תביעת הכרה בפגיעה נפשית בעבודה עקב הטרדה בעבודה

הרקע לבקשה בבית הדין האיזורי מתבררת תביעת המבקשת להכיר בליקויים שונים: ארוע המוחי מיום 4.9.2017, מחלת פיברומיאלגיה ומצב נפשי - כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להן - החוק).

במסמך הרפואי מאת ד"ר יוגורובסקי נקבע כך: "לסיכום: הנ"ל בעקבות ארועי דחק במקום עבודתה שנמשכו לסרוגין על פני 5 שנים והיו מאוד טראומתים בשבילה החלה לסבול מכאבים, כבדות בפלג גוף ימין, פרסטזיות בידיים וברגליים. עברה תקופה קשה כאשר היו חשדות לאירוע מוחי ובהמשך לטרשת נפוצה. הכאבים מפושטים בגוף המשיכ[ו] להטריד אותה ונעשו עם הזמן יותר עוצמתיים. אובחנה אצלה פיברומיאלגיה כתגובה לתקופה טראומתית. כל הלחץ הממ[ו]שוך בשנים האחרונות והתמודדותה עם כאבים כרוניים שמגבילים אותה גרמו למצב דיכאוני עם חוסר תפקוד, נדודי שינה, בכי, אנהדוניה. בעצם לא עובדת מיולי 2017, נימצאת בחופש מחלה קרוב לחצי שנה. במצב נפשי נוכחי לא מסוגלת לחזור למעגל העבודה, ולא כשירה לעבודה מפרנסת." לטעמנו תוכנו של המסמך מוביל למסקנה כי אין מדובר בחוות דעת כלל ועיקר, וזאת מהטעמים הבאים: בעקרו של דבר הוא מיסמך העוסק בכושר עבודתה של המבקשת ולא בכדי היא הופנתה על ידי ד"ר יוגורובסקי לרופא התעסוקתי.

...

לטענת המבקשת, המסמך הרפואי מאת ד"ר יגורובסקי הינו "מכתב המופנה לרופא תעסוקתי שמתאר את מצבה של המבקשת הכולל בסופו של דבר המלצה לקבלת טיפול רפואי וסיכום המצב". משמדובר בתיעוד רפואי שלא נעשה לצרכים משפטיים ולא בחוות דעת רפואית, אין הוא מקים למוסד זכות להגשת חוות דעת רפואית מטעמו.

יתר על כן, אמנם יש במסמך (ראו פיסקת "לסיכום" המצוטטת לעיל) אמירות שעשויות להתפרש כנוגעות בסוגיית הקשר הסיבתי, אלא שאמירות אלה נעשו אגב אורחא ולא כוונו לבסס את הקשר הסיבתי הנבחן בהליך.

משהגענו למסקנה כי אין לראות במסמך הרפואי מאת ד"ר יגורובסקי משום חוות דעת לעניין הקשר הסיבתי, הרי שאין הוא מקים למוסד זכות הדדית להגשת חוות דעת מטעמו.

סוף דבר - הערעור מתקבל.

אם כי, כמובן, לא בכול דבר ועניין ולא בלי גבול היא הסובלנות החברתית-משפטית שראוי לתת למשרתים בגופים אלה, על אף הקשיים האובייקטיבים שהם מנת חלקם (ר' למשל דיון בהקשר של הטרדה מינית והקשר למקום עבודה ביטחוני בע"ע (ארצי) 37078-11-13 חברת חשמל לישראל בע"מ - ליה נאידורף (13.2.18)).

התביעה שלפנינו עם זאת אינה עוסקת בנזק שניגרם או לא נגרם לתובע במהלך שרותו בשב"ס. לטענתו אף הוכר כנפגע עבודה בגין פגיעה נפשית כתוצאה משני האירועים המרכזיים כאמור לעיל, לגביהם הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי.

...

סופו של דבר, כך נקבע שם, יש לבחון כל מקרה ומקרה "על פי מכלול שיקולים לרבות התנהלות המעסיק בהתייחס להתנכלות (כגון, ומבלי למצות, אילו אמצעים נקט המעסיק למניעתה או למניעת הישנותה מעת שנודע לו עליה ומידת הנמרצות בה טיפל בתלונה) ויש להכריע בכל מקרה על פי נסיבותיו". בפריזמה הצרה של המקרה שלפנינו נוסיף כי ישנה משמעות יתירה למאפייניו של המעסיק.

לאור כל האמור לא מצאנו כי התובע סבל מהתעמרות.

לאחר שהתובע הגיש את תלונתו, נזכיר, ובעקבותיה, נערכה ביקורת שהובילה בסופו של דבר לפרישתו של מפקד קציעות משירותו בשב"ס. כלל העדים, לרבות מטעם התובע עצמו, אישרו שבשב"ס קיימים מספר מנגנונים שהם יכלו לפנות אליהם ככל שהם היו מעוניינים להתלונן – פנייה למפקדים בכירים יותר; הגשת תלונה לקצין הקבילות; לבקש ראיון מפקד מחוז; לבקש ראיון עם הנציבה (ר' למשל עדותו של אבוחצרא בעמ' 61, ש' 5 לפרוטוקול).

סוף דבר התביעה נדחית.

בית המשפט הוסיף, כי "גם הסמכות לידון בעילה שעניינה יחסי עבודה עכורים בין עובד למעסיקיו, נתונה לבית הדין לעבודה". בית משפט השלום קבע בפסק הדין בהליך הקודם, כי התביעה שלפניו "עד כמה שניתן להבין, וכפי שנוסחה, אינה תביעה שעילתה בפקודת הנזיקין". להשלמת התמונה נוסיף, כי התובע ציין בתביעתו שביום 11.1.2020 הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בליקוי הלבבי כפגיעה בעבודה.

החלטת פקיד התביעה לא הוגשה לתיק, אולם למקרא כתב התביעה עולה שהמוסד לביטוח לאומי ככל הנראה דחה את התביעה, ולפי התובע: "תשובת המל"ל 'המושכלת המדהימה והיצירתית בחוצפתה' פסלה את 'עצם ההטרדה והעיסוק' בתביעה לא קבילה מבחינתה וזאת מכיוון שלגבי המל"ל, כל מי שפורש לגימלאות מקובע על ידה על 'תקן' של 'פג תוקף' והוא לא מורשה להגיש את תביעה 'טורדנית' בגילו המופלג!!! (אין גבול לבושה ולחוצפה של גוף מדינתי שאמור להיות סוצאלי)" (ההדגשות במקור).

עיון בכתב התביעה שהוגש לבית הדין מעלה כי טענת התובע היא שנגרמה לו פגיעה גופנית (ליקוי לבבי) על רקע לחץ נפשי בעבודתו אצל הנתבעת.

...

סוף דבר מכל הטעמים האמורים באנו לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסכום של 2,500 ש"ח, אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

באשר לתביעת המל"ל : התובע טען כי הנתבעת הגיעה למשרדו, נתנה הסכמתה להגשת תביעה להכרה במוסד לביטוח לאומי במקרה ההטרדה המינית שחוותה במקום העבודה, ושכתוצאה ממנו נאלצה להפסיק את עבודתה, כתאונת העבודה וחתמה ביום ה 28 ינואר 2020 על התחייבות לתשלום שכר טירחה בגין הגשת התביעה לעיל לדמי פגיעה וקביעת נכות מעבודה-תאונת עבודה בגין הטרדה מינית (להלן : "תביעת המל"ל). התובע צירף התחייבות לתשלום שכר טירחה וייפוי כוח (נספח א'-א'1) וטען כי בהתאם להסכם שכר טירחה סוכם כי הנתבעת תשלם עבור הטיפול בגין פתיחת התיק כולל דמי ייעוץ , לווי לועדות הרפואיות כולל ערעור סכום של 3500 ש"ח כולל מע"מ ובנוסף תשלם 17% בתוספת מע"מ מכל סכום שיתקבל וכן סוכם על תשלום שכר טירחה של $200 לשעה.

הנתבעת טענה כי לאחר מספר ימים התובע זימן אתה נתבעת ובעלה למשרדו והציע להגיש תביעה לבית הדין כנגד המעסיק ובה ציין סכומים מופרזים של שכר טירחה והנתבעת, שעברה מפח נפשי מהתנהלות התובע הרשלנית, דחתה את הצעתו והודיעה לו כי היא מפסיקה את הייצוג.

...

באשר לתביעת המל"ל : התובע טען כי הנתבעת הגיעה למשרדו, נתנה הסכמתה להגשת תביעה להכרה במוסד לביטוח לאומי במקרה ההטרדה המינית שחוותה במקום העבודה, ושכתוצאה ממנו נאלצה להפסיק את עבודתה, כתאונת העבודה וחתמה ביום ה 28 ינואר 2020 על התחייבות לתשלום שכר טרחה בגין הגשת התביעה לעיל לדמי פגיעה וקביעת נכות מעבודה-תאונת עבודה בגין הטרדה מינית (להלן : "תביעת המל"ל). התובע צירף התחייבות לתשלום שכר טרחה וייפוי כוח (נספח א'-א'1) וטען כי בהתאם להסכם שכר טרחה סוכם כי הנתבעת תשלם עבור הטיפול בגין פתיחת התיק כולל דמי ייעוץ , ליווי לוועדות הרפואיות כולל ערעור סכום של 3500 ש"ח כולל מע"מ ובנוסף תשלם 17% בתוספת מע"מ מכל סכום שיתקבל וכן סוכם על תשלום שכר טרחה של $200 לשעה.

בגין התכתבויות והטיפול לעיל מול המוסד לביטוח לאומי, מצאתי לפסוק לתובע שכר טרחה בגין שעתיים של עבודה ובהתאם לחישוב התובע לעניין שער הדולר נכון למועד הגשת התביעה, שלא נסתר ע"י הנתבעת, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע שכר טרחה בגין תביעה המל"ל סכום של 2,303 ש"ח. באשר לייצוג מול המעסיקה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמכלול הראיות שבתיק ולאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בסיכומי הצדדים , הגעתי למסקנה כי דין התביעה לתשלום שכר טרחה בגין הייצוג מול המעסיקה להתקבל בחלקה ואנמק.

נוכח כל האמור לעיל, משהוכח כי התובע ייצג את הנתבעת מול המעסיקה ע"י פגישות, התכתבויות עם המעסיקה ומשא ומתן בניסיון להגיע לפשרה אולם, משהייצוג הופסק והסכם סיום העסקה הושג באמצעות עורך דין אחר והתובע אישר כי לא ייצג בהסכם (עמ' 7 שורה 16-17), ומשלא סוכם בהתחייבות לתשלום שכר טרחה - נספח ב' מהו השכר המגיע לתובע במקרה של הפסקת ייצוג בטרם השגת הסכם פשרה, מצאתי לפסוק לתובע שכר טרחה חלקי בשיעור 30% משכר הטרחה הקבוע בהתחייבות לתשלום שכר טרחה -נספח ב' שהוא 20% מסכום הפשרה בתוספת מע"מ. על כן, זכאי התובע לסכום של 139,051 ש"ח * 20% * 30%*1.17 ובסה"כ 10,846 ש"ח. לסיום אוסיף כי התובע לא נתן כל הסבר מוצדק מדוע בדרישת לתשלום שכר טרחה ששלח לנתבעת ביום 15.11.20 ביקש שכר טרחה בגין הטיפול בשני העניינים לעיל, בסכום של 13,699 ש"ח (לאחר ניכוי הסכומים ששולמו בסך של 4,085 ש"ח) ואילו בתביעה דנן שהוגשה בחודש יולי 2021 הוא מבקש לחייב את הנתבעת בסכום של 75,000 ש"ח .

סוף דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 13,149 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא.

לפנינו ערעור על החלטת פקיד התביעות מיום 7.10.19 לדחות את תביעת התובע להכיר בפגיעתו הנפשית כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן-החוק).

המומחה השיב: "כפי שציינתי בתשובתי לשאלה 1 – סבור אני כי הארוע המיוחד השפיע על מצבו הנפשי של התובע אך השפעתו פחותה מ 50%." האם קיימת אסכולה רפואית כלשהיא או גיבוי בספרות הרפואית לקביעת קשר בין ארוע הכולל חילופי דברים לרבות טונים גבוהים ואלימות מילולית לבין התפתחות של מצב נפשי מתמשך כגון דכאון מג'ורי? המומחה השיב: "בספרות פסיכיאטרית מקובל ליגרוס כי מחלת הדיכאון מתפתחת כתוצאה מאינטרקציה בין גורמים חצוניים ובין פרדיסוזציה נוירופיזיולוגית של הסובל. בין מיגוון דוגמאות של גורמים חצוניים נמצאים גורמי לחץ כגון ארועי חיים. דוגמאות של ארועי חיים כוללות אירועים בעלי אופן טראומטי כגון פרידות, אובדן ואירועים משמעותיים טראומטיים כגון מתח בעבודה, אירועים של הטרדות ו Bullying . במקרה זה מדובר בארוע חריג עם חילופי דברים קשים, השפלה פומבית ושינוי בלתי צפוי של יחס מצד הממונים עליו. ארוע כגון זה בפירוש נמצא בקטיגוריה של ארוע חיים אשר יכול להביא לידי דכאון". במידה ולדעתך קיים קשר העולה על 50% בין הארוע לבין איבחנה של דכאון מג'ורי, האם השפעת הארוע על מצבו של התובע הנה בשיעור של 20% ומעלה ביחס לגורמים תורמים אחרים? המומחה השיב: "(אני מבין שכוונת השואל אם הקשר פחות מ 50%). עד כמה שקשה להעריך דבר מסוג זה, להערכתי הארוע החריג תרם באופן משמעותי דהיינו למעלה מ 20%". ככל שאתה סבור שהשפעת הארוע הנה בשיעור של 20% ומעלה, אנא הסבר קביעתך זו וכיצד הגעת למסקנה זו. המומחה השיב: "מדובר בארוע חיים בעל משמעות עם השפלה ושינוי ביחס של ממונים לתובע. התובע מתאר כיצד חש מאותו יום שינוי משמעותי ביחס של ממונים כמו גם חברים לעבודה כלפיו. לפיכך סבור אני כי לא מדובר בארוע זניח וחולף אלא בארוע בעל משמעות אשר תרם באופן משמעותי להתפתחות מצב של דיכאון". האם פרידה מבת זוג חמורה יותר על פי סולם RAHEY כגורמת מצוקה נפשית יחסית לארוע של חילופי דברים לרבות טונים גבוהים ואלימות מילולית בעבודה? המומחה השיב: "על פי הסולם אשר פיתחו Holmes and Rahe אפשר לכמת פרידה מבת זוג כארוע חמור יותר מארוע שלילי בעבודה. בכל זאת חשוב לציין כי נסיבות אלו משתנות מאד על פי תנאים שונים ואישיות של כל אחד. לגבי פרידה מבת זוג מאד תלוי טיב ואיכות הקשר ומה השפעת הפרידה על היחיד. כמו כן מתואר לחץ ויחס שלילי בעבודה אשר יכול להיות טראומטי ביותר ליחיד אשר יש לו רגישות ספציפית לפגיעה חברתית כאשר מדובר בבן אדם המחפש חקוק לתמיכה ואהדה במקום עבודה". האם השפעת קיומה של מחלה גופנית (כגון זו לאחר התאונה) גבוה יותר מאשר השפעת הארוע בעבודה על פי סולם RAHEY? המומחה השיב: "גם מחלה גופנית יכולה להיות משמעותית וכנראה גם במקרה הזה השפיע על מצבו הנפשי של התובע, ככל הנראה יותר מהשפעת הארוע החריג". במידה ותשובותיך לשאלות 6-7 חיוביות, האם נכון כי השפעת הארוע על מצבו הנפשי של התובע פחותה בהרבה (היינו אינה עולה כדי 20%) מהשפעת הגורמים האחרים? נא נמק תשובתך.

...

כידוע המומחה אינו משפטן, ואי הבנתו את השימוש במונחים הקשורים למאזן ההסתברויות, בנסיבות תיק זה כאשר קבע שוב ושוב לאורך כל חוות הדעת – כי קיים קשר סיבתי, וקבע זאת באופן פוזיטיבי ברור, כדי לפסול את חוות הדעת כולה ואף לא מצאנו צורך במינוי מומחה נוסף כפי שביקש הנתבע.

לאור כל האמור, אנו מאמצים את חוות דעת המומחה וקובעים כי הוכח קשר סיבתי בין האירוע מיום 16.5.17 למצבו הנפשי של התובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת.