התובעת הגישה תביעתה כנגד הנתבע להכרה במחלה ממנה סובלת היא (CLL) כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטרואמה ולחלופין כמחלת מיקצוע.
האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובעת לליקוי ממנו היא סובלת?
לפי העובדות בסעיפים 3 עד וכולל 8 בהחלטת בית המשפט ב 24.12.20 התובעת נחשפה לטולואן (toluene ) שבתוכו גם יש בכמויות יותר קטנות בנזין (benzene).
מטאנלזה של חשיפה במסגרת עבודה לבנזין ומחלות לימפטי/לוקמיה אחר שפורסם ב 2011 – שבוצע בצורה אחרת – כלל 44 מחקרים שפורסמו מ 1983-2006.
האם ניתן לומר כי ליקויה של התובעת עקב עבודתה נגרם על ידי פגיעות זעירות?
נזקים ברמה של ה – DNA בתא מפגיעה של מולקולים מהבנזין הצטברו משך הזמן עד שתא למפוציט לא יכלו לתקן את הנזק והפך לממאיר /מונוקלונלי (חד שבטי) ולהכפלה לא מבוקרת.
במקרה זה בו התובעת הייתה חשופה באופן יומיומי בעוצמה גבוהה לכמויות גדולות של חומר תעשייתי , ללא כל הגנה משך למעלה מ- 40 שנה , נסיבות המקרה ותקופת עבודתה תומכות בקבלת גירסתה על כן ,יש לאמץ את עמדת המומחה השני ולקבל את התביעה.
...
תמצית טענות התובעת
כעולה מחוות דעת המומחה השני הנסמכת על ספרות ומחקרים רפואיים , הרקע הרפואי של התובעת , היבטים המטולוגים וטיב מחלתה של התובעת התוצאה היא כי יש לקבל את התביעה.
בהחלטתי מיום 3.5.2021 , לאחר שנבחנו כלל טיעוני הנתבע, שוכנעתי כי אין בשאלות אותן בקש הנתבע להפנות אל המומחה כדי להבהיר את חוות דעתו.
משעה שעניינה של התובעת הוחזר אל בית הדין למינוי מומחה בתחום האונקולגי , ומשקיימת חוות דעת אונקולוג הדוחה את שאלת הקשר הסיבתי וחוות דעת נוספת על פיה יש להכיר בקיומו של קשר סיבתי , אין כל הצדקה לאמץ את קביעות המומחה הראשון , אשר בית הדין מצא קושי להסתמך עליהן לפיכך הוחלט על מינוי נוסף לצורך בחינת שאלת הקשר הסיבתי.
טרם סיום נבהיר כי הנתבע כלל לא התייחס לקביעות המומחה השני באשר למחלת התובעת כמחלת מקצוע .מכאן עולה כי לפחות בעניין זה , מקובלת על הנתבע עמדת המומחה שעה שלא חלק עליה ולא התמודד עם קביעותיו בעניין זה.
סוף דבר
לאור כל המקובץ לעיל, ומשעה שלא מצאנו כי בנסיבות מקרה זה קיימת סיבה או הצדקה לסטות מקביעות המומחה השני בחוות דעתו, דין התביעה להתקבל.
