תביעת הכרה בתאונת עבודה - נפילה מחלון בית

רקע עובדתי המערער יליד 1967 נפגע ביום 18.11.19 בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה עת נפל עליו חלון זכוכית.

שנית, מאז התאונה המערער מצוי במעקב נורולוגי ונוטל טפול תרופתי אולם בתקופת הקורונה היה קושי בבצוע בדיקות רפואיות ועל כן אין רצף טפולי ובדיקות יותר מעמיקות.

בעיניין לביא (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק". ראשית, אציין כי עיון בנוהל אליו הפנה המערער שלא בכתב העירעור אלא בהשלמת הטיעון מעלה כי מדובר בחוזר של המשיב שנועד לאגף נפגעי עבודה, הלישכה הרפואית ואגף וועדות.

לכל היותר יכול הדבר לעלות כדי תביעה כנגד החלטת פקי ד התביעות שהגיש את הערר ועל כן אינה מתבררת במסגרת הליך זה. שנית, בכל הנוגע לטענת המערער בדבר הפסד ערכאה על דרג ראשון שעה שלא התייצב לבדיקה קלינית בפני הועדה – דין טענה זו אף היא דחייה.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

מאחר ולא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, כל שכן טעות היורדת לשורשו של עניין, הערעור נדחה.

לפנינו תביעת התובע, מר רן רפאל אוחנה (להלן: "התובע"), להכיר בארוע נפילתו מחלון ביתו ביום 17.11.2020 כתאונת עבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק").

...

בנסיבות אלה, לא מצאנו לקבל גם את טענת התובע שלפיה יש להתייחס לביתו כ"זירת התאונה" ולא כמעונו.

עם זאת, נציין, כי מבחינה עובדתית לא שוכנענו שהשוטרים הורו לתובע לחזור לביתו להביא את רישיון הנהיגה.

סוף דבר בנסיבות העניין, משהתובע נפגע מסיכון שלקח על עצמו בתחום ביתו הפרטי ולא מ"סיכוני הדרך", הרי שאין המדובר ב"תאונה בדרך לעבודה".

בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה מהנתבע תיאר כיצד נגרמה לו הפגיעה: "בעת העבודה, ולקראת הסיום כשרציתי לסגור את דלת העסק ולשם הבאת המפתחות לעסק מהבית שליד נאלצתי לעבור דרך חלון העסק (חנות רהיטים) ואז נפלתי מגובה כ-8 מטרים". לשם השלמת התמונה נציין, כי בתצהיר תיאר התובע את מיקום החנות והמרחק בינה לבין דירת מגוריו כך: "החנות שלי בכפר אעבלין הממוקמת בבניין המורכב משלוש קומות. קומה ראשונה מחסן ומעל שתי הקומות משמשים בתור חנות רהיטים וליד הבניין הזה ובמרחק כמטר אחד ממוקם בנין שאני ואבי מתגוררים בו. ... רציתי להביא את המפתחות מהבית וזאת דרך מעבר מחלון חנות הרהיטים למרפסת הבית, דרך שהייתי לפעמים עובר בה לקיצור דרך, היות והמרחק בין החלון למרפסת הינו צר יכולתי לקפוץ מהחנות ישירות לבית.

בכתב התביעה טען התובע, כי החנות צמודה לבית מגוריו "וניתן לקצר דרך הגעה מהעסק לבית ע"י קפיצה לכיוון מרפסת הבית, כפי שהתובע היה רגיל לעשות." לטענתו הנפילה אירעה לו בדרך חזרה מהעסק לביתו ולכן יש להכיר בתאונה שאירעה לו כ"תאונת עבודה", שכן התאונה אירעה תוך כדי ועקב העבודה.

לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית, ואנו קובעים כי התאונה שאירעה לתובע ביום 23.7.14 אינה בבחינת "תאונת עבודה" כמשמעה בחוק.

...

לפיכך לא מדובר בפעולה חיונית לעיסוקו במשלח היד בו עסק התובע, ולכן יש לדחות את התביעה.

לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית, ואנו קובעים כי התאונה שארעה לתובע ביום 23.7.14 אינה בבחינת "תאונת עבודה" כמשמעה בחוק.

תביעה להכרה בתאונת עבודה שארעה לפי הטענה ביום 7.7.17, בדרכה של התובעת מעבודתה לביתה, ובה נפגעה התובעת בברך ימין.

בהחלטה מיום 14.8.19 הועברו המסמכים לתגובת הנתבע, אשר הודיע ביום 8.9.19 כי המסמכים שצורפו תומכים בטענתו כי לא היתקיים ארוע תאונתי לתובעת: בתעודה הרפואית לנפגע בעבודה מצויין ביקור מיום 10.7.16 (3 ימים לאחר התאונה הנטענת) ובו נרשם "ממתינה לMRI זקוקה לחופש" ובתעודה עצמה נרשם כי התאונה ארעה "בירידה מהאוטובוס", בנגוד לגירסאות התובעת בבית הדין.

בתצהירה הסבירה התובעת כי בטעות מזכירת הפנימיה רשמה שהיא נפלה במדריגות האוטובוס, כאשר למעשה כאשר ניסתה להתיישב במושב שליד החלון האוטובוס בלם בחוזקה והיא החליקה (סעיפים 3-4 ו-10 לתצהירה).

לפיכך, אנו מתקשים לקבל את עדותה בעיניין זה. בשים לב לשינויים בגירסתה של התובעת, לתלונה שהעלתה בפני הרופא ביחס לאופן היתרחשות התאונה ולרישומים הרפואיים המעידים על כאבים בברך ימין לפני ואחרי התאונה הנטענת, ללא שינוי, אין בידינו לקבל את הטענה לבלימה חזקה של האוטובוס על יסוד טענת התובעת בלבד, ללא ראיה אובייקטיבית לתמוך בה. זאת במיוחד לאור העובדה שהתובעת חזרה בה מהגירסה בתצהיר לפיה "החליקה", אלא רק כי חשה "קליק" בברך, מבלי שהיא טוענת לתנועה חריגה, נפילה, או פגיעה בדבר מה חצוני (עמ' 6, ש' 15).

...

לפיכך, אנו מתקשים לקבל את עדותה בעניין זה. בשים לב לשינויים בגרסתה של התובעת, לתלונה שהעלתה בפני הרופא ביחס לאופן התרחשות התאונה ולרישומים הרפואיים המעידים על כאבים בברך ימין לפני ואחרי התאונה הנטענת, ללא שינוי, אין בידינו לקבל את הטענה לבלימה חזקה של האוטובוס על יסוד טענת התובעת בלבד, ללא ראיה אובייקטיבית לתמוך בה. זאת במיוחד לאור העובדה שהתובעת חזרה בה מהגרסה בתצהיר לפיה "החליקה", אלא רק כי חשה "קליק" בברך, מבלי שהיא טוענת לתנועה חריגה, נפילה, או פגיעה בדבר מה חיצוני (עמ' 6, ש' 15).

על יסוד כל האמור לעיל, אנחנו קובעים כי התובעת לא הציגה בפנינו ראיה משכנעת כי ביום 7.7.16 אירעה לה תאונה כלשהי בדרכה מהעבודה לביתה ועל כן אין בידינו לקבל התביעה.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

עוד יצויין, כי במסגרת ההחלטה שניתנה בתום הדיון, לבקשת התובע וחרף היתנגדות מצד הנתבע, נקבע כי על בסיס פסיקת בית-הדין הארצי בעיניין אזולאי (עב"ל 60844-06-15 אזולאי נ' המוסד לביטוח לאומי (10.12.17, כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה)) נקבע, במקרה דומה לענייננו כי: "המומחה לא אמור... להחליף את הועדה הרפואית ולקבוע אם נותרה נכות בגין התאונה ובאיזה שיעור, אלא להשיב על שאלה ראשונית בלבד בדבר עצם היפגעותו של הגב התחתון, ולו במידה מסוימת, במהלך תאונת העבודה שהוכרה". המומחה יועץ רפואי שמונה, ד"ר סמניון קרסניאנסקי, הגיש ביום 29.10.19 חוות דעת מפורטת.

באשר לעצם הליקוי בגבו התחתון של התובע, פירט המומחה את העולה מהמסמכים הרפואיים, וסיכם כך: "החולה סובל מכאבי גב תחתון על רקע שינויים נווניים ובלטי דיסקים בגבהים רבים, והיצרות משמעותית של תעלות הנוירו-פורמינאליות בכמה גבהים". אשר לשאלת קיומו של קשר סיבתי בין הארוע התאונתי למצב גבו, קבע המומחה כי "מסקנתי היא כי מר כחלון סבל מכאבי גב תחתון הרבה לפני התאונה שבנידון בשנת 2016. ללא כל ספק, תאונת העבודה שבנידון גרמה להתעוררות בעיות רדומות והחמירה את מצב החולה" (ההדגשה לא במקור.

התשתית העובדתית, לרבות עצם העובדה שארעה לתובע תאונת עבודה ביום 14.8.18 בעת שהחליק בעבודתו, אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים, והמחלוקת היחידה הנה בשאלה האם מעבר לפגיעות בברך, בקרסול וכף רגל ימין, נפגע התובע באותה תאונה גם בגבו התחתון.

סוף דבר התביעה מתקבלת במובן זה שפגיעתו של התובע בגבו בעקבות הארוע התאונתי מיום 14.8.16 מוכרת ככזו שנגרמה בתאונת עבודה (בנוסף לאיברים שכבר הוכרו).

...

כפי שציינו מוקדם יותר בפסק דין זה, על פי פסק דין אזולאי (עב"ל 60844-06-15 אזולאי נ' המוסד לביטוח לאומי (10.12.17, כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה)), תפקידו של המומחה הינו בהקשר זה אינו "להחליף את הוועדה הרפואית ולקבוע אם נותרה נכות בגין התאונה ובאיזה שיעור, אלא להשיב על שאלה ראשונית בלבד בדבר עצם היפגעותו של הגב התחתון, ולו במידה מסוימת, במהלך תאונת העבודה שהוכרה". אשר לטענת הנתבע כי לא היה מקום להפנות למומחה את השאלה אם נפגע התובע בגבו בעת האירוע, שכן מדובר בשאלה עובדתית ולא רפואית, הרי שדין הטענה להידחות, גם כן על יסוד הפסיקה בעניין אזולאי.

בכל מקרה, גם בהיעדר מחלוקת על כך שהיו פגימות בגבו של התובע קודם לתאונה, הרי שדי בכך שהמצב הוחמר בעקבות תאונת העבודה – כפי חוות דעת המומחה –על מנת להוביל למסקנה שדין התביעה להתקבל.

סוף דבר התביעה מתקבלת במובן זה שפגיעתו של התובע בגבו בעקבות האירוע התאונתי מיום 14.8.16 מוכרת ככזו שנגרמה בתאונת עבודה (בנוסף לאיברים שכבר הוכרו).

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 6,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.