תביעת דמי פגיעה בגין אוטם שריר הלב בעקבות לחץ נפשי בעבודה

הרקע לערעור וההליך בבית הדין האיזורי: בזמנים הרלבאנטיים לתביעה היה המערער מנהל עבודה בחברת ראובן חסון עבודות בנאיות וקבלניות בע"מ. המערער הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם שריר הלב בו לקה ביום 7.5.2006.

גירסתו של המערער בכתב התביעה ובתצהיר הייתה כי בתחילת שנת 2006, ובעיקר בחודשים מרץ ואפריל, המעביד החל להתייחס אליו בצורה לא נעימה, לצעוק עליו ולהעיר לו הערות כי עבודתו לא מבוצעת כראוי; המצב אף היתדרדר, והמעביד איים עליו כי הוא מתכוון לפטר אותו מעבודתו; התנכלויות המעביד התרבו וגברו; הוא הופתע מהתנהגותו של המעביד, שפגעה בו קשות וגרמה לו ללחץ נפשי ומצוקה נפשית קשה מאד; הוא נעדר מעבודתו בשל הרגשת הלחץ והמצוקה הנפשית הקשה, ואף הרגיש כאבים דוקרים ולוחצים בחזה, אליהם נילווה חנק; בשל כך, החליט לנסוע לירדן ליומיים חופש על מנת לנסות להיתרחק מהלחצים והמחשבות הרעות על הפיטורים; בירדן חש בכאבים חזקים, הובהל לבית החולים בעמאן, ואובחן אצלו אוטם בשריר הלב; המערער עזב את בית החולים, ומיד עם חזרתו ארצה פנה לטפול רפואי בבית החולים העמק, והתקבל להשגחה עקב אוטם לב תחתון.

במסמך הרפואי מהמרכז רפואי העמק מיום 7.5.2006, במסגרת האנמנזה נכתב כי "4 ימים טרם קבלתו הופיעו כאבים דוקרים-לוחצים בחזה שמאלי-קידמי, אשר לוו בחנק ונמשכו כשעה. הכאבים חלפו ובבוקר אותו יום נסע לירדן. יום וחצי טרם קבלתו בבוקר בזמן ארוחה הכאבים בחזה נישנו, אך היו הרבה יותר חלשים והקרינו לשכמה השמאלית וחלפו כעבור זמן קצר. בערב החולה ללא כאבים בחזה פנה לביה"ח בעמאן, שם אובחן אוטם בשריר הלב... הוצע לו צנתור כלילי, החולה סרב. לדבריו לא קיבל שום טפול ועל דעת עצמו השתחרר. חזר לארץ ופנה למיון בה"ח העמק. חופשי מכאבים בחזה. היתקבל להשגחה ליחידת לב עקב אוטם תחתון. במהלך ההשגחה היה אסימפטוטי ויציב...". תאור דומה מופיע במסמך הרפואי מהמרכז רפואי העמק מיום 6.5.2006.

...

הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים בכתב ובעל פה וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

קביעה זו היא קביעה עובדתית, אשר ככלל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה. מעבר לכך, מסקנה זו של בית הדין האזורי מעוגנת היטב בחומר הראיות שהיה לפניו, כמפורט להלן: 13.1.

סוף דבר: מאחר שלא הוכח כי התרחש אירוע חריג, הערעור נדחה.

יצוין, כי במסגרת התביעה טען התובע גם לפגיעה נפשית, ברם לנוכח העדר תביעה לפגיעה נפשית במסגרת התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה שהוגשה לנתבע ביום 24.2.20, מדובר בתביעה מוקדמת ובשלב זה אין מקום לידון בה (ראו סעיף 4 לתביעה שם מצוין, כי האיבר שניפגע הנו 'לב').

ביום 24.2.20 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין ארוע לבבי.

לטענת הנתבע: א. לתובע לא אירע ארוע חריג בתאריך 15.9.19 תוך כדי ועקב עבודתו וכי פגיעתו נבעה ממצב תחלואתי טבעי שהטריגר להופעתו הנו מאמץ גופני בריצה כפי שנירשם במכתב השיחרור של התובע מיום 1.11.19, "3 ימים טרם לכן התלונן על קוצר נשימה בריצה ולחץ קל בחזה". התובע לא עמד בנטל ההוכחה שכן ממכלול הנתונים בתיק עולה תמונה לתפקיד לחוץ ולכל היותר מדובר במתח נפשי מתמשך.

על המבוטח להוכיח קרות ארוע חריג בעבודתו, בסמוך לפני קרות האוטם, אשר גרם לו לדחק נפשי (מסוג היתרגזות או התרגשות) בלתי רגיל או מאמץ גופני יוצא דופן (עב"ל (ארצי) 208/09 יהושע לב - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (13.2.11) ועב"ל (ארצי) 27065-05-15 מישה ציונוב -המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (21.2.16)).

יחד עם זאת מצאנו לקבל את גרסת התובע לפיה סבר שהוא אינו חש בטוב עקב הלחץ ביום הצילומים ברם לא סבר כי מדובר בארוע לבבי ועל כן לא פנה באופן מידי לקבל טפול רפואי (עמ' 1 שורה 17 עד עמ' 2 שורה 5).

...

יחד עם זאת מצאנו לקבל את גרסת התובע לפיה סבר שהוא אינו חש בטוב עקב הלחץ ביום הצילומים ברם לא סבר כי מדובר באירוע לבבי ועל כן לא פנה באופן מידי לקבל טיפול רפואי (עמ' 1 שורה 17 עד עמ' 2 שורה 5).

לעניין היעדר הפירוט בפני הרופאים מצאנו לקבל את הסברו של התובע שעניין יום הצילומים עלה רק כאשר הרופא התורן סיפר לו על הערכים הנמוכים של הטרופונין ואשתו קישרה זאת ליום הצילומים (עמ' 2 שורות 13-21).

סוף דבר: מהנימוקים שפורטו, נקבע בזאת כי בתאריך 15.9.19 אירע לתובע אירוע חריג במקום העבודה.

ביום 1.12.19 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין ארוע לבבי.

התובע היה לכל היותר שרוי בלחץ נפשי מתמשך על רקע חששו, כי עשה טעות כשעזב את עבודתו הקודמת וכי המהלך המקצועי שתיכנן לבצע לא ייטיב עמו.

על המבוטח להוכיח קרות ארוע חריג בעבודתו, בסמוך לפני קרות האוטם, אשר גרם לו לדחק נפשי (מסוג היתרגזות או התרגשות) בלתי רגיל או מאמץ גופני יוצא דופן (עב"ל (ארצי) 208/09 יהושע לב - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (13.2.11) ועב"ל (ארצי) 27065-05-15 מישה ציונוב -המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (21.2.16)).

הייתי סמוך ובטוח שהכאבים הם בשל הלחץ הקיצוני בו הייתי שרוי ולכן לא נגשתי להבדק והאמנתי שכשאירגע הכאבים יחלפו".

כבר נפסק, כי סמיכות הזמנים בין הארוע בעבודה לבין בוא אוטם לבבי היא מבססת, ולו במקרה של ספק, את הפניית המקרה למומחה יועץ רפואי לקבלת חוות דעתו (עב"ל (ארצי) 668/06 מינה גלפנד - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (22.10.07); עב"ל (ארצי) 35047-08-13 מרינה בריקלין - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (23.7.14)).

...

בתוך כך, יובהר כי לא נעלם מעינינו כי התובע לא פרט עם אשפוזו, כי הכאבים בחזה נובעים מאירועים שאירעו במהלך העבודה ושהם מתגברים עקב תרגילי ספורט, ברם מצאנו לקבל את גרסת התובע לפיה סבר שהכאבים נובעים מ'משהו פיזיולגי' והוא לא סבר שזה נובע מהעבודה (עמ' 5 שורות 4-7).

נציין, כי לא נעלמה מעינינו אף גרסת גב' כהן לפיה האירוע השני ארע לאחר קרות האירוע הלבבי (עמ' 7 שורות 22-24), ברם אנו סבורים כי מדובר בטעות שנבעה מחלוף הזמן, שכן במסגרת גרסתה של גב' כהן בפני חוקר המל"ל היא טענה בתחילה, כי אכן האירוע השני היה לאחר קרות האירוע הלבבי, ברם בהמשך חזרה בה וציינה, כי התובע החל לעבוד על המכרז לפני התקף הלב (עמ' 5 להודעה שורות 11-13).

סוף דבר: מהנימוקים שפורטו, נקבע בזאת כי בתאריכים 14.3.19 ו-18.3.19 אירעו לתובע אירועים חריגים במקום העבודה.

ביום 8.3.07 ניתן פסק דין הדוחה את התביעה לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם בשריר הלב שאירע לתובע ביום 24.4.00 (בל 4400/01).

המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות: ממה סובל התובע בליבו? ב. האם יש קשר סיבתי, לרבות קשר של זירוז, בין הארוע בעבודה מיום 23.4.00 לבין קרות התקף הלב בגינו אושפז התובע ביום 24.4.00, במועד בו אירע? ג. האם השפעת אירוע ההתרגזות בעבודה מיום 23.4.00 על קרות התקף הלב בגינו אושפז התובע, במועד בו ארע, ככל שישנה (לרבות קשר של זרוז), פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים? אם כן-אנא פרט מהם.

אוטם שריר הלב הינו התוצאה הסופית של שרשרת מאורעות שתחילתה בהפיכת רובד טרשתי המצוי בעורק הכלילי, הוא העורק המספק דם לשריר הלב, ל"רובד מסובך" (complicated plaqe), הוא רובד טרשתי בו נוצרים קרעים בשכבת התאים המצפה רובד זה, הגורמים ליציאת תוכנו השומני של הרובד לחלל העורק.

המומחה הנוסף שמונה מטעם בית הדין, ד"ר הר-זהב, על סמך נסיונו המקצועי-רפואי וכל החומר שהובא בפניו, הגיע למסקנה ברורה ועל פיה לא בוסס קשר סיבתי בין הארוע החריג בעבודה לבין קרות האוטם, במועד בו ארע, גם אם ההתרגזות ביום 23.4.00 היתה היתרגזות חריגה, על רקע עבודה הכרוכה ברגיל במתח ולחץ נפשי.

...

לא שוכנעתי אפוא, גם על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי הנוסף, כי בוסס קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודתו של התובע לבין קרות האוטם ביום 24.4.00, במועד בו אירע.

מנגד שוכנעתי כי השפעת האירוע החריג, ככל שהיתה, היתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הקליני של התובע עובר לקרות האוטם.

משכך, נדחית התביעה.

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר שפיק ומר אלון; בל 10212/04) בו נדחתה תביעתו של המערער כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן גם המל"ל) לדחות את תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם בשריר הלב שאירע לו בחודש יוני 2002.

המערער, אשר היה ערב אישית לחובותיהן של העמותות ולהלוואות שלקחו, נקלע למצב של לחץ ומתח נפשי.

לאחר שסקר את חומר הראיות, המסמכים הרפואיים הרלוונטיים, והעדויות שנשמעות בפניו, קבע בית הדין האיזורי כך: "לאור האמור, סבור בית הדין כי בהתאם לחומר הראיות, העדויות והמסמכים, מדובר במתח מתמשך בעבודה על פני שבועות שבהם צומצם התקציב ותוכנן המעבר, והאירועים הספציפיים שני הוויכוחים שקדמו לאוטם אינם חריגים בעוצמתם עד כדי היותם ראשית ראיה לקשר סיבתי כלשהו עם קרות האוטם ועל כן אין מקום למינוי מומחה רפואי ומתקבלת עמדת המוסד לביטוח לאומי לפיה בדין דחה את תביעת התובע לדמי פגיעה". מכאן הערעור שבפנינו.

...

מסקנה זו מנומקת ומבוססת על העדויות הרבות שנשמעו בפני בית הדין האזורי, ואין הצדקה להתערב בה. בנוסף על כך, לא שוכנענו כי המערער הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו על פי האמור במסמכים הרפואיים.

מכאן, אין מנוס בנסיבות העניין אלא לדחות את הערעור.

סוף דבר: הערעור נדחה.