לטענת ב"כ התובעת, התביעה לדמי תאונה נדחתה תחילה בשל הטענה כי כאבי הגב לא נגרמו על ידי גורם חצוני, וכי בדיון המוקדם בפני כב' הנשיאה דאז, דיתה פרוז'ינין, זנח הנתבע את טענתו לפיה פגיעה של עצמאית בליגה למקומות עבודה לא תוכר כתאונת עבודה, ועל כן נותרה רק שאלת הקשר הסיבתי בין מצבה הרפואי לבין התאונה.
עוד נטען כי בדיון זה הומלץ לנתבע (אף שאין לכך איזכור בפרוטוקול הדיון) כי השאלה היחידה שיש לברר הנה שאלת הקשר הסיבתי בין הארוע לבין הפגיעות מהן סובלת התובעת, וכי על כן אין מקום לידון בשאלה האם היא זכאית עקרונית להיות מוכרת כנפגעת עבודה בהיותה עצמאית אשר שיחקה בליגת כדורסל של לישכת עוה"ד.
טענות אלו - אין להן כל ביסוס בכתובים, וחזקה על הנשיאה פרוז'ינין (כתוארה אז), כי לו היו הסכמות מעין אלו (הסכמות/המלצות שהנתבע מכחיש), היה הדבר בא לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון.
לו הייתה התובעת עובדת של לישכת עוה"ד בזמן הפגיעה (בין כעו"ד של הלישכה ובין כעובדת אחרת) - כפי שהייתה בעבר, והייתה משחקת מטעם לישכת עוה"ד כעובדת - היה מקום להכיר בתאונה שאירעה לה במסגרת הליגה לקבוצות בעבודה – כתאונת עבודה.
מתוך מיסמך שצורף לסיכומי הנתבע עולה כי אכן הלישכה הזמינה "עורכות דין ומתמחות נוספות בעלות גישה למשחקי כדור המעוניינות במסגרת ספורטיבית וחברתית כאחד" להצטרף לקבוצת הכדורסל של מחוז ירושלים במסגרת הליגה למקומות עבודה (מבלי שנירשם בפירסום כי הדבר כרוך בתשלום כלשהו).
...
מבלי להתייחס לעובדה שבסופו של דבר עו"ד זה לא העיד בבית הדין ולא נחקר על תצהירו – מתקבלת לעניין זה עדותה של גב' אברס אורלי מטעם הנתבע כי התאונה הוכרה בעניינו של אותו עו"ד כתאונת עבודה אך מתוך טעות, כיוון שאותו עו"ד היה שכיר של החברה בבעלותו, והוציא תלושים מטעמי מס, ולפיכך הנתבע ראה בו – מתוך אותה טעות – כשכיר לכל דבר.
לאור כל זאת, ולאור בחינת יישומם של מבחני המשנה האמורים לעיל, דין התביעה להידחות.
משכך, מתייתר הצורך לדון בשאלת מידת הקשר של הפעילות הספציפית, בה היתה מעורבת התובעת בעת הפגיעה, לאותה "פעילות נלווית".
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל - דין התביעה להידחות.
