פתח דבר
בפניי תביעה שהגישו התובעים נגד הנתבעת לפצוי כספי בגין איחור בהמראת טיסה, אשר הוביל להחמצת טיסת המשך מתוכננת, ובנוסף לפצוי בגין עיכוב בהגעת מזוודותיהם ליעד הסופי.
...
אין בידי לקבל טענה זו.
אם היו התובעים מבצעים שתי רכישות נפרדות, האחת של כרטיסי טיסה מתל אביב לטורונטו והשניה של כרטיסי טיסה מטורונטו לקנקון, תוך שהם בוחרים את פרק הזמן בין נחיתת הטיסה הראשונה להמראת טיסת ההמשך, ניתן היה לטעון כי האחריות להחמצת טיסת ההמשך מוטלת עליהם.
לאחר ששקלתי את השיקולים השונים, לרבות אלו המפורטים בסעיף 11(ב) לחוק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצויים לדוגמה בנסיבות שבפניי.
לאחר ששקלתי שיקולים אלו ואת נסיבות העניין, מצאתי להעמיד את הפיצוי המגיע לכל אחד מהתובעים 2-4 על סך של 2,000 ש"ח, ואת הפיצוי המגיע לתובע 1 על סך של 2,500 ש"ח.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1 פיצוי בסך של 5,680 ש"ח, ולכל אחד מהתובעים 2-4 פיצוי בסך 5,180 ש"ח.
בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות בסך כולל של 2,000 ש"ח עבור התייצבותם לשני הדיונים שהתקיימו, וכן את אגרת המשפט אשר שולמה על ידם בסך 240 ש"ח.
כל הסכומים האמורים ישולם תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
