תביעת הכרה בסרטן מיתרי הקול כפגיעה בעבודה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בבאר שבע (הנשיאה אורלי סלע ונציגי הציבור מר משה זיכרמן ומר אסי פידל; ב"ל 12382-12-10), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכיר בסרטן מיתרי הקול כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

...

לסיכום - ד"ר שיינר ופרופ' קטן מונו על ידי בית הדין האזורי כמומחים אובייקטיביים, ונתנו חוות דעתם על סמך מיטב שיפוטם המקצועי ועל בסיס התשתית העובדתית שהועברה אליהם.

ההלכה הפסוקה קובעת כי יש לאמץ את חוות דעתו הרפואית של מומחה בית הדין אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (עב"ל (ארצי) 56713-12-15 רמי גבאי - המוסד לביטוח לאומי (23.8.17)), ולא מצאנו כי במקרה זה קיימת הצדקה שלא לאמצן.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

פתח דבר ביום 28.5.2018, הגישה התובעת לנתבע תביעה להכרה בפגיעה במיתרי הקול כפגיעה בעבודה.

כך גם התקבלה תביעתו של ריבלין,[footnoteRef:9] שחקן בעל וותק של עשרות שנות הופעות להכרה בסרטן במיתרי קולו, כמחלת מיקצוע; כך גם הוכרה צרידותה של תובעת שיעבדה כ-7 שנים כאשת מכירות טלפונית (6 שעות ביום), ככרוכה בתנאי העבודה.

...

[11: ראו עב"ל (ארצי) 40795-10-10 סלמון – המוסד לביטוח לאומי (14.3.2011) - "המערער היה צריך להציב תשתית עובדתית ברורה של פעולות חוזרות ונשנות אשר יש בהן להצביע על הפעלת מיתרי הקול באופן זהה. כשם שלצורך פגיעה אורטופדית, למשל פגיעה בגב, יש צורך בהוכחת תנועות זהות חוזרות ונשנות והדרישה להוכחה הינה הן באשר לתדירות והן באשר לזהות התנועות, כך גם לגבי הפעלת מיתרי הקול, על הטוען לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה בעניין זה, מוטל הנטל לפרט את אופן הפעלת מיתרי הקול (והפעלה רלוונטית רק לגבי דיבור השונה מדיבור יום יומי רגיל של אנשים, דהיינו דיבור בהרמת קול/צעקות או שירה) ואת משך הזמן שבו הפעיל המערער את הקול באופן החורג מדיבור יום יומי. המערער הסתפק בעדות כללית וסתמית על דיבור/הרמת קול ושירה בלא שפירט ברמת פירוט מינימלית, כמה זמן במשך היום שהה במטבח ונאלץ להרים את קולו על מנת להתגבר על קולות המכונות ו/או קולות המלצרים, כמה זמן ביום שוחח בטלפון, כמה זמן ביום שוחח עם לקוחות במסעדה פנים אל פנים, כמה זמן ביום שר וכדומה. כאשר עבודה אינה מחייבת ביצוע רציף של פעולות חוזרות ונשנות הזהות או דומות במהותן אחת לרעותה, במהלך יום עבודה, אין המדובר בפגיעה בדרך של מיקרוטראומה."] מן הכלל אל הפרט לאחר ששמענו את עדות התובעת, עיינו במלוא חומר הראיות, בחנו את טענות הצדדים וכן בשים לב לפסיקה שצוטטה לעיל, אנו קובעים כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת קיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

איננו מקבלים את טענת התובעת כי עיקר עבודתה היה מתן מענה לפציינטים, הרי לפי המסמך שהתובעת עצמה הציגה, כמשקף את תנאי עבודתה, היא עשתה עבודה מגוונת ולא עסקה רק בשירות לקוחות המחייב דיבור במשך שעות רבות.

"[footnoteRef:12] [12: עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 5-7] לאור כל האמור סבורים אנו כי לא התקיימה תשתית עובדתית מספקת לבחינת פגיעת התובעת על פי תורת המיקרוטראומה, על כן החלטנו לדחות את התביעה כבר בשלב זה מבלי שימונה מומחה רפואי.

סוף דבר אשר על כן התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

בתי הדין הכירו בפגיעות במיתרי הקול כתאונת עבודה דרך תורת המקרוטראומה – ככלל, הכרה כאמור, נעשתה במקרים בהם השמוש בקול ודיבור היה חלק אינטגרלי ממהות העבודה עצמה.

כך גם התקבלה תביעתו של ריבלין, שחקן בעל וותק של עשרות שנות הופעות להכרה בסרטן במיתרי קולו, כמחלת מיקצוע; כך גם הוכרה צרידותה של תובעת שיעבדה כ-7 שנים כאשת מכירות טלפונית (6 שעות ביום), ככרוכה בתנאי העבודה )ב"ל (ת"א) 3905-08 זאדה – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (29.2.2012).

...

התובע נחקר בנושא זה ובאופן מתחכם ניסה להמנע מלאשר כי כך הוא עד שלבסוף אישר בעקיפין כי אכן הוא איש מכירות מצוין,ובהכרח גם מוכר נעים בדרך כלל (עמ' 10 ש'9-27) ובסופו של דבר, ברישת עמ' 11 אישר שבפועל אינו נדרש לצעוק.הדברים ברורים היות ומדובר בעבודה מול קהל לקוחות שיש כוונה לשכנעו לרכוש.

גם אם נקבל כי לא כל הלקוחות שנכנסים לאולם התצוגה קונים רכבים בסופו של דבר(ואז גם הטיפול בהם מסתכם בהרבה פחות מאשר כאשר מדובר בלקוח שגם רוכש), ברי כי אין מדובר בלקוחות רבים (מר אסולין ציין כי ביום נכנסים תמיד יותר מ3 לקוחות- אך לא ציין כמה- סיפת עמ' 23- וכזכור ישנם 3 סוכנים בסניף).

אם כן, והיות שלא האמנו לטענת התובע לפיה עבודתו כסוכן מכירות או כמנהל סוכנות היתה כרוכה בדיבור בלתי פוסק למשך כל שעות יום העבודה, ומשגם לא הצביע על תשתית ברורה של היקפי זמנים כלשהם בהם היה דיבור שוטף (כגון זמן דיבור רצוף בהצגת רכב ללקוח, או משך זמן רצוף של דיבור בנסיעת מבחן-ולטעמנו ספק אם היה רצף דיבור שוטף בכלל) ואף לא על זמני דיבור המצטברים לרצפים על פני פרקי זמן משמעותיים מוגדרים- כנדרש ביחס לתורת המיקרוטראומה, הרי שלא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תשתית כנדרש למינוי מומחה יועץ רפואי.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעת הגישה תביעה להכיר בפגיעה במיתרי הקול, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

קביעות אלה אינן עומדות במצב העובדתי: ראשית, החולה סבלה מבעיות צרידות החל משנת 2004 ועברה בגין זה, בגלל בעיות צרידות ושינויים במיתרי קולה, עם חשד למצב סרטני או טרום סרטני, 3 פרוצידורות כירורגיות בשנים 2004, 2013 ו- 2015, בשנים אלה החולה היתה מעשנת כבדה (ראה חו"ד של ד"ר הורוביץ משנת 2015).

...

ת. מכל האמור לעיל, מהמסמכים וחוות הדעת שנשלחו אלי, אין בהם כדי לשנות את מסקנות חוות דעתי הרפואית.

נוכח חוות הדעת הברורה והחד משמעית של המומחה, ונוכח תשובותיו לשאלות ההבהרה, אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

התביעה נדחית.

לפנינו תביעת התובעת לקבוע כי פטירת בעלה, מר בקשייב אלכסנדר ז"ל (להלן: המנוח), בגין מחלתו, נבעה כתוצאה מחשיפה לחומרים מסוכנים בעבודתו.

לאור המידע הקיים, וכתוצאה מהגדרתו כחומר מסרטן מוכח, על ידי הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן, IARC (הוכר ה-class 1, מסרטן מוכח), נקבעו רמות חשיפה תעסוקתיות נמוכות ומחמירות על פי תקנות העבודה.

עישון נמצא קשור להתפתחות סרטן מסוגים שונים – סרטן ריאות, סרטן במיתרי הקול, לויקמיה, סרטן בקיבה, וושט, חלל הפה ועוד.

ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית - האם לתנאי העבודה השפעה משמעותית על הליקוי (השפעה משמעותית היא בשיעור של 20% ומעלה)? האם לאור הדו"ח, החומר הרפואי והחלטת העובדות, ניתן לקבוע כי היתקיימו במנוח התנאים להכיר במחלתו כמחלת מיקצוע, ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד -1954, ואם כן לאיזו מחלת מיקצוע מתאים מצבו? ביום 21.10.20 התקבלו תשובות המומחה, כדלקמן: "1. היתקבל מיסמך דו"ח מקדים לניטור סביבתי מספר 13853 מ-9.5.2013. מדובר בעמוד אחד ויחיד המתאר את התהליך במחלקת מיזוג אויר, במוסך, ובמחלקת מצברים.

...

המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין, ד"ר יעקובוביץ, בחן את נתוניו הרפואיים של המנוח, כפי שהם עולים מהמסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו והגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי, אף לא על דרך של החמרה, בין מחלתו של המנוח לתנאי עבודתו כפי שפורטו בהחלטת בית הדין על מינויו.

אשר לטענת התובעת כי המומחה לא הוכיח קיומה של אסכולה או קיומו של קשר סיבתי, לא שוכנענו כי יש לקבלה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר יעקובוביץ, התביעה נדחית.