תביעת הפחתת מזונות בקשה להפחתת תשלומי מזונות

" בעיקר רלבאנטית במקרים כגון-דא השאלה: באילו נסיבות נימנע החייב מתשלום חוב המזונות הפסוק? כך, למשל, יש לברר האם היתה לחייב מניעה אמיתית לעמוד בתשלום המזונות, לאחר שנקבעו, או שמא הוא השתמט במכוון מתשלום החוב הפסוק, חרף יכולתו הכלכלית לעשות זאת? במישור זה יש לזכור כי פסיקת המזונות נעשתה על ידי ערכאה שיפוטית לאחר בחינת יכולתו הכלכלית של החייב לעמוד בתשלום דמי המזונות, וכי עומדת לרשות החייב האפשרות לפנות לבית המשפט לעינייני מישפחה בבקשה להפחית את תשלום המזונות במקרה של שינוי נסיבות המצדיק זאת. מכאן, שבהעדר פניה לבית משפט כאמור – קמה חזקה בדבר יכולתו הכלכלית של החייב לעמוד בתשלום המזונות, אשר הנטל לסתור אותה ולשכנע כי לא היה בידיו לעמוד בתשלום החוב הפסוק – מוטל על החייב". עוד נקבע שם, כי יש לבחון את תום הלב של היחיד בהליך פשיטת הרגל עצמו, לרבות עמידתו בחובותיו בהליך.

כמובא לעיל, חזקה היא כי פסק דין למזונות משקף את יכולתו הכלכלית של היחיד, אלא אם הוגשה תביעה להפחתת דמי המזונות נוכח שינוי נסיבות מהותי ותביעה זו התקבלה ע"י הערכאה השיפוטית המתאימה.

...

אני מורה על מתן צו הפטר לאלתר ליחיד, בהתאם לסעיף 167 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.

על כן ובהתאם לסמכותי על פי סעיף 175(ב) לחוק חדלות פרעון, אני מורה כי הסדר הקיזוז בשיעור של 10% מקצבאות היחיד המשולמות על ידי המל"ל, ימשיך להתבצע לשם סילוק יתרת חוב המזונות למל"ל, למשך תקופה מוגבלת, וזאת עד הגיעו של היחיד לגיל 62.

אני מאשרת תשלום שכר השגחת הממונה וכן את שכר טרחת נאמן, מע"מ והוצאות בסך 500 ₪ בהתאם לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א-1981 ובהתאם להנחיות הממונה, לפי הגבוה מביניהן.

לאחר מתן פסק הדין בבע"ם 919/15, הגיש המבקש תביעה להפחתת מזונות – היא התביעה נושא הבקשה שלפניי – ובגדרה עתר ליישם את הילכת 919/15 על עניינו "כפי שהורה בית המשפט העליון [בהחלטה בהליך הקודם – ע' פ']" (סעיף 12 לתביעה להפחתת מזונות); וכן עתר להורות על חלוקה שויונית בתשלום מזונות הקטינים.

...

כמו כן, לא מצאתי לקבל את טענת המבקש כי החלטתי בהליך הקודם קבעה כי על בית המשפט לענייני משפחה לבחון את עניינו של המבקש מחדש תוך יישום הלכת 919/15.

בהינתן כל האמור לעיל, לא מצאתי כי קביעות אלו – אשר בית המשפט המחוזי לא ראה להתערב בהן – מצדיקות מתן רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא.

כפועל יוצא ממעבר זה, האב עתר בתובענה זו לביטול/הפחתת חיובו בתשלום המזונות ובצדה בקשה למתן סעד זמני אשר משמעותה עיכוב תשלום המזונות עד סיום ברור ההליך.

...

מסקנה זו נכונה אף אם אביא בחשבון כי האב ביצע המעבר לדירה גדולה יותר על מנת להעניק לבתו חדר משלה, דבר שלא היה בידי האם להעניק לה. ברם אין בכך לבד כדי לבסס הרעה במצב הכלכלי כפי שטוען לה האב.

נמצא איפוא כי טענתו של האב בדבר שינוי נסיבות מהותי הנובע ממצבו הכלכלי לא הוכחה כנדרש ודינה להידחות.

סוף דבר מכל המקובץ אני מורה כדלקמן: א. חיובו של האב במזונות הבן א' יעמוד בתוקפו עד הגיע הבת ש' לגיל 21 .

באשר לסכויי הבר"ע, טוען המבקש כי אלה גבוהים מאחר ובית המשפט קמא בחר שלא לעשות שימוש בסמכותו לקצוב את סכום המזונות, בסתירה לכל אמת עובדתית המקימה עילה לקציבה שכן בהתאם לסיכום בין הצדדים הותנה המשך תשלום המזונות בכך ששכרו לא יפחת מסך של 15,000 ₪ ושכר הפרודה לא יעלה על 8,000 ₪.

לטענתה, במסגרת תביעתו להפחתת מזונות צירף המבקש נספח מבנק מזרחי בו צוין כי נכון לחודש 10/21 עמדו לרשותו הסך של 560,192 ₪ אך כיום טוען כי אין לו אגורה בחשבון.

...

באשר לסיכויי הבר"ע, טוען המבקש כי אלה גבוהים מאחר ובית המשפט קמא בחר שלא לעשות שימוש בסמכותו לקצוב את סכום המזונות, בסתירה לכל אמת עובדתית המקימה עילה לקציבה שכן בהתאם לסיכום בין הצדדים הותנה המשך תשלום המזונות בכך ששכרו לא יפחת מסך של 15,000 ₪ ושכר הפרודה לא יעלה על 8,000 ₪.

לאור כל האמור, משלא הוכחו שני התנאים הנדרשים למתן פטור מתשלום האגרה או מהפקדת הערובה, דין הבקשה, על שני ראשיה, להידחות, וכך אני מורה.

המבקש ישלם את האגרה ויפקיד את הערובה לא יאוחר מיום 8.11.23, שאם לא כן יימחק הערעור ללא צורך בהחלטה נוספת.

מכל האמור, עתר המבקש להורות על הפחתת תשלום המזונות לסך של 1,000 ₪ לחודש, באופן זמני עד למתן פסק דין בתובענה קמא.

...

לטענת המשיבה בתשובתה בבית משפט קמא, יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים: לא חל שינוי נסיבות; לדבריה, בניגוד לטענת המבקש, אין בעצם קביעת שיעורי הנכות כדי להצביע על עילה להפחתת המזונות.

מכל האמור ולצורך המשך דיון בתובענה לגופה, ולאור הפסיקה כאמור לעיל, הנני מורה כדלקמן: הבקשה להפחתת דמי המזונות, נדחית.

המבקש צבר חוב מזונות בתיק המל"ל מאחר שלא היה מודע לפסק הדין שניתן בשנת 2014, אך משלם את החוב הזה בתשלומים מול המל"ל. לאור כל האמור לעיל, המקרה דנן חריג ויוצא דופן, ועל ערכאת הערעור להתערב בו. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)+149 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

והרי "נקבע לא אחת כי הכלל הוא שאין לתת סעד זמני הזהה לסעד העיקרי המבוקש, וזהות הסעדים כשלעצמה מהווה שיקול שלא להיעתר לבקשה, ולו מפני שאין מקום להכריע בהליך העיקרי במסגרת הליך מקדמי" (פסקה 14 לעניין בנק הפועלים).

במצב דברים זה לא מצאתי מתום בהחלטה קמא, ואני מורה על דחיית בקשת רשות ערעור זו, אף ללא צורך בתשובה.