תביעת הכרה בפגיעה בעבודה בגין פריצת דיסק

רקע עובדתי המשיב, יליד 1963 טכנאי שיניים במקצועו, הגיש למשיב (להלן – המוסד) תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין פריצות דיסק בצוארו מהן סבל, ואשר הודגמו בבדיקת MRI שנערכה לו. זאת, היות ולטענתו יש קשר בין הפגיעה דלעיל ובין תנאי עבודתו.

כללו של דבר: נוכח העובדה שעבודתו של המשיב לא הייתה כרוכה בבצוע תנועות חוזרות ונישנות אלא בשהות במנח סטאטי ברוב שעות העבודה, ונוכח העובדה כי הפגימה בצוארו מקורה במנח הסטאטי שבו היה מצוי במהלך ביצוע עבודתו, ובהתאם לפסיקה שלפיה אין לפרוץ את גדר עילת המקרוטראומה כך שתחול גם על פגיעה כתוצאה מתנוחה או מנח – לא ניתן לקבל את התביעה להכרה בפגימה בצוארו של המשיב כפגיעה בעבודה, ודין עירעורו של המוסד להיתקבל.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק, הגענו למסקנה כי על אף קביעתו של המומחה הרפואי בדבר קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המשיב לבין הליקוי אין מנוס מקבלת הערעור.

עוד נקבע בפסיקה כי – ".... אין מקום להרחיב את תורת המיקרוטראומה גם לעניין תנוחה, כפי שנפסק בעבר על ידי בית דין זה (עב"ל 63/03 יעל עמנואל אדרי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.8.05; עב"ל 9683-12-11 איאד בארוד – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16.9.13) בעניין זה נשוב ונדגיש, כי פריצת גדר בנושא תורת המיקרוטראומה צריכה להיעשות על ידי המחוקק, כפי שנקבע בעניין קורין גל אור (עב"ל 38875-09-10 קורין גל אור – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 24.1.13) כי "פריצה שכזאת של גדרי המיקרוטראומה כפי שנפסקו על ידינו, תיתכן אך ורק בהתערבות המחוקק שייתן שימת לבו גם להיבט הביטוחי לרבות תשלום דמי הביטוח שהם מקור המימון לפגיעות בעבודה ולגמלאות המשתלמות לגביהן." לפיכך אף בענייננו לא מצאנו כי יש מקום להרחיב את גדרי תורת המיקרוטראומה".

סוף דבר – הערעור מתקבל.

תביעה להכיר בתאונת עבודה מיום 9.4.2017, אשר גרמה לתובעת פגיעה בגב.

יחד עם זאת פריצת דיסק יכולה להגרם מארוע של עומס יתר, כגון כיפוף מהיר המהוה עומס על עמוד השידרה, כך שגם אם היה תהליך נווני קודם "עדיין מדובר בפריצת דיסק חדשה לפי הסיפור והסימפטומים שהופיעו" וכן "במידה ולא היה אירוע של התכופפות וכאב פיתאומי אלא כאב שהופיע בעבודה השגרתית והלך והחמיר אזי ניתן לטעון שהבעיה הגבית נובעת מנוון טבעי", אך מכיוון שהתרחש הארוע, סבר המומחה כי יש לראות בו "גורם מכריע" לנזק.

בסעיף 83 לחוק נקבע חזקת הסיבתיות לעובד שכיר, כדלקמן: "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". בעניינינו, אין גורם חצוני הנראה לעין אשר גרם לתאונה ולכן, ככל שהיה הנתבע מוכיח כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים, היה בכך כדי לסתור את חזקת הסיבתיות.

...

בנוסף, הנתבע לא הפנה למומחה כל שאלה הנוגעת לפניה מאוחרת לטיפול רפואי, או לתוכן הרישומים הרפואיים, ומשלא עשה כן, אין בידינו לקבל את טענותיו בסיכומיו בהקשר זה. סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי ביום 9.4.2017 אירעה לתובעת תאונת עבודה, אשר בעקבותיה נפגעה בגב ונגרמה לה תקופת אי כושר מיום 14.5.2017 ועד ליום 18.5.2017.

בפנינו תביעה שהגיש להכרה בארוע כתאונת עבודה.

להלן השאלות שהופנו למומחה, ותשובותיו לשאלות שהופנו אליו: א.     מהו הליקוי של התובע כעולה מהחומר הרפואי שלפניך ? כאב גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל עקב פריצת דיסק 1S5L. מצב אחרי ניתוח 16.8.20 למינקטומיה ודיסקטומיה גובה 1s5l. פיענוח סיטי עמ"ש מותני (ציטוט 2.6.20 ד"ר מלינדה) – פריצת דיסק קטנה ב- 1S5L אחורית מרכזית עם לחץ קל על השורה S1 משמאל.

התסכים כי סביר שטבעת הדיסק נפגעה בעבר בשל הנזק שגרם העישון? ראוי לצטט נכון ובמדויק מה שנכתב "לעניין חוות דעת ד"ר שפיר, עישון כבד אינו רלוואנטי לפריצת דיסק בגובה יחיד..." עישון מוכר כגורם תורם להפרעה בדיסק וכן למהלך ריפוי (עם/בלי ניתוח) אך כאשר מדובר בליקוי ממוקדים בגובה יחיד ולא בליגוי מפשוט תרומת עישון הנה מינימאלית.

...

נבהיר, כי בהחלט שאין לשלול את האפשרות כי מומחה אחר היה מגיע למסקנה שונה, אך כמובן שאין באפשרות זו כדי להצדיק פסילת חוות-דעת המומחה שבפנינו או מינוי מומחה נוסף; שלישית הנתבע טוען שפער הזמנים הרב בין האירוע לקבלת הטיפול הרפואי (מעל חמישה שבועות) אינו סביר.

משכך, ובשים לב גם לתשובתו המפורטת של המומחה מטעם בית-הדין, לא מצאנו שקיימת אי בהירות בתשובה; חמישית אף לעניין העישון הכבד והשלכותיו, כמו גם האופן שבו גילו הצעיר של התובע משליך על הניתוח והמסקנות, מצאנו את תשובות המומחה כסבירות והגיוניות; ולבסוף על פי התרשמותנו, עמדת הנתבע מבוססת במידה רבה על הרקע הרפואי, דהיינו על כך כך שהתובע כאדם צעיר כבר סבל מכאבי גב תחתון עם הקרנות לרגליים שנים קודם לתאונה, כן עניין העישון הכבד.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 6.000 ₪.

ביום 21.4.20 פנה התובע בתביעה להכיר בארוע כפגיעה בעבודה (נ/1).

התובע נחקר על ידי חוקר הנתבע ביום 26.8.20 (נ/8) וביום 27.8.20 דחה הנתבע את תביעתו בנימוק: "מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתנו, שניגרם ארוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך" כנגד החלטה זו עותר התובע בתביעה שבפני.

בביקור זה הלין התובע בפני הרופא כי: "לפני מספר ימים ביום שהתחיל לעבוד בעבודה חדשה התחילו כאבי גב תחתון ואמצעי". ביום 27.9.17 פנה שוב לרופא אשר רשם מפי התובע "בן 48 ידוע על פריצת דיסק. פנה עקב החמרה בכאבי גב שהחלו מזה חודש ימים מקרינים לרגל שמאלית. בזמן עבודה (נהג משאית) – לדבריו מעקה לא תקין ואז נפל איבד שיווי משקל. ללא סיפור של חבלה ישירה". ביום 1.10.17 ביקר התובע אצל רופא אורתופד שם נרשם "תלונות על כאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל. לפני כחודש בעבודה קפץ ממשאית והרגיש כאב בגב" יצויין כי כעולה מהמסמכים הרפואיים רק בחודש יולי 2018 לקה התובע בארוע מוחי ועל כן, בכל הנוגע לתלונותיו בפני הרופאים המטפלים בחודשים ספטמבר –אוקטובר 2017 לא ניתן לטעון לשכחה או בעיות בזכרון.

...

לאחר ששמעתי את עדות התובע וטענות הצדדים, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח את טענתו בדבר קיומו של אירוע.

בהנתן כל האמור, משהרישומים הרפואיים אינם תומכים באופן חד משמעי בקיומו של אירוע תאונתי ומשהתובע בחר שלא להעיד את מנהל העבודה או המעסיק הגם שלדבריו דיווח להם על האירוע כאשר עולה עוד מהרישומים הרפואיים כי לתובע עבר רפואי בגב, עובדה היכולה להסביר את כאבי הגב, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי בעבודה ודין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

לפנינו תביעת התובע להכיר בליקויים בצוארו ובגבו כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשמ"ה – 1995, על פי תורת המקרוטראומה.

ביום 12.12.22 נדחתה תביעתו של התובע בנימוק שלא הוכח קיום ארוע תאונתי/ אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה אשר גרמו למצבו הרפואי ומבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין הליקוי לבין תנאי העבודה.

לטענת התובע, החל משנת 2004 ואילך, הוא החל לסבול מכאבים בעמוד שדרה צוארי בשל פריצות דיסק עם לחץ שורשי הגורמים לכאבים עזים והגבלה בתנועה.

...

על יסוד האמור, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בתיק בית הדין, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית מספקת לפי תורת המיקרוטראומה, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל ומשלא שוכנענו כי הוכחה תשתית עובדתית בעילת המיקרוטראומה, התביעה נדחית.