כללי
זוהי תביעה להכיר בליקוים בהם לקה התובע בגבו, כ"תאונת עבודה" על פי תורת המקרוטראומה, לאור החלטתו של הנתבע לדחות את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).
רק במסגרת הסיכומים, נטען על ידו, כי
"... ישנו קשר סיבתי בין הנזקים הזעירים אשר נגרמו מן הקפיצות ההתכופפויות ונשיאת הכדורים הכבדים, החוזרת ונשנית, ובין הנזק הממשי שניגרם לתובע, שכן לולא היה התובע קופץ מזנק מתכופף נושא כדורים כבדים, שעות ארוכות מדי יום לאורך שנים ארוכות במסגרת עבודתו, לא היה נגרם לו הנזק אשר נגרם".
בכל הפעולות אשר תיאר התובע בסיכומיו, לא הוכח כי במסגרתן ביצע תנועות דומות חוזרות ונישנות שפעלו על הגב דוקא, שהרי בענפי הספורט קט רגל וכדורסל, השחקן מבצע במהלך המשחק, תנועות שונות ומגוונות בכל אברי גופו, כגון: ריצה, בעיטה, כדרור תוך כדי הליכה, הליכה מהירה ועמידה, ואין בפעולות אלה משום תנועות חוזרות ונישנות של הגב, נכון הוא שבמשחקי כדורסל בשעה שהשחקן זורק כדור לסל הוא לעיתים נידרש לקפוץ, אולם אין מדובר בפעולה שחוזרת על עצמה ברצף לאורך זמן.
...
לטענת הנתבע, אין קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת בגבו של התובע לבין תנאי עבודתו, על כן יש לדחות את התביעה.
זאת ועוד, במסגרת חקירה נגדית הודה התובע שהאימונים בכל ענפי הספורט התקיימו בשעות הפנאי, מחוץ למסגרת שעות העבודה, כאשר התובע לא קיבל שכר בגין השעות בהן התאמן (ראה: עמ' 3 משורה 9 לפר'), ובהמשך הסביר, כי "חלק מהפעילות של הספורטיאדה היה על חשבון הימים הצבורים של ימי החופשה" (ראה: עמ' 6 שורה 15 לפ');
לפיכך, גם אם התובע היה מוכיח פעולה חוזרת ונשנית שפעלה על גבו, היינו מגיעים למסקנה, כי אין המדובר ב"תאונת עבודה", היות שכל שעות האימונים בענפי הספורט השונים בהן השתתף מטעם העבודה, היו מחוץ לשעות עבודתו, ובימים בהם השתתף במחוזיאדה, וספורטיאדה, היו אלה ימים על חשבון ימי חופשה צבורה, קרי על חשבונו.
נוכח כל האמור לעיל הננו קובעים כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בדבר ביצוע תנועות חוזרות ונשנות ברציפות וללא הפסקות, במהלך יום עבודתו אשר פעלו על גבו.
סוף דבר - התביעה להכרה במחלה בגב ממנה סובל התובע על פי תורת מיקרוטראומה, נדחית בזאת.
