תביעת הכרה בתאונת עבודה עקב אירוע לבבי בעבודה

ביום 29/7/20 התובעת הגישה תביעה להכרה בפגיעה בקרסולה כתאונת עבודה, בגין ארוע מיום 14/7/20 (יום שלישי) שארע לדבריה בעת שמעדה בחדר המדריגות שבבנין בו המתגוררת בעת שיצאה מביתה כדי לרכוש מוצר עבור החנות.

עם זאת, בשים לב לכך שכבר ביום 22/7/20 (כשבוע לאחר הארוע) התובעת דיווחה בקופ"ח כי הפגיעה הייתה בעבודה, אנו מקבלים את טענת התובעת כי שמרה את החשבונית לצורך הגשת התביעה למל"ל, ומטעם זה לא העבירה אותה בזמן אמת למנהל החשבונות של החנות.

...

עם זאת, בשים לב לכך שכבר ביום 22/7/20 (כשבוע לאחר האירוע) התובעת דיווחה בקופ"ח כי הפגיעה הייתה בעבודה, אנו מקבלים את טענת התובעת כי שמרה את החשבונית לצורך הגשת התביעה למל"ל, ומטעם זה לא העבירה אותה בזמן אמת למנהל החשבונות של החנות.

לנוכח האמור לעיל ,מצאנו כין דין התביעה להתקבל ויש להכיר בפגיעה בכף הרגל של התובעת (שבר בפטישון) כפגיעה בעבודה.

משהתקבלה התביעה הנתבע ישלם לתובעת השתתפות בהוצאות משפט בסך 3,500 ₪.

תביעת התובע להכרה בארוע כתאונת עבודה נדחתה על ידי פקיד התביעות של הנתבע בהחלטה מיום 3.10.2019, שלפיה לא הוכח קיומו של ארוע תאונתי שארע תוך וכדי עבודתו של התובע ואשר הביא לאוטם שריר הלב שבו לקה ביום 23.8.2018.

לאור כל האמור, ומאחר שהוכחה חריגותו של הארוע והנתבע לא הצליח לסתור את טענותיו טוען התובע, כי יש לראותו באוטם שריר הלב שבו לקה התובע בעקבות הארוע כתאונת עבודה.

[1: עב"ל (ארצי) 502/09 משה סידה – המוסד לביטוח לאומי (21.10.2010), להלן: עניין סידה] [2: עב"ל (ארצי) 9465-07-20 משה פישר – המוסד לביטוח לאומי (5.8.2021); עב"ל (ארצי) 15135-05-18 אמיר מינפרד– המוסד לביטוח לאומי (4.12.2018), להלן: עניין מינפרד] אשר לנטל ההוכחה נפסק, כי בתביעות בגין אוטם שריר הלב ייחשב האוטם כנזק שניגרם בתאונת עבודה "אם ניתן יהיה לקשור את הווצרותו לעבודה, על-ידי הוכחת "מאמץ מיוחד" או "ארוע חריג" בעבודה.

...

אני מאשר את ההתכתבות.

זה ייצוא מוואטסאפ"[footnoteRef:27] [27: עמ' 22 ש' 10-23 ועמ' 23 ש' 8-16, ההדגשה הוספה] התנהלות מסוג זה אין מקומה בתביעה כנגד גוף ציבורי האמון על יישום חוק בתחום הביטחון הסוציאלי ומחויב בשקיפות ובחובת הגינות מוגברת, והגם שאין לכך השפעה על התוצאה שאליה הגענו, מצאנו לנכון להעיר זאת.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל השתכנענו, כי יש למנות מומחה רפואי לבחינת קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודתו של התובע מיום 23.8.2018, לבין אוטם שריר הלב שבו לקה ביום זה, על יסוד התשתית העובדתית שלהלן: התובע, יליד 1960, עבד כמנהל ביטחון ובטיחות (קב"ט), בבית הספר הימי כפר הנוער מבואות ים במכמורת; ביום 23.08.2018 קיבל התובע דיווח על כניסתם של קבוצת מסתננים זרים לשטח כפר הנוער, המשתוללים במקום, התובעניגש לטפל באירוע, פנה לקבוצה בדרישה כי יעזבו את המקום באופן מיידי ובין הצדדים התפתח ויכוח קולני וסוער שהגיע לכדי איומים על התובע.

לפנינו תביעתו של התובע, מר עמרי קנדה, כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) לדחות את תביעתו להכרה בפגיעה בעבודה בגין אוטם שריר הלב מכוח הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה -1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) בשל טענה כי בינו לבין החברה "איי די. די. תוכן בע"מ" (להלן- חברת ההפקות או צד ג') לא היתקיימו יחסי עבודה.

] לאור האמור לעיל טען התובע, כי מאחר והארוע התאונתי קרה בתקופת היותו עובד, יש להכיר בפגימות שנגרמו לו עקב כך כפגיעה בעבודה[footnoteRef:58].

...

לתשומת לבך אתה רשאי להגיש תובענה על החלטתי זו לבית הדין לעבודה ברחוב .

במסגרת כתב ההגנה העלה הנתבע טענת סף כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, ואתייחס לטענה זו בחלק הראשון של פרק דיון והכרעה להלן.

התיישנות טענות הצדדים טענות הנתבע – טענת סף הנתבע טען כי יש לדחות את תביעתו של התובע מחמת התיישנות, משום שזו הוגשה באיחור כשנה וחודשיים ובניגוד לתקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל – 1969 (להלן – תקנות הביטוח הלאומי – מועדים).

נספח א' – העתק מחיפוש במאגר דואר ישראל – נשמט מקובץ סיכומיו של התובע והוגש רק בסיכומי התשובה, לאור המסקנה אליה הגענו – אין משמעות למסמך זה, שעה שהמידע מהמסמך דנן דורש בירור עובדתי – כך שלא היה מקום לצרפו בשלב בו צורף.

אכן, גם אותם לא היה מקום לצרף בסיכומיו של התובע אלא לפרט את הגרסה העובדתית הנדרשת כבר בכתב התביעה או לכל המאוחר בתצהיר במענה לטענת ההתיישנות ולצרפם כבר אז. לאור המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, ממילא המסמכים הללו לא תרמו להליך.

על יסוד כלל המפורט לעיל, הן בשל איחור בהגשת התביעה והן לגופה - התביעה נדחית.

ביום 20.6.2019 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין ארוע לבבי חריג שלטענתו נגרם כתוצאה מעבודתו.

משכך, שעה שאין מקום לסטות מחוות דעת המומחה, כאשר המומחה אבחן כי התובע לקה באוטם שריר הלב, על רקע של מחלה כלילית מפושטת, וכי בין האוטם לארוע קיים קשר סיבתי בסבירות של למעלה מ50% וכי אילמלא הארוע החריג, ארוע הלב לא היה מתרחש במועד בו נקבע, אני מורה על קבלת התביעה באופן בו אוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה.

...

לטענתו, לאור קביעת המומחה כי השפעת האירוע על מחלתו הכלילית המפושטת עבורה נזקק לניתוח מעקפים דחוף, הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, יש לדחות את התביעה.

לאחר שבחנתי את חוות דעת המומחה, את טענות הצדדים ואת ההלכה הפסוקה, מצאתי כי אימוץ חוות דעת המומחה בהליך מוביל לקבלת התביעה.

משכך, שעה שאין מקום לסטות מחוות דעת המומחה, כאשר המומחה אבחן כי התובע לקה באוטם שריר הלב, על רקע של מחלה כלילית מפושטת, וכי בין האוטם לאירוע קיים קשר סיבתי בסבירות של למעלה מ50% וכי אלמלא האירוע החריג, אירוע הלב לא היה מתרחש במועד בו נקבע, אני מורה על קבלת התביעה באופן בו אוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה.

התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה ביום 29.04.2021, להכיר בארוע מיום 22.11.2018 כתאונה בעבודה.

המסגרת הנורמאטיבית לצורך הכרה בארוע לבבי כ'תאונת עבודה', יש להוכיח כי ארוע הלב הוא תוצאה של "תאונה", קרי, תוצאה של ארוע מוגדר בזמן ובמקום, שארע לאדם עקב עבודתו.

מפסק הדין בעיניין עב"ל (ארצי) 24608-12-12 גיזלה שסקין - המוסד לביטוח לאומי (12.06.2014)‏‏, עולה כי לצורך הכרה בדיסקציה בהאאורטה (קרע בעורק האאורטה) כפגיעה בעבודה יש להוכיח ארוע חריג בעבודה קודם למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי – ""במקרה זה, כמו ברובם של המקרים הנוגעים לארוע לבבי, על מנת ש"התאונה" (במקרה שלפנינו הדיסקציה באאורטה) תוכר כתאונת עבודה, נידרש מבוטח להוכיח קשר סיבתי בין "הארוע החריג" לבין הדיסקציה.

במיוחד שבעקבות שיחה זו ארע לתובע, כטענתו, ארוע לבבי.

...

[ההדגשה הוספה ס.א] ביום 04.05.2022 נתנה רופאת המשפחה של התובע, ד"ר פלג אלונה, אישור רפואי לסיכום מצבו של התובע, גם שם לא אזכרה את האירוע החריג הנטען, והתייחסה לאירוע בשנת 2018 כך – "מר מלך יעקב הינו מטופל במרפאתנו באופן קבוע

סוף דבר – משלא הוכח כי נגרם לתובע אירוע מאמץ חריג ביום 22.11.2018 בעבודתו, אין מקום למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי.

על כן, התביעה נדחית.