנתיים, יפיץ את הספר בחנויות המקוונות הגדולות בעולם, כספר מודפס POD וכספר דיגיטאלי למשך שנתיים.

על כן עמידת הנתבעים כנגד דרישות וטענות אלו אינה יכולה להחשב כהפרת זכות היוצרים של התובע.

על כן, לא מצאתי כי בנסיבות תביעה זו יש לפסוק פיצוי כספי בגין הפרה זו. עם זאת, ונוכח קביעותיי באשר לסעדים ההצהריים באשר לתובעים שלעיל, הרי שאני קובעת כי אין לנתבעים כל זכות בספר התובעת, זכות יוצרים, זכות הפצה או כל זכות אחרת וכל זכויות התובעת בספר שייכות לה בלבד.

...

בת"א 36911-07-16 ישלם התובע יגאל פנחס לנתבעים שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף ישלם התובע לנתבעים הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.

בת"א 30226-11-16 תשלם התובעת אביטל סבג לנתבעים שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 24,000 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף תשלם התובעת לנתבעים הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.

בת"א 14685-09-18 ישלם התובע אורי ארזי לנתבעים שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף ישלם התובע לנתבעים הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.

לאחר שהושלמה בנייתו של היכל-התרבות, הזמינה הסוכנות היהודית מאת התובע, במימונה את תכנונו והקמתו של מבנה של ספרייה ציבורית, בצמוד להיכל התרבות.

גם אם התובע, אדריכל מוססקו, עשה שימוש בנושא קיים: "פסנתר", מדף ספרים, תבליטי זכוכית או אבן-די בכך שהשקיע ביצירה מאמץ וכשרון עצמאיים משלו שמקורם בו-והיצירה תהיה מוגנת.

באומרו "הזכות האישית (Dorit Moral) בדיני זכות היוצרים (מחקרי משפט ז' (תשמ"ט) 51, בעמ' 55 מרחיב ומבהיר פרופ' י. ויסמן כי הרציונל של "הזכות המוסרית" הוא שהיצירה היא ביטוי לאישיותו של היוצר וההגנה על זכות זו נועדה לגונן על הקשר המיוחד שבין המחבר ליצירה: "הבסיס להכרה בזכות האישית של היוצר טמון בהנחה שאין להתייחס ליצירה המוגנת על פי דיני זכויות יוצרים כאל נכס רגיל אחר של אדם. כלפי ניירות ערך, או ייבול חקלאי דרך משל, יש לבעלים בדרך כלל יחס רכושי-כלכלי ותו לא.

"הקלידים" בוטאו לא רק בהבדלי הגוונים אלא גם בשימוש בחומר שונה-מהמרינה (פתיתי שיש) בצבע אפור פחם, כנגד אבן לבנה (עדות התובע בעמ' 51).

מעבר להפרת זכות היוצרים, בגין הפרת התחייבויותיה החוזיות להעביר כל שינוי במבנה לאישור התובעים וליתן לתובע זכות סרוב ראשונה לתכנן את השינויים במבנה, אשר בעטיו נגרם לתובעים לטענתם נזק כספי בסך 56,500 ₪, סכום שחושב על פי הסכום ששולם על ידי העיריה עבור התיכנון של השפוץ משנת 2001, בתוספת 50% עבודת אדריכל בבצוע, ובסה"כ מעמידים התובעים את תביעתם על סך 256,530 ₪ בתוספת ריבית והצמדה.

...

משקבעתי כי השיפוץ שביצעה העיריה בקומפלקס של מבנה היכל התרבות והספריה משנת 2001, שינה אותו באופן מהותי, פגע והעלים את מרבית מרכיביו היצירתיים-ראיתי להיעתר לבקשת התובעים ולהורות על השבת המצב לקדמותו וכדלקמן: בתוך 36 חודשים מיום מתן פסק הדין, על הנתבעת לפעול על פי המנגנון הקבוע בסעיף 24 א' להסכם מיום 15.3.1980, שבינה לבין התובעים, להשבת המצב לקדמותו כדלקמן: א.לשנות/לצבוע גוון הטיח בקטעי החזית הדרומית הבולטים מבז'-ירקרק לגוון שחור אפרפר, על פי ת/5.

משלא הרימו התובעים את הנטל להוכיח מהו הנזק שנגרם להם בהפרת זכות היוצרים-ומשלא עתרו לפיצוי סטאטוטורי ללא הוכחת נזק-כבולות ידיו של בית המשפט והעתירה לחיוב בפיצויים בגין הפרת זכות יוצרים-נדחית.

סיכום: אשר על כן, התביעה מתקבלת.