תביעת הכרה בתאונת עבודה: פגיעה בברך, כתף ויד

התובעת ילידת 1995, עבדה כפועלת ייצור במפעל טבע במשך 22 שנים, הגישה תביעה להכיר בפגיעה בצואר, בגב, בכתפיים, במרפקים, בידיים ובברכיים כפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה.

...

לאחר שבחנתי את העדויות לא מצאתי בעדותה של התובעת מהי התנועה התדירה והרצופה של הצוואר.

לפנינו תביעה על החלטת הנתבע מיום 27.9.17 לדחות את תביעת התובע, נגר במקצועו, להכרה בכאבים בבירכיים כפגיעה בעבודה.

אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך בגין מחלתך בבירכיים, אולם, לצערנו, עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים: על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מיקצוע.

לתובע תביעה קודמת נגד הנתבע בה טען שכתוצאה מעבודתו כנגר נגרמו לו פגימות בכפות הידיים ובכתפיים.

בחקירתו הנגדית נישאל התובע לגבי תביעה אחרת שהגיש נגד הנתבע בעיניין פגיעה בכתפיו בתיק ב"ל 9618-07-16 (העתק תצהירו והעתק פרוטוקול מיום 1.11.17 בו נחקר הוגשו כמוצגים נ/2 ו-נ/3), שם נקבע כי היתקיימו בתובע התנאים הדרושים לבחינת שאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין הפגימה בכתפיו ובין תנאי עבודתו.

...

זאת מאחר שלטעמנו, עבודת התובע לא כללה רצף של תנועות ברכיים חוזרות ונשנות וחבלות ברכיים חוזרות ונשנות, אין ספור פעמים.

מהאמור לעיל, דין התביעה להידחות.

לסיכום התביעה נדחית.

רקע ומסגרת הדיון: ביום 2.10.2012 נפגע המערער בתאונת דרכים, אשר הוכרה כפגיעה בעבודה בעיניין חבלה צוארית.

בכתב התביעה שהוגש בהליך בבית הדין האיזורי טען המערער כי משהוכרה פגיעה בעמוד שדרה מותני, היה על המוסד להכיר גם בפגיעותיו בעמוד שדרה צוארי, בעמוד שדרה גבי, בבירכיים, בידיים ובכתפיים בעילת המקרוטראומה, שכן עבודתו כסבל דרשה ממנו להפעיל את יתר איבריו.

כאמור, בעניינינו המוסד הכיר בליקוי בעמוד שדרה מותני כפגיעה בעבודה, וכן הסכים כי קיימת תשתית עובדתית לעניין הליקויים בעמוד שדרה גבי ובירכיים, אולם לטענתו המערער לא הוכיח תשתית עובדתית לעילת המקרוטראומה בהתייחס לעמוד שדרה צוארי וכתפיים.

...

בהחלטה מיום 6.12.2020 נדחתה טענת המוסד כי יש לדחות את התביעה בעניין הכתפיים בשל איחור בהגשת התביעה לבית הדין האזורי, והמוסד נדרש להודיע עמדתו גם לעניין מינוי מומחה רפואי בעניין הליקוי בכתפיים.

במחלוקת זו שבין המערער לבין המוסד מקובלת עלינו עמדת המערער, כי בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנדון, על המומחה הרפואי שימונה לבחון גם אם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המערער כסבל לבין הליקויים בכתפיים ובעמוד שדרה צווארי של המערער, בנוסף לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה והליקוי בעמוד שדרה גבי ובברכיים.

מאידך ועל מנת שלא ימונה מומחה רפואי על חשבון הקופה הציבורית ללא הצדקה ניתן לבחון את טענות המבוטח בראי אותן חוות דעת ומקום שמהן עולה בצורה ברורה כי לא עלה בידי המבוטח להוכיח תשתית לכאורית לקיום תנאי הפריט – יש לדחות את תביעתו'.

כפי שנפסק בעניין בביוב [עב"ל (ארצי)69713-03-17 בביוב – המוסד לביטוח לאומי (28.1.2019)] כי - "... העובדה שהארגזים היו בגדלים שונים ובמשקלים משתנים אינה שוללת קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה, והדגש צריך להיות על התנועה, תוך פירוט מאפייני מושאי ההרמה (משקל, גודל) כך שהמומחה יביא בחשבון את הנתונים בדבר הגדלים והמשקלים בחוות דעתו". סוף דבר: הערעור מתקבל, ואנו קובעים כי המומחה הרפואי שימונה יבחן את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הליקויים בעמוד שדרה גבי, ברכיים, כתפיים ועמוד שדרה צווארי.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר מוראד מפרע ומר צבי הלפרין; ב"ל 17779-10-21), במסגרתו נדחתה - בהתבסס על חוות דעתם של שני מומחים רפואיים שמינה בית הדין - תביעת המערער להכרה בליקוי בצוארו כפגיעה בעבודה.

ד"ר פריימן פירט כי המערער סובל מסוכרת ועודף משקל; כי קיים בתיקו הרפואי תעוד על כאבים בכתפיים, ברכיים, כפות הידיים, קרסוליים, מרפקים, גב תחתון וצואר מאז שנות ה-90; וכי ביום 6.9.19 נותח בצוארו בשל היצרות ספינלית בגובה 5-7C. ד"ר פריימן ביקש לעיין בבדיקות ההדמיה עצמן וקבע על בסיסן כי לשיטתו "הנבדק סובל ממחלת DISH הפוגעת בעיקר בעמוד השידרה... כפי שניתן לצפות בבדיקות ההדמיה לעמוד השידרה הצוארי והמותני. הדבר מתחיל כתמונה של דלקת פרקים, אולם, בהמשך, הדבר מתפתח לתמונה ברורה של DISH". ד"ר פריימן הוסיף כי "במידה והיה מדובר במחלה על רקע מקרוטראומה, וויברציות, הרמת משקלים וכיוצ"ב, הרי שהיתה מופיעה תמונה שונה ולא תמונה של DISH... מדובר במחלה דלקתית שגורמת להסתיידויות של הרצועות הבין חוליתיות... לאחר בדיקת 14 בדיקות הדמיה שונות על ידי, העידר פגיעה דיסקאלית והנמכה משמעותית בגובה הדיסקים, שולל מחלת מקרוטראומה בעלת משמעות...". לסיום קבע כי "ידוע כי כלים רוטטים עלולים להחמיר שינויים נווניים, אולם, התמונה הרנטגנית ברורה ובצורה חד משמעית מדובר במחלת DISH. אין כל עדות להחמרה ניוונית נוספת מעבר למחלת ה-DISH המקובלת בגילו של התובע". לד"ר פריימן הופנו שאלות הבהרה, ובתשובותיו הסביר בין היתר כי מחלת DISH כמחלה דלקתית כרונית סיסטמית אמנם מטופלת על ידי ראומטולוגים אך כיוון שהיא פוגעת במפרקי עמוד השידרה - היא ניתנת לאיבחון גם על ידי אורתופדים המתמחים בעמוד השידרה, כמותו; כי עיין במכתבו של ראומטולוג מטעם המערער (פרופ' רוזנר) לפיו בדיקות הדם ובדיקות ההדמיה מלמדות כי המערער אינו סובל ממחלת DISH אלא מ-Spinal & Lumbar Spinal Stenosis, אך הוא אינו מסכים עמו; וכי כלים רוטטים אמנם עלולים לגרום לשינויים נווניים, אך "אלו אמורים להתבטא בהרס הדיסק, היצרות המרווח הדיסקאלי ופגיעה בפסטות ולא תמונה כפי שמופיעה אצל התובע". עוד הוסיף כי גם אם יהיה מי שיסבור שאין מדובר ב-DISH, גם אז "לא ניתן לקבוע כי בעיותיו נגרמו כתוצאה ממיקרוטראומה על רקע של רטט" וזאת נוכח סוג הפגיעה.

...

עם זאת לאחר שקילה חוזרת של כלל החומר הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבותיו של הליך זה אין בכך צורך, מהטעם שאין מדובר בחוות דעת יחידה אלא בחוות דעת המתווספת לחוות דעתו החד-משמעית של ד"ר ציון, שכאמור לעיל מצאנו כי ניתן להסתמך עליה ללא קושי.

בנסיבות אלה, וכאשר די היה גם בחוות דעתו של ד"ר ציון לבדה, לא שוכנענו שהוצגה הצדקה מספקת להחזרת התיק לבית הדין האזורי בשלב זה לצורך חקירתו הנגדית של ד"ר פריימן לאחר שמוצה שלב שאלות ההבהרה, ואף לא מצאנו טעם מספיק למינוי מומחה שלישי.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

פעמים רבות הוא פנה לרופאים עם תלונות על כאבי צואר, גב, כתפיים, מרפק ימין, כפות ידיים, מפרקי ירך, ברך שמאל וכתף ימין.

אכן צודק הנתבע כי תאונת עבודה, גם כאשר היא על דרך המקרוטראומה כבעניינינו, מחייבת ארוע תאונתי.

הדברים סוכמו היטב בפסק דינו של בית הדין הארצי ונביאם כלשונם: "בית דין זה פסק כי ככלל, תנוחה הגם שהיא עשויה לגרום לנזקים גופניים אינה מקיימת את יסודות המקרוטראומה, באשר אין בה תנועה חוזרת ונשנית. ולכן, אין בכוחה לבסס עילת תביעה להכרה בליקוי שהוא תוצאה של פגיעה בעבודה. בהתאם נדחו תביעות שעניינן עמידה ממושכת על הרגליים או על הבירכיים (עב"ל (ארצי) 19905-02-13 המוסד לביטוח לאומי – מוייז יניפיליז, (3.7.2014) והאסמכתאות שם; עב"ל (ארצי) 373/08 רינה אדיבי – המוסד לביטוח לאומי, (18.11.2008); עב"ל (ארצי) עב"ל (ארצי) 28951-10-11 יהודה שטרית – המוסד לביטוח לאומי, (27.5.2013); עב"ל (ארצי) 1374-10-11 עפר אבשלום – המוסד לביטוח לאומי, (10.9.2014); עב"ל (ארצי) 25019-08-15 ערוסי נ' המוסד לביטוח לאומי (30.03.2016)).

...

לאחר שמיעת ראיות (התובע ושותפו לעבודה), החלטנו ביום 11.10.2021 כדלקמן: "מכלל חומר הראיות שבפנינו עולה כי, התובע, גגן במקצועו מאז שנת 1993 ועד היום, עובד בציפוי ארגזי רוח באלומיניום על גגות של בתים פרטיים, בהכנה והתקנה של מרזבים על גגות, בתיקון גגות ובהתקנת פרגולות.

דיון והכרעה לאחר שבחנו את כלל חומר הראיות בתיק, לרבות חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, ועיינו בטענות הצדים, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה.

לנוכח האמור לעיל ועל יסוד חוות דעתו של המומחה אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הנזק בברך שמאל ולכן מדובר בפגיעה בעבודה.