תביעת הכרה בפגיעה בעבודה: כאבים ביד, כתף וצוואר

תביעת התובעת להכיר בפגיעות בידיה כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי "עפ"י המסמכים שבידינו לא הוכח קיום ארוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו לליקוי הנטען. מבחינה רופאית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה". 3.

ד"ר מיכייליץ קובע בחוות דעתו כי : "התובעת עבדה בתור מחווטת ומלחימה משנת 2006 ועד לשנת 2015. לפי מספר תיעודים, עבודתה הייתה כרוכה בפעולות עדינות באמצעות של הידיים. מתיקה הרפואי מקופת החולים, התברר שמשנות 2002-2003 התחילה לסבול מכאבי צואר, כאבי כתף שמאל וכאבים במפרקים ברגליים. בגין זה נבדקה ע"י רופא מישפחה מספר פעמים. אובחנה כסובלת מתהליך דלקתי לא ספציפי במפרקים (ARTHROPAHY) ומתהליך דלקתי נווני בצואר (SPONDYLOSIS CERVICAL), טופלה בנוגדי דלקת ובמשככי כאבים. משנת 2003 ועד לשנת 2012 פנתה פעמים רבות לרופא מישפחה עם תלונות על כאבי כתפיים, כאבי צואר וכאבי ברכיים והמשיכה בטיפול תרופתי. בסוף שנת 2012 לראשונה התלוננה על תחושת נימול בכפות הידיים. נבדקה ע"י רופא מישפחה הופנתה לאורתופד ולבדיקת ההלכה עצבית. בהמשך נבדקה ע"י אורתופד. לפי סיכום ביקור, התלוננה על תחושת תרדמת בידיים, כאבי צואר וכתפיים. לא נמצאה פגיעה עצבית בבדיקה פיזיקלית. בדיקת ההלכה עצבית הדגימה סימני תיסמונת תעלה קארפלית בצורה קלה. קיבלה המלצות לטפול תרופתי ופיזיותרפיה לפי הצורך. מתחילת שנת 2013 עד שנת 2016 פנתה לאורתופד עם תלונות על כאבי כתפיים, כאבי גב, כאבי ברכיים. לא נימצאו תלונות על תרדמת או הפרעות תחושה בכפות ידיים. בשנת 2016 נבדקה ע"י ראומוטולוג ואובחנה כסובלת ממחלת FIBROMYALGIA RHEUMATICA. התחילה טפול תרופתי בהתאם למצבה. משנת 2012 עד שנת 2017 התובעת לא פנתה ולא התלוננה על כאבים או בעיות אחרות בכפות הידיים. בשנת 2017 (שנתיים אחרי שסיימה לעבוד בחיווט ובהלחמה) התלוננה התובעת על הפרעת תחושה בידיים ולכן נבדקה ע"י אורתופד. לפי סיכום הביקור מתאריך 28.6.2017 בבדיקתה נימצאו ... "סימני רדיקולופטי צוארית עם היפוסטזיה במאמץ. והיא שוללת רדימות בלילה". בהמשך בתאריך 7.12.17 נבדקה ע"י מומחה בכירורגיה של היד ואובחנה כסובלת מתסמונת תעלה קארפלית.

...

לסיכום לאור הנאמר ניתן להסיק שגב' דליה אורית טואטו סובלת ממחלת תעלה קרפלית בכפות הידיים על רקע מחלה ניוונית fibromyalgia משנת 2017.

מעיון בחוות דעתו של המומחה עולה, כי המומחה התייחס לנסיבותיה האישיות של התובעת, פירט את הרקע הרפואי על פיו עוד קודם לתחילת עבודתה סבלה מכאבים ותהליך דלקתי שאובחן בסופו של דבר כמחלת הפיברומיאלגיה.

לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר מיכיילביץ' והנני קובעת, כי תסמונת התעלה הקרפלית שממנה סובלת התובעת, אינה נובעת מתנאי עבודתה ואין מצבה בגדר "פגיעה בעבודה". אשר על כן, דין התביעה להדחות.

לפנינו תביעה להכרה בשתי פגיעות כתאונת עבודה, כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק): האחת, פגיעה בידיים בשל תיסמונת התעלה הקארפלית (CTS), אצבע הדק ודלקת באצבעות; והשניה, ליקוי שמיעה וטינטון בעקבות תאונה מיום 27.2.2012.

החל מחודש 3/2002 החלה התובעת להתלונן על כאבים בידיה.

הפגימות שהוכרו: גב תחתון, צואר, יד וכתף ימין.

לפי סיכומי ביקור בתאריך 27.2.2012 עברה תאונת עבודה עם חבלת צואר וידיים אך עברה ניתוח בעקבות תיסמונת תעלה קארפלית בתאריך 2.1.2012 ולכן אין שום קשר בין הארוע החבלתי לבין תיסמונת תעלה קארפלית בו היא סבלה קודם.

...

בחוות דעתו קבע המומחה כי התובעת סובלת מתסמונת התעלה הקרפלית, וכי קיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין עבודתה של התובעת לתסמונת זו. המומחה פירט את אופי עבודה של התובעת, כמורה לריתמוסיקה, וציין שלעבודה זו השפעה משמעותית על ליקויה, ובמענה לשאלות ההבהרה קבע כי "בשכיחות מעל 50%, התובעת אכן סובלת מתסמונת תעלה קרפלית כתוצאה ממקצועה כמוזיקאית." לא מצאנו מקום לסטות מחוות דעת מומחה כף היד וכן לא מצאנו הצדקה למנות מומחה אחר או נוסף בתחום זה. המומחה נימק את חוות דעתו בהופעת התסמונת בגיל צעיר, והתייחס לתיקה הרפואי של התובעת ולספרות עליה ביסס את חוות דעתו.

לאור האמור לעיל, בשים לב לחוות דעת המומחה, לתשובותיו לשאלות ההבהרה ולנימוקיו – לא מצאנו מקום לסטות ממנה, ואנו קובעים כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החבלתי מיום 27.2.2012 וליקוי השמיעה של התובעת.

סוף דבר מתקבלת בזאת התביעה להכיר ב-CTS דו צדדי כתוצאה של פגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה.

נדחית בזאת התביעה להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה.

במהלך שנת 2018 פנתה התובעת לטפול רפואי לאחר שהחלה לסבול מכאבים עזים ובלתי נסבלים בשורש כף יד ימין עם חולשה, רדימות וזרמים בצואר עם הקרנה לכתף שמאל ויד שמאל והגבלת תנועה.

ביום 30.3.20 הוגשה התביעה שבפנינו, במסגרתה ביקשה התובעת הכרה בפגיעה בצואר, בכתף שמאל וביד ימין כפגיעה בעבודה על בסיס תורת המקרוטראומה.

...

אחר כל זאת, שתי התביעות שהגישה התובעת נדחו על ידי פקיד התביעות בהחלטות מיום 2.7.19 ומיום 20.5.19, בנימוק שלא הוכח מבחינה רפואית קיום קשר סיבתי בין הבעיות הרפואיות לבין תנאי העבודה, ומכיוון שפקיד התביעות הגיע לכלל מסקנה שכאבי התובעת נובעים ממצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

לטעמנו, די בקביעה זו כדי להקים ספק שיש לראותו כפועל לטובת המבוטח, במובן זה שעניינה של התובעת יועבר למומחה על אף העדר העמדה של תשתית עובדתית של תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר.

סוף דבר מצאנו כי מתקיימת תשתית עובדתית למינוי מומחה (אורתופד) לצורך המשך בירור התביעה לעניין יד ימין והצוואר.

התביעה להכרה בפגיעה בכתף שמאל על בסיס תורת המיקרוטראומה –נדחית בזאת.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ובגין התאונה קבע המל"ל לתובעת אחוזי נכות: 15% נכות - לפי הוראת תקנה 41 (4) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל") בגין כתף שמאל, וכן נכות נפשית בשיעור 10% לפי הוראת סעיף 34 (ב)2 לתקנות המל"ל. הוועדה לא הפעילה את תקנה 15 בעיניינה של התובעת.

תביעתה נדונה בפני המל"ל. בועדה רפואית לעררים של המל"ל שהיתכנסה בענין התאונה הקודמת ביום 18.2.14 (כחודש לאחר התאונה מושא התביעה בעניינינו) תחת תת-הכותרת 'נימוקי העירעור' מפי בא-כוחה של התובעת, נרשם: "מפי עוד' מפנה לנימוקי ערר ומוסיף – סובלת מכאבים והגבלה בתנועות כפות ידיים, ברכיים וגב תחתון. בנוסף, סובלת מכאבי ראש וסחרחורות, תחושה של חולשה ובלבול, מתלוננת כי לא יכולה לשבת, לעמוד לזמן ארוך, העבודה עם אוכלוסיה מבוגרת ולכן שינתה את אופי עבודתה והיא מארחת לחברה ולא מטפלת. לא מסוגלת להרים משאות כבדים. יש ירידה בהכנסותיה..." (הדגשה בקוו - הוספה).

בחוות הדעת, מתאר המומחה ארוכות את פגימותיה ותלונותיה של התובעת, בעיקר האורתופדיות של התובעת, כשבין היתר הוא כותב: "לגבי עמוד השידרה הצוארי... כאן המקום לציין כי מעיון בתיק הרפואי של הנבדקת מטעם קופת החולים עולה כי עוד טרם החבלה הנדונה סבלה הנבדקת משך שנים רבות מכאבים מפושטים בשלד לרבות כאבים בעמוד השידרה הצוארי. אי לכך, לאור הממצאים בבדיקה הגופנית, ולאור העבודה (צ"ל – העובדה) כי סבלה מכאבים בצואר טרם החבלה הנדונה – להערכתי בגין החבלה הנדונה לא נותרה נכות בעמוד השידרה הצוארי. לגבי כתף שמאל... קיים תעוד עשיר של כאבים בשתי הכתפיים טרם החבלה הנדונה ואף קיים תעוד של ביקור אצל אורתופד מתאריך 15.1.14 (קרי, זמן קצר טרם החבלה הנדונה) בגין כאבי הכתפיים. אי לכך אני מייחס את מלוא הממצאים המתוארים בבדיקה הגופנית והדמיה למצבה של הנבדקת טרם החבלה הנדונה. בגין החבלה הנדונה לא נותרה נכות בכתף שמאל. ברך שמאל... מעיון בתיק הרפואי של הנבדקת, עולה כי סבלה משך שנים רבות טרם החבלה הנדונה מכאבים בבירכיים עם ממצאים של שינויים שחיקתיים בצילומים על פי התעוד. אי לכך, אני מייחס את מלוא הממצאים בברך שמאל למצבה של הנבדקת טרם החבלה הנדונה. בגין החבלה הנדונה לא נותרה נכות בברך שמאל" (ההדגשות בקוו – הוספו).

סך הפיצויים לפני נכויים מצאתי לקבל את התביעה, כך שהסכום שאמור להיות משולם לתובעת הוא פיצוי כולל בסך של 215,000 (לפני נכויים), הכולל את סכומם של סך הפיצויים בראשי הנזק השונים, כדלקמן: הפסד שכר לעבר (כולל הפסד זכויות סוציאליות) 93,000 ₪ אובדן כושר הישתכרות לעתיד (כולל הפסד זכויות סוציאליות) 79,000 ₪ עזרת הזולת 25,000 ₪ הוצאות רפואיות וניידות (לעבר ולעתיד) 1,000 ₪ כאב וסבל 17,000 ₪ סך הכל (לפני נכויים) 215,000 ₪ נכויים כאמור, תאונה זו הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל. הוועדות הרפואיות של המל"ל אשר בדקו את התובעת קבעו לה בסופו של דבר (לאחר ערר) 15% אחוזי נכות לפי הוראת תקנה 41(4) ב' לתקנות המל"ל "בגין כתף שמאל" וכן - נכות נפשית בשיעור 10% לפי הוראת סעיף 34(ב) 2 לתקנות המל"ל; היינו, נכות משוקללת בשיעור – 23.5%.

...

לאחר התלבטות, בנסיבות ענייננו, אני מקבל את עמדת הנתבעת.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: התביעה הנדונה מתקבלת כך, שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 11,223 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובעת - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 6,000 ₪, וכן, בגין החזר הוצאות אגרה סך של 704 ₪ בלוויית ריבית והצמדה מיום 29.7.2018.

רקע כללי ועובדתי: התובע הגיש תביעה להכיר בליקוי בצואר ובכתף ימין כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) ולהורות לנתבע לשלם לו דמי פגיעה עבור התקופה שמיום 25.10.21 ועד ליום 29.11.21.

התעודה הרפואית של ד"ר גורבן מיום 25.10.21 לאי כושר לתקופה שמיום 24.10.21 עד ליום 22.12.21 ניתנה בגין כאב בכתף ימין כתוצאה מהתאונה ומכיוון שהמומחה הכיר בכתף ימין כפגיעה בעבודה יש להכיר גם בתעודה זו. יצוין, כי התובע הוכר בנכות זמנית בשיעור של 100% במסגרת תביעה כנכה נזקק החל מיום 31.5.21 ועד ליום 30.11.21 כך שאין הגיון בדחיית דמי הפגיעה כאשר התקבלה הכרה לפני התקופה שנדחתה ולאחריה.

ראו גם דבריו של בית הדין הארצי לעבודה בקשר לכך בעב"ל (ארצי) 64257-12-14 יניב יהוד - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 9.8.16: "הכלל הוא כי "בתי הדין נוהגים ליתן משקל רב לחוות דעת המוגשות על ידי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין רבה יותר. חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה. ברור, כי בשאלות רפואיות, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, לעשות כן". לעניין כתף ימין קבע המומחה כי "מדובר בהחמרה משמעותית עקב הארוע". לנוכח האמור ובהיתחשב בעמדת הנתבע המקבלת את חוות דעת המומחה מצאנו להכיר בפגימה בכתף ימין כפגיעה בעבודה.

...

לפיכך, נוכח המשקל המיוחד הניתן בבית הדין לחוות דעת המומחה היועץ הרפואי המתמנה מטעם בית הדין ומשמדובר בשאלה שהיא בשיקול דעת רפואי, לא מצאנו כל טעם משפטי המצדיק להתערב במסקנות המומחה.

סוף דבר: על יסוד המפורט לעיל, מצאנו לקבוע כדלקמן: הפגימה בכתף ימין מוכרת כפגיעה בעבודה.

התביעה ביחס לפגימה בצוואר נדחית.